ב־2016, סערת ברקים חריגה שטפה את רמת הרדנגרווידה שבנורבגיה. כשנרגעה הרוח וענני הרעם התפזרו, יצאו פקחי רשות הטבע לבדוק את הנזקים ונתקלו במחזה שלא יישכח במהרה: מאות גופות של איילי בר, שרועים בצפיפות כאילו קרסו יחד באותו רגע.
בסך הכול, 323 איילים (בהם גם עופרים צעירים) שכבו מתים בתוך שטח מרוכז של פחות מחמישים מטרים. על אף שמאות האיילים שכבו מתים באותו אזור, לא נמצאו סימנים לפגיעת ברק ישירה: לא שריפה, לא סימני חריכה על הגופות, ולא מכתש באדמה. המסקנה של החוקרים הייתה שמדובר במכת ברק שפגעה בקרקע והתפשטה באדמה כך שפגעה בבעלי החיים הרבים שעמדו צפופים זה לצד זה.
המראה היה מקפיא דם, אבל עבור החוקרים זו הייתה גם הזדמנות נדירה לתעד את אחת מתקריות המוות ההמוני הגדולות ביותר בטבע בקרב יונקים.
מה עושים עם 323 גוויות - ומה לומדים מהן?
כדי לבדוק אם האיילים נשאו את מחלת ה־CWD ("מחלת האיילים הזומבים"), נלקחו מראשיהם דגימות מעבדה. אבל שאר הגוף? הוא נותר בדיוק במקום בו קרס - וזה פתח צוהר נדיר לחקר עולם שבדרך כלל מתרחש הרחק מהעין האנושית: הליך ריקבון ופירוק המוני בטבע.
בתוך שטח של 240 על 100 מטרים (כשהריכוז המרכזי בגודל מגרש כדורסל) נפרש נוף של מוות, שהפך עד מהרה למוקד עלייה לרגל של אוכלי נבלות: עורבים, שועלים, חיידקים ומכרסמים.
חוקרים שהקימו תחנת מחקר זמנית במקום ביקשו לבדוק לא רק מה אוכל את מי, אלא איך משנות גופות רבות כל כך את התנהגותם של יצורים קטנים כמו עכברים, נברנים וחולדות שדה. הם כינו זאת "נוף הפחד": כאשר גופות רבות מרוכזות באזור אחד, לא רק שהן מושכות טורפים - הן גם יוצרות סביבה מאיימת במיוחד עבור מי שיכול להפוך בעצמו לקורבן.
עוד בנושא
מדענים הורידו חולדי שק להר געש ליום אחד. אחרי 40 שנה - התוצאה מדהימה
מועדון הקרב של האיילים הוא הרבה יותר מוזר ממה שחשבתם
It seemed like a grim mystery, but the massive thunderstorm that afternoon led the Norwegian Environment Agency to suspect the mass death was the result of a thunderstrike https://t.co/h4vxmpNNQQ
— IFLScience (@IFLScience) July 16, 2025
בין עורבים, שועלים ומכרסמים: החיים אחרי המוות
במהלך השנה הראשונה נצפו במקום בעיקר עורבים, ששליטתם באוויר ובשעות היום הפכה את המכרסמים לפחדנים במיוחד. החוקרים שמו לב שברגע שעורבים פקדו אזור מסוים, העכברים נעלמו ממנו. לעומת זאת, באזורים עם נוכחות שועלים לא נרשמה הימנעות דומה - ככל הנראה משום שהמכרסמים פעילים ביום, בעוד שהשועלים לרוב צדים בלילה.
עם הזמן, ככל שהגוויות התכלו והעורבים איבדו בהן עניין, החלו העכברים לחזור בזהירות לאותם מקומות שבעבר נמנעו מהם. כך, המחקר חשף לראשונה כיצד פחד מטורפים (ןלא רק נוכחותם בפועל) משפיע על פיזור אוכלוסיית המכרסמים ועל תזמון התנועה שלהם בשטח.
החוקרים גילו שנבלות הן לא רק מקור מזון, הן גם יוצרות גלים של תגובת שרשרת אקולוגית: הן יכולות להעשיר את הקרקע, למשוך טורפים, לגרום להתרחקות זמנית של טרף ולשנות מקומית את מארג החיים כולו.
המחקר הנורבגי, שצמח מתוך מכת ברק קטלנית, מזכיר עד כמה המוות משולב בטבע כחלק ממחזור החיים - לא כנקודה סופית, אלא כפתח להתחדשות ביולוגית.