אלא
צלמית חרס זעירה בת כ-12 אלף שנה, המתארת אישה ואווז, התגלתה לאחרונה באתר הארכיאולוגי "נחל עין גב 2" שבצפון הארץ. מדובר בממצא חסר תקדים, המספק הצצה נדירה לעולמם הרוחני של בני האדם בתקופה שלפני המעבר לחקלאות.
הצלמית, שנמצאה על ידי צוות בראשות פרופ' ליאור גרוסמן ונחקרה על ידי ד"ר לורן דאווין מהמכון לארכיאולוגיה של האוניברסיטה העברית' בשיתוף פרופ' נטלי מונרו מאוניברסיטת קונטיקט, הוא הממצא הקדום ביותר הידוע היום שמתאר אינטראקציה בין אדם לבעל חיים - והדמות הטבעית הראשונה של אישה שנמצאה במזרח התיכון. תוצאות המחקר פורסמו בכתב העת היוקרתי PNAS.
צלמית זעירה, משמעות עצומה
אנליזות מדעיות מתקדמות גילו כי הצלמית, שגובהה 3.7 ס"מ בלבד, עוצבה מטין מקומי ונשרפה בכבשן אש בחום של כ-400 מעלות, עדות לשליטה מוקדמת בטכנולוגיית האש. על פניה נמצאו עקבות של פיגמנט אדום (אוכרה) - חומר צבע ששימש בטקסים, לקישוט הגוף וחפצים ועוד - ואף טביעת אצבע ייחודית של אישה צעירה, ככל הנראה היוצרת עצמה.
בתיאור הצלמית נראית אישה כורעת, כשעל גבה פרוש אווז. החוקרים סבורים כי אין מדובר בתיאור יומיומי, אלא ביצירה סמלית בעלת משמעות מיתולוגית או רוחנית. האווז, שהיה חלק מהתזונה הנאטופית אך גם נושא ערך סמלי, מתואר כחי ונוכח - לא כניצוד.
"זהו ממצא יוצא דופן בכל קנה מידה," אומר ד"ר לורן דאווין. "לא רק שזו הצלמית הקדומה ביותר בעולם המתארת אינטראקציה בין אדם לחיה, אלא גם התיאור הטבעי הראשון של אישה שנמצא באזורנו".
מבט חדש על שורשי הדמיון והאמונה
הצלמית נמצאה במבנה עגול למחצה ששימש לקבורה ולטקסים, חלק מיישוב נאטופי מאוחר בן כ-12 אלף שנה. התרבות הנאטופית, שהתקיימה בין 15 אלף ל-11,500 שנה לפני זמננו, מייצגת את המעבר מציידים-לקטים נודדים לקהילות יושבות קבע - שלב מכריע בהתפתחות התרבות האנושית.
"הצלמית מנחל עין גב 2 מתעדת רגע מכונן", מסבירה פרופ' ליאור גרוסמן, ראש המכון לארכאולוגיה באוניברסיטה העברית. "היא מגשרת בין עולמם של ציידים נוודים לבין קהילות יושבות קבע, ומראה כיצד הדמיון והחשיבה הסמלית החלו לעצב את התרבות האנושית".
שרידי בעלי חיים מהאתר מלמדים כי נוצות האווז שימשו לקישוט ועצמותיו לתכשיטים - עדות לקשר עמוק בין בעלי החיים לבין עולמם הרוחני של בני התקופה.
ראשיתו של סיפור אנושי
מעבר לערכה המדעי, הצלמית מציעה הצצה נדירה אל ראשית המיתוס והאמונה - אל הרגע שבו האדם החל לתאר את עולמו לא רק במעשים, אלא בדימויים ובסיפורים.
"האישה והאווז משקפים את תחילת הדרך שבה דמיון, רוח ואמנות התחברו ליצירה אנושית", מסכם ד"ר דאווין. "זהו מסר חי - שנולד לפני אלפי שנים - על הקשר העמוק בין האדם לטבע שמסביבו".
המחקר שכותרתו "A 12,000-year-old clay figurine of a woman and a goose marks symbolic innovations in Southwest Asia" התפרסם בכתב העת PNAS וזמין בקישור הבא.