האמת? הייתי סקפטית. בשבילי חופש מוגדר ככמה שיותר רחוק מהבית ומהבועה התל אביבית. טיסה, נסיעה ארוכה, כל מה שיתן תחושה של ניתוק. נתניה לא ממש הופיעה אצלי ברשימת היעדים האקזוטיים. אז מה לי ולמלון בנתניה ביום חופש? ובכן, הופתעתי. לא רק שהעיר הצליחה להרגיש כמו חו"ל, אלא שכל הדרך חזרה אמרתי לעצמי "איזה כיף שאין נסיעה מתישה שמחכה לי בסוף". לפעמים הקירבה היא היתרון הכי גדול.
כבר בלובי של מלון דיוויד טאוואר שבו התארחתי, היה ברור שלא מדובר בעוד מלון על קו החוף. תקרות גבוהות עם פסי זהב, מראות ענק שמטפסות למעלה, ומעליות שמעוטרות בפורטרטים של אצולה אירופית, זה אפילו מעט מוגזם, אבל מצליח לייצר תחושה של ארמון קטן בלב נתניה. אם המטרה היא אסקפיזם, הם בהחלט בכיוון.
בעיניי, דיוויד טאוואר הוא לא מלון לחופשה ארוכה, אלא יעד מדויק ל-24 שעות של ניתוק, חוויית ספא יוקרתית או לילה שניים שמארגנים בדקה ה-90, בלי לחשוב יותר מדי. בין אם זו פגישת עסקים שנסגרה בנתניה או חופשה רומנטית שמחפשים קרוב לבית, זה המקום שמספק תשובה ברורה.
"חוויה בשני טעמים"
החדר שקיבלתי בקומה השישית נפתח למרפסת מרווחת הפונה ישירות לים. אם אתם בחדר בשעת השקיעה, הנוף שנפרש מולכם מעניק רגע נהדר שאסור לוותר עליו. השקיעה שלי צבעה את השמיים בכתום-אדום וגרמה לי לעצור הכול. הזמנתי קוקטייל ב-45 שקלים, מחיר סביר לחלוטין, וישבתי במרפסת עם הבריזה. זה היה רגע של שקט, כזה שמזכיר למה בכלל יצאתי לחופשה.
אבל אי אפשר לדבר על דיוויד טאוואר בלי להזכיר את הבריכה המקורה. החורף כבר מתקרב, והיה לי קל לדמיין כמה רומנטי זה יהיה לשחות כאן כשהגשם ניתז על חלונות הזכוכית ומשתקף על רקע הים שמול. גם בלי הטיפות, עצם המחשבה על המראה הזה הפכה את השחייה לחוויה מסוג אחר, כזו שמזמינה לחזור למלון שוב דווקא בימים הקרים.
ואז מגיע החלק שבאמת מגדיר את החוויה: הספא. זהו לב ליבו של המלון. בריכה מקורה ומחוממת שמתאימה גם לחורף הקרוב, חמאם טורקי אותנטי, סאונה ומסאז'ים זוגיים. החבילה הבולטת והחדשה שמשיקים במלון היא: "חוויה בשני טעמים", היא כוללת טיפול זוגי, קרצוף זוגי בחמאם ושני קוקטיילים, במחיר של 990 שקלים. זה רחוק מלהיות זול, אבל כשמבינים שמדובר ביום שלם של פינוק אמיתי, עם מתקנים שקשה למצוא במקום אחר, המחיר הופך לא רק לגיטימי אלא גם מוצדק.
הטיפול עצמו היה חוויה בפני עצמה. המטפל היה רגיש במיוחד, הוא שאל לאורך כל הדרך אם נוח לי, אם כדאי להתמקד באזור אחר, והצליח לגרום לי להרגיש בטיפול אמיתי ולא ב"עוד עיסוי במלון". בחרתי בעיסוי רקמות עמוק, טיפול שדורש הרבה הקשבה, וקיבלתי בדיוק את זה: ידיים שמבינות מה הגוף צריך באותו רגע. תחושת התחדשות אמיתית. כשיוצאים מהספא מחכה פינת רגיעה עם קוקטייל, חליטות תה, עוגיות וכל מה שצריך כדי להמשיך את השלווה שחיפשתי.
ארוחת בוקר מעולה, ארוחת ערב אין
מבחינת מחירים, מדובר בסכומים שלא מפתיעים את מי שמכיר את שוק המלונות בארץ: באמצע השבוע המחיר נע בין 900 ל-1,200 שקלים ללילה, ובסופי שבוע הוא מטפס ל-1,100 עד 1,500 שקלים. לטעמי, 1,500 שקלים ללילה זה יקר מדי וזה נכון כמעט לגבי כל מלון בישראל, במיוחד כשמשווים למחירים המפתים שמציעים בתי מלון בחו"ל.
ארוחת הבוקר, לעומת זאת, הצליחה להשאיר רושם חיובי. היא הייתה עשירה ומגוונת, עם שפע מאפים, גבינות מכל הסוגים, פירות טריים, עוגות ושף שהכין חביתה בדיוק כמו שאני אוהבת. עם זאת, אין במקום ארוחת ערב וזה חיסרון שמורגש. מצד שני, האזור כולו מוקף מסעדות, כך שלא משנה אם תחשקו בבשר, דגים, מטבח מרוקני או סושי - הכול במרחק הליכה קצר מהמלון.
ואת זה רואים כבר ממש מהחלון: מסעדת "מרקש" יושבת מתחת למלון, והבריכות הקטנות שלה הן חלק מהנוף של המלון, כך שממש לא צריך להתרחק כדי למצוא ארוחה טובה, אפשר פשוט לרדת כמה קומות למטה.
"נו, איך היה בנתניה?"
רחוב דיזנגוף המקומי שוקק מסעדות וברים, והצרפתית נשמעת כמעט בכל שולחן. התחושה היא של קהילה אירופית בלב השרון. גם המחירים כאן הפתיעו: צ'יפס ופחית שתייה ב-25 שקלים והמבורגר ב-35 שקלים, מחירים שכמעט נעלמו מהנוף הישראלי של 2025.
בעיניי, דיוויד טאוואר הוא לא מלון לחופשה ארוכה, אלא יעד מדויק ל-24 שעות של ניתוק, חוויית ספא יוקרתית או לילה שניים שמארגנים בדקה ה-90, בלי לחשוב יותר מדי. בין אם זו פגישת עסקים שנסגרה בנתניה או חופשה רומנטית שמחפשים קרוב לבית, זה המקום שמספק תשובה ברורה.
כשחזרתי, החברים שאלו: "נו, איך היה בנתניה?" עניתי: "ממש נהניתי". הם הופתעו, ומודה שגם אני. נתניה אף פעם לא נחשבה ליעד שמצטייר כחופשה ציורית, אבל המציאות הוכיחה אחרת: חופש מוחלט במרחק קצר מהבית, תחושת אסקפיזם אמיתי, וכיף שנשאר איתי גם הרבה אחרי שחזרתי לשגרה.
הכותבת היתה אורחת של מלון דיוויד טאוואר.