שמש, קוקטייל - ומלון מפתיע: החופשה שלי בקפריסין האחרת

שגרת הבוקר של כל ישראלי ממוצע, וביניהם אני, מתחילה בפקקים הבלתי נסבלים שככל הנראה לעד יהיו חלק מהחיים כאן. 40, לפעמים אפילו 50 דקות לוקח לי לעשות את דרכי ביונדאי הקטנה שלי מהרצליה ללב תל אביב, וזה עוד מבלי לציין את הקינוח הקסום: חיפוש חניה. אותו הזמן בדיוק, טוב נו, דקה פה דקה שם, לקח לי להגיע לקפריסין בשבוע שעבר.

כחלק מהיעדים הקרובים (והזולים) לארצנו הקטנטונת, קפריסין הפכה למוקד עלייה לרגל עבור ישראלים רבים שמחפשים קצת שמש ושיזוף, אווירה טובה, קוקטייל חמצמץ וכמה תמונות פוטוגניות. אבל מה עם אלו שרוצים לשדרג לחווית פרו? לתבל את הטיול הקל"ב בתחנת עצירה עם קצת היסטוריה, תרבות ומורשת של האי המזרח תיכוני - ורק אז לסיים אותו בשכיבת בטן-גב? כך קרה שאת הסיפתח לנופש הקצר התחלתי בניקוסיה, בירת הלוקיישן.

על הנייר, אפשר להגדיר את ניקוסיה כמיקום סאחי לכל דבר ועניין. בואו לא ניתמם, זה ככל הנראה היעד האחרון שתחשבו עליו בזמן תכנון הטיול שלכם. מהר מאוד גיליתי שטעות בפי, מיד אחר שנחתתי בעיירה הציורית הכוללת לא מעט פינות מלאות בסיפורי עבר, שהפכו את המקום למה שהוא היום - תכף נגיע גם לזה.

במיקום ייחודי בתוך חומות העיר הוונציאניות של ניקוסיה, ניצב בניין שנבנה בתחילת המאה ה-20 והפך למלון חדש בשטח המקומי, Amyth of Nicosia. מצד אחד, שומר על מאפיינים אדריכליים מקוריים מאותה מהעת (כולל מרצפות מקוריות), מצד שני ריח הניילונים עוד מתנוסס באוויר. המבנה ההיסטורי, ששימש בעבר כבית ספר פרטי, עבר שיפוץ יסודי והוסב למלון בוטיק אלגנטי הכולל עשר סוויטות וחדרים מעוצבים, מסעדה עם פאטיו פנימי ובר. הרעיון של להקים ולנהל מלון בלב הבירה, הוא חלק מחזונה של קבוצת Thanos Hotels & Resorts - שמטרתה באזור הזה של האי היא לחשוף צדדים פחות מוכרים של קפריסין ולקרב מבקרים אל המורשת המקומית.

שמונה חדרים רגילים (כ-350 אירו ללילה), פלאס שתי סוויטות - אחת הכוללת מיטה זוגית אחת (כ-650 אירו ללילה) ונוספת הכוללת שתי מיטות זוגיות בחללים נפרדים (כ-850 אירו ללילה) ומרפסות הפונות אל הנוף האורבני. כל זאת, פלוס פעמון מצלצל מהכנסייה השכנה, כזה שיכול לשגע פיל, עד שמתרגלים אליו כמובן וזה הופך לדי חביב וחלק מחוויית השהות. הטוויסט החמוד - כל חדר במלון, קיבל שם שמוצג לראווה על מפתח החדר בעיצוב וינטג', על שם עשר ממלכות קדומות: סלמיס, כתיון, כוריון, פאפוס, סולי, אמרו, מריון, לפרתוס, ידאליון וטאמאסוס.

המטבח של המלון, בניצוחו של השף אנדרו מייקל סמית', מציע חוויה יוצאת דופן, החל מארוחת הבוקר ועד השעות המאוחרות שמצליחה למשוך אליה תיירים מכל העיר (סלט הסלקים בהחלט שווה התייצבות). מסעדה ים תיכונית, פיין קוויזין בהשראת המטבח הקפריסאי תוך שימוש במרכיבים טריים ואורגניים (עפנו על שמן הזית החלומי שנעשה במקום). במקרה הזה אפשר לשכוח מהבופה הקלאסי (בעיה לישראלי הממוצע שאוהב להעמיס צלחות בחו"ל). כל בוקר יחכה לאורחי המלון תפריט רחב מ-אגס בנדיקט לחביתות "הפתעה" על לחם פחם, שבין היתר גם מצטלם נהדר ועד קטגוריית המתוקים. רעבים לא תצאו משם.

