מתוך כאב עמוק אך בתחושת שליחות גדולה, משפחתם וחבריהם של רועי וסמדר עידן ז"ל מתגייסים להקמת מצפור תיירותי שיישא את שמם וייקרא "רועי ראה". זהו שם שהוא גם זיכרון וגם אמירה.
כצלם עיתונות שתיעד במשך שנים את רצועת עזה, רועי התריע בצילומיו שוב ושוב מפני הסכנה המתקרבת אל יישובי העוטף. הוא ראה, צילם והזהיר. בשניות האחרונות לחייו גם תיעד את המחבלים פושטים על כפר עזה מהאוויר.
"רועי אהב לצלם כלניות, לא מלחמות": הצלם ואשתו שנרצחו בכפר עזה הובאו למנוחות
במצפור יוצגו צילומי טבע ונוף שצילם רועי במהלך חייו
אבל רועי לא ראה רק איום, הוא ראה גם יופי, טבע וחיים. בעין רגישה הוא תיעד את הנוף של עוטף עזה, את השדות, את פריחת הכלניות ובעיקר את מופע הטבע שהפך לסימן ההיכר שלו, "ריקוד הזרזירים" בעונת החורף. כעת פונים בני המשפחה והחברים אל הציבור הרחב ומבקשים לקחת חלק בהקמת המצפור הסביבתי.
המצפור יוקם בדיוק באותה נקודה שבה נהג רועי לעמוד עם מצלמתו, לעקוב אחרי הלהקות המתעופפות, סמוך למושב תדהר שבמועצה האזורית בני שמעון. זהו מקום יפיפה, נקודת תצפית רחבה על נופי האזור, שיהפוך למרחב פתוח לציבור. מקום של עצירה, התבוננות וזיכרון. מקום שיחבר בין אדם, טבע ורוח, וישמור את סיפורם של רועי וסמדר חי ונוכח.
על עיצוב המצפור אמונים האדריכלים צביקה פסטרנק, יוצר אנדרטת "כתב השם" בכפר עזה והמיצב הסביבתי "עקבות ביבס" בקיבוץ צאלים, ואדריכל הנוף עידו דסקל. הפרויקט יבוצע בתמיכת רשות ניקוז ונחלים שקמה-בשור והמועצה האזורית בני שמעון. עלות הקמת המצפור מוערכת בכ-220 אלף שקלים ויוקמו בו פינות ישיבה, גינון, עצי פרי וכן יוצגו צילומי טבע ונוף שצילם רועי במהלך חייו. לטובת הפרויקט הוקם עמוד למימון המונים, שבו ניתן לתרום למימושו.
"תמונת הפרופיל של רועי בוואטסאפ - של להקת זרזירים"
רועי עידן ז"ל, הצלם המוכר של ידיעות אחרונות ו-Ynet בנגב המערבי, היה איש של אור וסקרנות. מדי חורף היה יוצא בעקבות הזרזירים, מתמסר לשעות של תצפית וסבלנות והופך רגעים חמקמקים ליצירות אמנות. סמדר, אשתו, שירתה בשירות הביטחון הכללי. יחד הקימו משפחה חמה ואוהבת בקיבוץ כפר עזה והביאו לעולם את ילדיהם מיכאל, עמליה ואביגיל.
ב־7 באוקטובר נרצחו רועי וסמדר בביתם, בעת שניסו להגן בגופם על ילדיהם. אביגיל הקטנה, אז בת ארבע בלבד, נחטפה לרצועת עזה ושוחררה לאחר 51 ימים בשבי. אחיה, מיכאל ועמליה, הסתתרו בארון במשך שעות ארוכות וניצלו.
"תמונת הפרופיל של רועי בוואטסאפ עד ה-7 באוקטובר הייתה של להקת זרזירים בצפון הנגב", מספרים חבריו ובני משפחתו. "כשהוא היה רודף אחרי הלהקות, אי אפשר היה לדבר איתו. ההתלהבות שלו הייתה מדבקת. רועי היה משוגע לדבר, והצילומים שלו הפכו לפיסות אמנות נדירות. אנחנו מתגעגעים אליו מאוד. אבל עם הזמן, הגעגוע הזה הופך לכוח, לעשייה" סיפרו חבריו.
חבריו מוסיפים כי גם באותה שבת, כשהמחבלים פשטו על כפר עזה, רועי היה בקו הראשון. גם אז, בתוך הכאוס והסכנה, הוא עשה את מה שעשה כל חייו: ראה, תיעד, ודיווח. עד הרגע האחרון.
לעמוד מימון המונים לפרויקט.