הישראלית שמעולם לא היתה ביוון - עד עכשיו, ובחרה במקום הזה

אני יודעת שזה נשמע כמעט בלתי אפשרי, אבל הנה זה בא: אני בת 30 פלוס, עיתונאית, טיילתי כבר ברחבי העולם - ועד עכשיו, לא ביקרתי ביוון. דילגתי מעליה שוב ושוב, העדפתי יעדים רחוקים יותר: מקסיקו, תאילנד, מיאמי. תמיד הרגשתי שיוון תישאר שם, זמינה, קרובה מדי כדי שתהיה מרגשת. טעיתי.

בשבת האחרונה הושקה טיסה ישירה מישראל לאי לפקדה דרך סוכנות איילה, ואני סגרתי את החופשה דרכם. הטיסה הישירה מנתב"ג לפרבזה שב"ריביירה היוונית" נמשכת רק שעתיים, ואם מישהו עדיין מחפש את היעד הבא של הקיץ - הוא כנראה ממש קרוב מתמיד.

טסתי בטיסה ישירה מנתב"ג לפרבזה. שעתיים באוויר, ולפני שהספקתי להרגיש שעזבתי את הארץ - כבר נחתתי על אדמה יוונית, רגועה, ירוקה וקרובה. שדה התעופה בפרבזה אולי קטן וצנוע, אבל הרושם שמחכה מחוץ לשערים שלו הוא הכול חוץ מצנוע.

בשבילי זה התחיל בקפה קטן שפתוח, מיד כשיצאתי מהשדה. הזמנתי פיתה יוונית עם גבינת מוצרלה ועגבניות שרי בשמן זית - פיתה שנתנה לי מיד נחיתה רכה והבנה שאני ביוון.

שעה וחצי אחרי הנחיתה, כבר מצאתי את עצמי על סאפ ורוד במים בצבע טורקיז חלבי, מוקפת עצים צפופים ונוף שנראה כאילו יצא מסצנת פנטזיה.

עלינו על קיאק עם מדריכים מקומיים שנתנו הדרכה מדויקת לפני, ושמרו על כל צעד שלי במהלך השיט. זה הרגיש בטוח, נעים - ובעיקר, מתנתק.

השיט לאורך נהר האכרון כולל שני מסלולים עיקריים:
שיט קיאקים עליון - "Nymph's Passage": מסלול של 10 ק"מ שנמשך כשעתיים ורבע, יוצא כל יום בשעה 14:00. עלות: 40 אירו למשתתף.

שיט דלתה רגוע - סאפ או קיאק: מסלול קליל יותר, 5.5 ק"מ לאורך הזרם. יוצא מדי יום בשעות 10:00, 12:00, 14:00, 16:00 ו־18:00. עלות: 25 אירו למבוגר, 10 אירו לילדים בגילי 12-6, וילדים מתחת לגיל 6 נכנסים חינם.

המים בצבע ירקרק והנהר נראה מכושף - לא ברעש גדול, אלא בלחישה עדינה. בתחילה לא התרגשתי במיוחד מהנהר - בארץ יש לנו את כפר בלום, אחרי הכול. אבל ככל שנכנסנו לעומק המסלול במשך שעה וחצי, והגענו לנמל היפהפה בסוף המסלול ליד הטברנות, אמרתי "וואו, טוב, אין מה להשוות".

המחיר לטעמי יקר לאדם, בטח כשיש משפחות, אבל שווה לעשות מסלול כזה פעם בחיים, כי התמורה שווה - זו חוויה שזוכרים.

בערב, סיימנו בטברנה מקומית בשם Jasmine Tavern שבפרבזה - מקום ביתי ואותנטי, פתוח עד 03:00 בלילה. התיישבנו מתחת לעצי הזית, ואל השולחן זרמו מנות יווניות מסורתיות: צזיקי קר ומרענן, מוסקה עשירה, פסטיטסיו (הלזניה היוונית), דולמדס (עלי גפן ממולאים), קלפטקו (בשר כבש בבישול איטי), קפטדקיה (קציצות בשר מתובלות), וסגנאקי - גבינת פטה מטוגנת שהיא מבחינתי מנת הדגל, במיוחד לצד הצזיקי.

מה שבאמת הפך את הערב לבלתי נשכח הייתה הלהקה המקומית שניגנה במקום והפתיעה כששרה את מיטב השירים הישראלים. החלק שהכי ריגש אותי היה כשהזמרת שרה "ירושלים של זהב". זה נגע בי לא רק בגלל השיר עצמו, אלא בגלל רוח התקופה - בזמן מלחמה בארץ, זה מרגש לדעת שיש גם מקומות שמקבלים את הישראלים באהבה כזו.

ישנו ב-Ninos Grand Beach Resort - ריזורט 4 כוכבים שנמצא ממש מול הים. שתי בריכות, מתקני ילדים, בופה עשיר, חדרים מרווחים עם נוף לגן או לים, וסוויטות עם בריכה פרטית. הוא די ענק, מה שמפתיע לטובה - גם כשמלא, לא מרגישים צפיפות.

מי שבוחר לישון כאן, יכול לצאת ממנו לטיולי כוכב: פרבזה נמצאת במרחק נגיעה, פארגה במרחק נסיעה נוחה - ואפשר לחזור בכל ערב לאותו בסיס נעים ונוח.

ביום השני נסענו לפארגה (Parga). אין דרך לתאר את המקום הזה מבלי להישמע קלישאתיים. כל פינת קפה נראית כמו קמפיין של מותג איטלקי: ירוק, טורקיז, בתים בגוונים חמימים, סירות מתנדנדות ותחושת רוגע שמטפטפת לתוך כל איבר בגוף.

הסתובבנו ברחובות, טיפסנו לעבר הטירה הוונציאנית - תצפית חובה - ואי אפשר היה שלא לעצור בכל חנות, בכל דוכן, בכל בית קפה.

ישנו ב־Parga Beach Resort (5 כוכבים) - מקום מושקע, עם חדרי גן, סוויטות, ספא, חדר כושר ובופה מקומי. הכל מוקפד, רגוע ואסתטי.

בערב אכלנו במסעדת Crazy Shrimp, אחת הפופולריות בעיר, ולקינוח במסעדת Med Parga, מסעדה שפתוחה כל היום (מ־09:30 עד 03:00 בלילה), שמוכיחה שיוון יודעת גם לבשל ברמה של אירופה הקלאסית.

חבילת טיול כולל טיסה ומלון: כ־995 אירו לאדם (כולל העברות).
טיסה בלבד: כ־400 אירו.

אז מה הציון שלי?
כמי שמעולם לא ביקרה ביוון - קיבלתי אותה בגרסה הכי ציורית ומופלאה שיש. פארגה היא לא מיקונוס ולא סנטוריני. אין בה את הרעש, אבל יש בה את כל הלב. הייתי נותנת לה 10. אבל אז ראיתי את המחירים בחנויות. הם לא בשמיים - אבל גם לא נמוכים. תיירותיים לגמרי. קצת כמו בארץ. אז פארגה, אהובה שלי - את מקבלת 9 מתוך 10.

הכותבת היתה אורחת של אילה טורס