הסוף לאופנועי ים בכנרת? המהלך החשוב של ראש עיריית טבריה

אלמוני שלח מסר מאיים לראש עיריית טבריה, יוסי נבעה, בעקבות סגירה של נקודה להורדת אופנועי ים לתוך הכנרת. המקרה נחקר על ידי תחנת המשטרה בטבריה.

סגירת נקודת הורדת אופנועי הים מעוררת כעס בקרב בעלי אופנועי הים ומעלה שוב על פני השטח קונפליקטים שמתעוררים נוכח פעילות כלי שיט ממונעים באגם הלאומי; מספרם של ישראלים שמחזיקים בכלי שיט ממונעים הולך ועולה, אולם לא עלה בהתאמה סביב האגם מספר מקומות איחסון לכלי השיט ואתרים להורדתם למים והוצאתם מהם. בנוסף, עולה השאלה האם נוכח העלייה במספר הסירות ואופנועי הים אין צורך להציב מכסה שתגביל את מספר הכלים הממונעים שיכולים לשוט בכנרת בכל נקודת זמן.

בישראל יש היום 7,000 אופנועי ים ומאות סירות מהירות ומרביתם מגיעים לשוט בכנרת. הורדה והוצאה של כלי שיט ממונעים מותרת במקומות מורשים בלבד, וחוף דקל שבחופה הצפוני של טבריה היה אחד המקומות הפופולריים להורדת אופנועי ים. לפני שבועיים סגרה עיריית טבריה את האתר הזה, נוכח עבודות לפיתוח החוף כחוף רחצה חופשי. הדבר עורר את כעסם של בעלי אופנועי הים, וכאמור אחד מהם אף מצא שדרך האיומים על ראש העירייה היא הדרך להביע את כעסו.

בעל אופנוע ים אמר כי "איומים זה בטח לא הפתרון. אבל צריך למצוא דרך למצוא לנו מקום ראוי. אנחנו, בעלי כלי השיט, לא ביקשנו יותר מדי, סך הכל ביקשנו שהחוף שהוגדר על ידי המדינה כמקום להורדה כלי שיט יישאר ככזה. לא הגיוני שסוגרים לנו את החוף היחיד שיש לנו. אנחנו שומרים על החוק ומשלמים טסטים, אגרות וביטוחים", אמר. מנגד, יש בעיר תושבים שמברכים על החלטת העירייה. תושב העיר אמר כי "כמעט כל משיטי האופנועים הם לא טבריינים. מגיעים הנה מכל הארץ, משתלטים על החוף, עושים רעש ומשאירים לכלוך. פרנסה אנחנו לא רואים מהם. עדיף שזה יהיה חוף רחצה".

על רקע סגירת נקודת ההורדה בחוף הדקל, מועצת איגוד ערים כינרת קיבלה החלטה בישיבתה האחרונה לקדם תכנית לשינוי סטטוטורי על פי תוכנית המתאר של חופי הכנרת של חוף שקמים. השינוי יאפשר הורדת אופנועי ים בצפון חוף שקמים.

התוכנית המוצעת תאפשר שימוש בחלקו הצפוני של חוף שקמים שבחופה הדרומי של טבריה, לצורך חניות לנגררים, אופנועי ים ואזור תפעולי. התכנון ימקם תעלת שיט להורדת אופנועי ים, תוך שמירה על מרחקי בטיחות מהחופים המוכרזים הסמוכים. באיגוד ערים כנרת הזכירו שכבר כיום ניתן להוריד אופנועי ים בחוף גופרה, של איגוד ערים כינרת. נקודת הורדה נוספת לאופנועי ים מקודמת בחופי מגדל ובאחריות המועצה המקומית.

אבל עד שתוכנית זאת תמומש, הקיץ הנוכחי כבר יעבור ולכן בעלי אופנועי הים פתחו במסע הסברה, בניסיון לשנות את רוע הגזירה וייתכן שאף יצאו להפגנה. למחאה דומה יצאו לפני שנתיים בעלי הסירות המהירות. הם מחו בעיקר על כך שסביב הכנרת אין כמעט מקומות לאיחסון הסירות. מצוקת האיחסון גורמת לכך שצריך לנייד את הסירות לכנרת וחזרה הביתה וכן גורמת לכך שבמקומות המעטים שפועלים מחירי האיחסון והורדת הסירות למים גבוהים; מדבר בכ-5,000 שקל לשנה עבור איחסון סירה ועוד כ-600 שקל עבור הורדת סירה למים. בקיץ שלפני המלחמה בעלי הסירות אף ערכו מספר הפגנות ופקקו את הכבישים סביב הכנרת, בשעה שנסעו בשיירה איטית עם רכביהם שגררו סירות.

הביקוש והצורך שעולה במגרשי איחסון לסירות מוכרת מן הסתם גם לעבריינים. כך היה לפני שנתיים כשגורמים עברייניים פלשו לחוף ליד מגדל והפכו אותו לחניון סירות. שוטרי המחוז הצפוני ומתפ"א (מינהלת תיאום פעולות אכיפה) בשיתוף הרשות לאכיפה במקרקעין ורשות המיסים החרימו סירות שחנו במקום ופינו את החוף.

ההכרח לטפל בצפיפות בחופי האגם ובמימיו מוכרת לממסד. בתחילת הקיץ אף פורסמה כאן קריאתו של סנ"צ יגאל בן-לולו, בתום שלוש שנים שפיקד על משטרת טבריה, "גוף אחד שירכז את כל מה שנוגע לכנרת. יש לנו כנרת אחת והיא האגם הלאומי שלנו, צריך גוף אחד שיתן מענה לכל הנושאים שקשורים לכנרת", אמר אז. בן-לולו אף גיבש המלצות לניהול תחומים שונים הנוגעים ובין השאר עסקו גם בנושא השיט באגם. "בישראל יש 7,000 אופנועי ים, רובם המכריע מגיע לכנרת וזה הפך להיות אירוע 'מפלצתי' שחובה לטפל בו", אמר אז. הוא אף הציע לבחון מכסה של כלי שיט ממונעים שיכולים להיות בנקודת זמן מסויימת בתוך הכנרת, הקמה של מקומות מוסדרים להורדה והוצאה של כלי השיט וגם אפשרות לתדלק את כלי השיט במקומות מוסדרים. "היום", אמר, "בעלי כלי השיט נאלצים להגיע עם ג'ריקנים של דלק. מדובר בפיתרון לא בטיחותי ומזהם", ציין.