אני ישי רז, יו"ר ומייסד אמא פולנייה בע"מ, חברה לייעוץ הגירה ואזרחות זרה, שמעסיקה כרגע שבעה עובדים ברחבי העולם, ואני גר בפבלה בריו דה ז'ניירו כבר כמעט שלוש שנים.
כן, מה ששמעתם. הגעתי כדי לרהט דירה שקניתי להשקעה, ונשארתי בגלל השירות.
פבלה (FAVELA, בפ' רפויה, חברים, ולא דגושה, כמו שישראלים רבים אומרים) היא בעצם מין קיבוץ שכזה, שטח פרטי, בלי השיתופיות, שנשלט בידי כנופיית פשע. בד"כ עיקר הפשע הוא סחר בסמים.
חלק מהשירותים כאן ניתנים על-ידה או בניהולה תוך גביית מיסים: מוניות-אופנוע, אינטרנט וכמה פאבים מצליחים בראש ההר עם מחירים מופקעים ונוף משגע.
אני אמנם גר בויג'יגאו (כותבים VIDIGAL, אבל ככה מבטאים את זה כאן), הפבלה הכי שלווה, שווה ותיירותית בכל ברזיל, אבל בכל זאת אני יכול, לדעתי, במאמר הזה, ללמד אתכם קצת ולטלטל את הידיעות והדעות שלכם על פבלות.
פבלתי, היא באמת המקום הכי בטוח במדינה כולה, לפחות בשש השנים האחרונות, כי היא מאוד מתוירת, גרים בה הרבה תיירים וזרים, ולאף אחד אין שום אינטרס לפגוע במישהו פה: הכנופייה השלטת, שגם כאן היא "קומנדו ורמליו"(קומנדו אדום), ממש זו שהותקפה ע"י המשטרה כעת, רוצה שהשקט מול המשטרה יימשך (יש שתי ניידות בכמה נקודות קבועות בפבלה שלא נכנסות), ולכן דואגת שלא יהיה פה כל פשע (הם שומרים על הבלעדיות בפשיעה), ושני הצדדים, הכנופייה והמשטרה, הממשלה, לא רוצים לפגום בתיירות, שמכניסה המון כסף לכולם, בעיקר לכנופייה.
איך עושים את זה? למשל, ממש לפני שבוע שמעתי שפועל שאני מכיר ועבד בשבילי, נכלא בתוך דוד מים על הגג למשך לילה שלם, אחרי שהטריד מינית איזו מקומית בעלת צרכים מיוחדים. עוד על בימ"ש השדה שלנו בהמשך.
יותר מ-120 איש הרוגים רק השבוע
ויג'יגאו היא הפבלה הכי שווה ומתוירת, כי היא בנויה על ההר הכי מזוהה עם ריו, ההר הדו-דבשתי, שנקרא "שני אחים" (DOIS IRMAOS), שמתנשא ממש מעל החוף, ומסמן את האופק בתמונות מאיפנמה, והנופים מפה, כולל מחלוני, שומטי לסת.
בצד השני של ההר (בלי נוף לים!) וגם למטה על החוף בצמוד להר, בנויה השכונה הכי יקרה במדינה כולה, LEBLON וכל החופים המפורסמים במרחק הליכה או אופניים.
החלטתי לכתוב לכם בעקבות המאורעות הקשים שאירעו בפבלות שבצפון העיר השבוע, חצי שעה נסיעה באופנוע מביתי, שבהם נהרגו עד כה 121 איש, ולהסביר, שכמו בכל מצב וסכסוך בעולם, לא תמיד יש שחור ולבן.
אני גר כבר 6 שנים בברזיל, ולפני שנה גם קיבלתי אזרחות. אני מאוד גאה ושמח להיות ברזילאי. עם זאת, כידוע, ברזיל היא לא מדינה פשוטה. יש בה הרבה אלימות ושחיתות, והיא יכולה בקלות לגרום להלם תרבות כרוני למי שבא מבחוץ. בברזיל יש שוטרים מושחתים רבים, שמקבלים שוחד מאזרחים ומהכנופיות כדי להעלים עין, ולפעמים יורים בלי הבחנה, בד"כ בשחורים. למעשה, בנוסף לכנופיות הסמים, יש גם מיליציות, עוד צד בחגיגת האלימות כאן, שמורכבות גם משוטרים לשעבר וגם משוטרים פעילים!, שבעצם מתחרות בכנופיות, ושולטות ביד רמה בשטחים שלהן ובפעילות פלילית.
למעשה, בנוסף לכנופיות הסמים, יש גם מיליציות, עוד צד בחגיגת האלימות כאן, שמורכבות גם משוטרים לשעבר וגם משוטרים פעילים!, שבעצם מתחרות בכנופיות ושולטות ביד רמה בשטחים שלהן ובפעילות פלילית.
השוטרים מעבירים נשק מהמשטרה למיליציה שלהם, ודואגים שאף אחד מהחבר'ה לא יפריע לה. אולי בעצם מטרת המבצע הזה, אני חושב פתאום, היא לעזור למיליציות שבבעלות השוטרים, להתגונן מפני הכנופייה שלנו, שרוצה לכבוש להם שטחים, מאבק בעולם הפשע, ותחשבו על זה.
מצד שני, על סמך הניסיון שלי כאן בפבלתי, חלק מאנשי הכנופיות, בעיקר החיילים הפשוטים, הם אנשים טובים, נעימים. אני לא מקל ראש באחריותם לפשע, לנזק שהוא גורם, רק מספר על אופיים, התנהגותם. מדי יום בדרכי הביתה אני עובר על פני שומר שלהם, בד"כ לא חמוש, בכניסה לפבלה, שמברך אותי לשלום בעברית. הוא רוצה ללמוד עברית.
