בכל שנה, לצד פרסי הנובל הרציניים והמכובדים, מוענק גם "פרס איג נובל" (Ig Nobel Prize). זהו פרס סאטירי שניתן למחקרים אמיתיים לחלוטין, תחת המוטו: "לכבד הישגים שגורמים לאנשים קודם כל לצחוק, ואז לחשוב". ואל תטעו, למרות השם המשעשע, הפרס ניתן רק למדע קפדני ואמיתי.
השנה, אחד הזוכים המאושרים הוא צוות חוקרים יפנים ממרכז המחקר החקלאי של מחוז אאיצ'י. הפרויקט שלהם נשמע כמו התחלה של בדיחה: מה קורה אם צובעים פרה עם פסים של זברה?
אבל מאחורי השאלה המוזרה הזו מסתתרת בעיה רצינית וכאובה: זבובים עוקצים. עבור פרות, זבובים הם לא רק מטרד, אלא סכנה אמיתית. הם גורמים ללחץ, מעבירים מחלות ופוגעים בתפוקת החלב ובאיכות הבשר, מה שגורם נזקים כלכליים של מיליוני דולרים לחקלאים ברחבי העולם.
מה עשו החוקרים?
החוקרים היפנים, חמושים בצבעים לבנים על בסיס מים, החליטו לבדוק תיאוריה ותיקה: האם הפסים של הזברה באמת מבלבלים חרקים? הם חילקו את הפרות לכמה קבוצות:
- פרות שנצבעו בפסים לבנים דמויי-זברה.
- פרות שנצבעו בפסים שחורים (כדי לוודא שהאפקט נובע מהדוגמה ולא מעצם הצביעה).
- פרות שלא נצבעו כלל (קבוצת הביקורת).
ואז הם פשוט התחילו לספור.
התוצאות היו חד-משמעיות והדהימו את עולם החקלאות. על הפרות ה"מחופשות" לזברות נצפתה הפחתה של כ-50% בכמות הזבובים העוקצים שניסו לנחות עליהן, בהשוואה לשתי הקבוצות האחרות.
אז איך הקסם הזה עובד?
התיאוריה המרכזית היא שהפסים בשחור-לבן יוצרים אשליה אופטית שמפריעה למערכת הראייה של הזבובים. החרקים, שמנווטים בין השאר באמצעות זיהוי תנועה ואור מקוטב, פשוט "מתבלבלים" מהדוגמה ולא מצליחים לבצע נחיתה מדויקת על גוף החיה. למעשה, הפסים הופכים את הפרה לסוג של "מסך ירוק" עבור הזבוב.
אז למה אנחנו לא רואים עדרי זברות-מזויפות רועים באחו?
כאן נכנסת המציאות לתמונה. הפתרון, גאוני ככל שיהיה, הוא זמני. החוקרים השתמשו בצבעים על בסיס מים, והפסים פשוט נשטפים בגשם או דוהים תוך מספר שבועות. כדי שהשיטה תהיה יעילה וכלכלית לחקלאים, יש צורך למצוא פתרון קבוע ועמיד יותר.
עד שימציאו צבע עמיד במיוחד לפרות או יפתחו זן של פרות-זברה מהונדסות גנטית, נצטרך להמשיך ולדמיין את השדות המנומרים. בינתיים, החוקרים היפנים יכולים להתגאות בפרס שלהם, שהצחיק אותנו, גרם לנו לחשוב, ואולי יום אחד יהפוך את חייהן של הפרות לקצת יותר רגועים ונטולי עקיצות.