אז מה יש לעשות באזור? הדופק התרבותי של העיר ממתין ממש מעבר לפינה. אממה, חייבת לציין שאם כבר החלטתם לארוז את עצמכם לאזור, רגע לפני שהמשכתם לרצועת החופים - שימו לב שהימים "החזקים" והספק-עמוסים ספק-מעניינים של ניקוסיה מתחילים מיום רביעי בשבוע. אז כחובבת טקסטיל על כל צורותיו, שמחתי לגלות שרגע לפני ההגעה למלון בניקוסיה, קיים כפר קטן וקסום בשם לפקרה (כחצי שעה משדה התעופה בלרנקה).

שקט מופתי קיבל את פניי, לצד שורות חנויות קטנות המציעות אינספור עבודות רקמה ותחרה ייחודיות בעבודת יד המועברות מדור לדור מאז ימי הביניים, צורפות וגם כמה גלידריות קטנות. האגדה מספרת, כמו גם אנשי המקום שדואגים להעביר את הסיפור הלאה, כי לאונרדו דה וינצ'י, האמן המפורסם, ביקר בעיירה הקפריסאית והתרשם מהרקמות של הנשים המקומיות. הוא רכש מהן "לפקאריטיקה" (שמן של עבודות היד) ועיצב קתדרלות באיטליה, ביניהן גם את מזבח הדואומו במילאנו. כך או כך, משהו בווייב של המקום מכניס אותך לסיפור האמנותי הקדום שתרם לפרסום בינלאומי של הרקמות הללו - ואפילו הוכרו על ידי אונסק"ו בשנת 2009 כמורשת תרבותית של האנושות. חמוד, לא?

והלאה אל ניקוסיה עצמה. כאמור, בגדול המקום די מת אם לא מתכננים לו"ז מוסדר מראש ואפילו מדריך צמוד (למלון יש יכולת לסגור לכם את הפינה הזו) שידאג להוביל אתכם לכל המקומות הנכונים. אותנו ליוותה הארכיאולוגית וההיסטוריונית ילידת העיר, אנה מראנגו, בטיול רגלי שחצה את החומות הוונציאניות שהפכו לחלק עיקרי של האי, אולי גם סמל לכוח ההישרדותי של העם - פיזית ובליבם של המקומיים. החלק הדרומי, שבו מתנהלים חיי שגרה של ניקוסיה היוונית והחלק הצפוני ("האזורים הכבושים") של ניקוסיה הטורקית. קו גבול שהוא בעצם החומה המדוברת שחוצה בתים, בתי ספר, סמטאות ופינות שלא חשבנו שניתקל בהן. תמונה שלהן לא תראו פה, שכן המדריכה הלחיצה נורא שלא לצלם בחשש מהשומרים שעומדים באזורים מסוימים של החומות. סתם, הצלחתי להשחיל תמונה והרי לכם הצצה מינימלית.

תוך מספר דקות הליכה ממלון הבוטיק, הגענו לגבול המעבר ל"שטחים הכבושים", aka: ניקוסיה הטורקית. ועכשיו חברים מגיע החלק הדרמטי, עזבו רגע בצד שהמדריכה באה מאוד טעונה רגשית לאחר שסיפרה על ההיסטוריה האישית שלה ושל משפחתה בה נאלצה לעזוב את ביתה בילדותה בשל הכיבוש העות'מאני שהחל ב-1974. רגע לפני ששלפנו דרכונים בפני אבטחת המעבר, היא הבהירה לנו: "חבר'ה, אני אעבור קודם ואחכה לכם באיזו פינה בצד השני, אל תדאגו אתם תראו אותי. במעבר תעשו כאילו אתם לא מכירים אותי". א-ו-ק-י-י, כאן החרדתית שבי נכנסה למצב פעיל וצחוק בלתי נשלט יצא ממני בזמן שהצגתי את הדרכון הישראלי שלי לביקורתו של האדון הקפריסאי-טורקי. אפשר לנשום, עברנו, בעוד שהמדריכה חיכתה כפי שהבטיחה בפינה מוצלת. עכשיו נשאלת השאלה, למה כל הדרמה הזו באמצע יום שמשי ומופלא? ובכן, תשובתה ההגיונית הסבירה כי הצד "הכבוש" לא תמיד, אבל בהחלט יכול, להרים גבה כשתיירים נכנסים לשטחם עם מדריך קפריסאי-יווני, ולא טורקי. מה שמדגיש את הפער הרגשי העמוק בין שני האזורים שבעצם מרכיבים את כלל בירת קפריסין. כל צד וזוויות הסיפור שלו, בעוד הצד הטורקי ודאי יעדיף שתשמעו את גרסתו.

