הסתיו מתעתע: חמסין בחוץ, פריחה בפנים - כך הטבע הישראלי מסתגל

תחילת נובמבר בישראל מרגישה השנה כמו סוף קיץ. השמש עדיין קופחת, החופים מלאים והגשם מתעכב. אך למרות שהסתיו נראה מרוחק, הטבע המקומי כבר לוחש את סיפור חילופי העונות בדרכו: פריחת סתווניות וחלמוניות ראשונות, נדידת עופות דרומה והיובש והצבע הצהוב מחכים להיהפך לירוק.

פרק הזמן הזה, שבין יובש לגשם, הוא רגיש ומעניין. כל ממטר עשוי לקבוע את עוצמת הפריחה ופיזור ועוצמות הממטרים יקבעו עונה שלמה של חיים. באזורים שקיבלו גשם מוקדם וממוקד, כמו קיבוץ יסעור בגליל המערבי, נצפו כבר מרבדים צפופים של סתוונית היורה, אחד ממבשרי הסתיו הבולטים בארץ. צמח זה, גאופיט מקומי, פורח היישר מתוך האדמה היבשה, לעיתים לפני שנובטים עליו העלים, תופעה המעניקה לשדה מראה פלאי ומרבדי של פריחה ללא ירק.

לא רק סתוונית היורה מנצלת את חלון הזמן הקצר שבין היובש לראשית הגשם. לצידה פורחת גם החלמונית הגדולה, בעלת עלי כותרת צהובים עזים המהווים נקודות אור על מדרונות גירניים יבשים. החלמונית שומרת על אנרגיה בבצל עמוק בקרקע, ובחודשי הסתיו החמים פורצת במלוא הדרה, לעיתים גם ללא גשם.

קרובת המשפחה שלה, סתוונית ירושלים, מתוזמנת אחרת: מנגנון הפריחה שלה אינו תלוי במשקעים אלא באורך שעות האור, ולכן היא פורחת בקביעות גם בשנים שחונות. לצידה מתנוססים עמודי הפריחה היבשים של החצב המצוי, שמהווים כמו סימן היכר לסוף הקיץ. צמח נוסף, בן-חצב סתווני, מתמחה בפריחה עדינה יותר, סגולה וכחולה, בין סדקי הסלעים ובשדות היבשים.

הצמחים האלה, כולם גיאופיטים, כלומר, בעלי איברי אגירה תת-קרקעיים כגון בצל או פקעת, מהווים דוגמה מובהקת לאסטרטגיה אבולוציונית של הישרדות. הם "נחים" רוב השנה מתחת לפני האדמה, שומרים על אנרגיה ולחות, ומגיבים לגשם הראשון (או כאמור לקיצור שעות האור) בפריחה מהירה עוד לפני ששאר המינים החד שנתיים מתעוררים. כך הם מבטיחים לעצמם יתרון במאבק על מאביקים ועל אור השמש.

במקביל לפריחת הסתיו, מתרחשת עתה אחת מתופעות הטבע הגדולות בעולם - נדידת הסתיו של העופות הנודדים. מאות מיליוני ציפורים חולפות כעת בשמי ישראל בדרכן מאירופה לאפריקה, מנצלות את תנאי מזג האוויר והזרמים התרמיים של הסתיו. חלקן עוצרות באגמונים, בביצות, ובנחלים המשוקמים וחלקן אף באתרי טבע עירוניים, אלו יחד מהווים תחנות עצירה קריטיות לדרכן הארוכה.

גם השנה, הנתונים המטאורולוגיים אינם מעודדים והגשמים אינם נראים באופק. יובש הצומח בתקופה זו הוא קריטי ועלול לגרום לשריפות גדולות ומשמעותיות, כמו לדוגמה אסון הכרמל שהתרחש בראשית דצמבר 2010 או שריפות אחרות שפרצו בין היתר בגלל צמחיה יבשה בתקופה זו של השנה. לפי השירות המטאורולוגי, מאז תחילת העונה ירדה בירושלים פחות מחצי אחוז מכמות המשקעים השנתית הממוצעת; בתל אביב נמדדו רק 11 מ"מ - כ-33% מהממוצע הרב-שנתי; בבאר שבע לא ירד גשם כלל, ובחיפה ירדו 13 מ"מ בלבד - 38% מהממוצע לתקופה.

בינתיים, היובש והצבע הצהבהב שולטים בנוף. הזרעים והבצלים רדומים באדמה, ממתינים בסבלנות למים. מאגרי המים, האקוופרים, הנחלים, וכמובן הכנרת - מייחלים לגשמי הברכה שיאפשרו לטבע להתעורר. כמו בכל שנה, גם השנה הטבע מזכיר לנו את האיזון העדין שבין המתנה לצמיחה. כאשר יגיעו הגשמים נראה פריסה רחבה יותר של פריחה ושיפעה רחבה של פרחי סתיו וחורף וכך בעלי החיים המתבססים עליהם יוכלו להנות גם הם מיציבות, יאריכו את השהות בישראל והמינים המקומיים יגדילו את השרידות שלהם בעקבות שפע של מזון, מחסה ומים שיגיעו בעקבות הגשמים. כמות הגשמים בהקשר הזה הכי קריטית לעולם החי, ואי היציבות האקלימית הנובעת בין היתר, גם ממשבר האקלים משפיעה על עמידות חיות הבר בישראל בהתאם.

עד אז, נישאר עם התקווה ועם הידיעה שגם בשקט הזה, מתחת לפני האדמה, החיים כבר מתחילים לנוע. ונחזיק חזק חזק אצבעות לעונה גשומה באופן משמעותי שתאפשר לטבע להתאושש, כי גם לציבור בישראל מגיעה התאוששות והקלה ופריחה צבעונית מרגשת, מקורות מים מפכפכים וקולות ציפורים שינגנו לגוף ולנשמה.

הכותבת מנהלת יחידת טבע עירוני בחברה להגנת הטבע