החמושים מברכים אותי יפה
בדרך למכולת אני עובר ב-BOCA ("פה" בפורטוגלית), חנות הסמים שלהם, שהיא בעצם שולחן פלסטיק באמצע הרחוב, שעליו הררי כסף מזומן וסמים מכל סוג, והוא מוקף כולו בכחמישה חמושים בכל סוגי הנשק, שלבושים ברישול ולפעמים כשחם גם בלי חולצה. החמושים מברכים אותי יפה, ומלמדים את הדור החדש שמגיע לזהות בלי לשאול שאלות את התושב הישראלי שקנה כבר שתי דירות כאן בפבלה (כך שמעתי שסיפרו עליי כשעברתי יום אחד). לא, אלה לא הברכות והחיוך שהופכים אותם לאנשים טובים, אלא העובדה שהם מאוד הוגנים, כולל איתי. ומעשה שהיה כך היה:
לא, אלה לא הברכות והחיוך שהופכים אותם לאנשים טובים, אלא העובדה שהם מאוד הוגנים, כולל איתי. ומעשה שהיה כך היה: קניתי דירה להשקעה כאן (התשואה מעולה), שהצריכה שיפוץ מקיף. שכרתי, למזלי, את שירותיו של פועל מהפבלה, שכן שלי. "למזלי" אני אומר, כי כשפועלים מחוץ לפבלה נעלמו באמצע השירות או רימו אותי, הדרך היחידה החוקית לפתור זאת היא בית-משפט, הליך סבוך, מאוד מאוד ארוך (כמו בארץ) ויקר (אגרות ואולי עו"ד). זה נשמע כמו האיום הכי חמור בויכוחים "ללכת לבוקה". וגם, פחדתי שיעדיפו את הפועל שגר פה כבר 40 שנה על-פני "גרינגו" (כינוי לזר מכל מדינה אחרת), שהגיע לפני כשנתיים. אבל, הבוררות היתה תענוג.
ניגשתי לבוקה, 5 דקות הליכה מביתי, שאלתי מי האחראי, כי יש לי בעיה. הפנו אותי למבוגר האחראי עם הרובה הכי גדול. הוא שמע אותי, ובמקום לקבוע דיון לתאריך כלשהו, כמו שדמיינתי, מייד שלח חייל שלו לקרוא לפועל, "הנתבע", שהגיע מייד עם אישתו הצעקנית. הבורר השתיק אותה, לקח את שנינו לאתר השיפוץ, ובמזג שיפוטי להפליא ובלי לכפות, עם שאלות מנחות בלבד, הוציא מאיתנו פסק-דין וגזר-דין לפי בקשתי: החזר מלא בתשלומים. כל זה לקח שעה בדיוק. זכיתי!, בלי שום אגרה, מסמכים או המתנה. מאז כבר לא מתעסקים איתי בפבלה. הבינו שאני לא ה"גרינגו" שאפשר לסבן.
לכן, אני לא מרגיש כמוכם, אני מנחש, בעקבות האירועים. לא חושב "ברוך שפטרנו" על הפושעים, ומאמין שחלק מההרוגים בני הפבלה, גם אם שייכים לכנופייה, היו אנשים טובים, שלא פגעו באף אחד, רק בחרו לא נכון, אולי בלית ברירה. אולי כמו שאומרים על עובדי זנות, הם הקורבנות, והנבל הוא הלקוח. משום מה, בתחום הסמים הבלבול הזה לא שולט, והקורבן הוא הלקוח, הבגיר והאחראי שצורך מבחירה, לפחות בהתחלה. אולי מי הנבל משני צדי הפשע זה עניין של פוליטיקה, גאוגרפיה.
. לא חושב "ברוך שפטרנו" על הפושעים
מושפע מפוליטיקת הזהויות, כמו אצל אנשי פרי פלסטין. קטונתי מלבקר את החלטת הממשלה, ייתכן שזה פוגע בביטחון העיר, לא שזה יעזור. הפשע כאן להישאר ונובע מכל-כך הרבה גורמים. אולי כפי שהצעתי לעיל, זה הכל אינטרסים של הרעים. מלחמות. פשע על שליטה.
אני רק יודע שאני מאוד שמח בחלקי, לחיות בפבלה הזו ממש, הבטוחה, עם בתיה המכוערים (מבחוץ), אבל עם השכנים שטובים בעיניי (שזה מה שחשוב, למדנו ב"דירה להשכיר"). אני שמח ליהנות משירותי הכנופייה הטובים, ולהכיר כאן כ"כ הרבה אנשים טובים, פשוטים, מנומסים והגונים. אגב, אפילו אלה שמרמים, בד"כ לא עושים זאת מרוע, אלא כי זו התרבות: קשה להם לשמור כסף בצד, הכל נגמר בשנייה. באחריות הזר לדעת איך להתנהג איתם - לא לשלם מראש. חיים פה מהיד לפה, ולא רק בפבלות.
לסיום, אני רוצה להדגיש, שלמרות החדשות, אין חשש לבוא לבקר כאן, בעיר הכי יפה בעולם, לדעתי, ושאת האלימות הזו של ריו לא פוגשים בד"כ ביום יום. כמו בכל מקום, צריך לדעת איך להיזהר! שאלו אותי או את AI. אני מעולם, בשש שנים, לא נשדדתי בברזיל ולא ראיתי שוד או אלימות כלשהי - רק שמעתי סיפורים. לעומת זאת, במהלך שבוע טיול בפריז, כייסו לי את הפלאפון במטרו מבלי ששמתי לב.
מוזמנים לפבלה! ולדף האינסטגרם שלי לעוד תצלומים וסיפורים.