אז מה יחכה לכם בצד השני? שוק פתוח שמזכיר את השווקים באתונה למשל, חנויות קטנות מלאות בפריטים מזויפים ממותגים א-לה-טורקיה, קבב - הרבה קבב, מטבע אחר (לירה טורקית) ונקודות ציון היסטוריות ובהן לא מעט מסגדים קדושים, שהיו פעם כנסיות וקיבלו על עצמם את הקונספט הדתי האחר בשל הכיבוש. אם תהיתם, בחזרה אל האזור היווני כבר לא היינו צריכים להציג את יכולות המשחק שלנו - וטוב שכך.

איך להעביר את הזמן בניקוסיה היוונית? חובבות השופינג יכולות מראש להנמיך ציפיות ומהר, חשוב לזכור שבתור התחלה באתן לחוות את התרבות והמורשת ולא לשרוף את האשראי בזארה. ובכל זאת, אם באופנה מהירה עסקינן, כן קיים במרכז העיר העתיקה רצף של חנויות. חלקן מוכרות חלקן פחות, הגוגל מאפס סייע לנו באיתור סניפי זארה ו-H&M, יותר מזה זו ככל הנראה תהיה בקשה חצופה מדי. מה שכן, המחירים? חלום. כ-30% פחות, בהשוואה לאותם פריטים בדיוק הקיימים בסניפים בארץ ברוב המקרים.

מאפייה קטנה ומקומית שהומלץ ודובר עליה לא מעט, "Hurricane Bakery", הפגישה אותנו בפחמימות ריקות שבמבט ראשון לא קרצו לנו במיוחד - אבל הסתכמו כחוויה קולינרית חיובית. לחובבי האמנות ישנם מוזיאונים ובהם שניים מרכזיים: המוזיאון "הביזנטי" שנמצא בתוך מתחם הארכיבישופות ברובע העתיק של ניקוסיה - החשוב באי בכל הנוגע לאמנות ודת. כמו גם מוזיאון "קפריסין", המציג ארכיון חי המתעד את הסיפור המקומי. הבאזז ברחובות העיר מתחיל עם רדת החשכה, הטברנות המוצלחות פותחות את שעריהן ומציעות תפריט נדיב של אוכל ים-תיכוני מלווה בין היתר בעומס גבינות חלומי ופטה. כשבע דקות הליכה מהמלון, ממוקמת מסעדת Aigaion House, שבירת צלחות וריקוד על שולחנות לא תראו שם. מה כן? אווירת חצר קסומה ומעט מוחשכת, נרות ואורות יפים. הפייבוריטס שסומנו בתפריט: לביבות זוקיני חלומיות שנמסות בפה וקינוח של בקלוואת ענק במידה לא פרופורציונלית.

לאחר יומיים בניקוסיה ובציפייה למעלות גבוהות ורותחות לצד הבריכה, המזוודה נארזה מחדש ואיתה הביקיני. היעד: פאפוס. שעתיים נסיעה בסופן בוצע צ'ק אין במלון Annabelle, שנמצא 10 דקות נסיעה בלבד מנמל התעופה בפאפוס - החסרון, השדה סגור כבר תקופה ממושכת לכן כל מה שנותר הוא נחיתה רכה בלרנקה. תרבות האירוח הקפריסאית באה לידי ביטוי באנאבל ובגדול. המלון ששופץ לאחרונה בהשקעה של כ-11 מיליון אירו מציע בריכת גג יוקרתית, בר, מסעדות, חדר כושר ויוגה וספא מפנק - כל האטרקציות אל מול נוף פנורמי מרומם של הים התיכון.

חדרים מפנקים, ארון גדול לשהות גם של שבועיים אם צריך (או פשוט לאלו שלא יודעות לארוז חכם) ומרפסות בגדלים שונים כיאה להזמנתך. במקרה שלי נכנסתי לחדר עם יציאה ישירה לבריכה הקרובה, ככל הנראה האזור הזה במלון נטול הילדודס, כי לא שמעתי ציוץ. ברכה (החל מ-295 אירו ללילה).

מטבח איטלקי בחסות שף שמג'נגל שם על כל הטרראם, לצד צוות סופר אדיב וקשוב שדואג בכל עת לעשות לך ריפייל לכוס היין הקרירה. במסעדת Mediterraneo הכתרתי קבל עם וסועדים את מנות הדגים, פירות הים והריזוטו, כמו גם הפתעת העונה: ממרח סרדינים שלא מרגיש כזה, ואני חותמת על זה כי אני לא אוהבת סרדינים. אגב, לשומרי הכשרות יש אפשרות תיאום ארוחות עם בית חב"ד המקומי. יתרון נוסף לשומרי השבת הם המפתחות הרגילים לחדרים. בערב, קפצנו לקומה התחתונה של המלון למסעדה פנסית במיוחד במתחם Ouranos. מנות מצוירות ומחושבות עיצובית עד הפרט האחרון, ככה יפות ככה מוצלחות. יין ספרדי הוזמן לשולחן ולצידו סטייק עסיסי ורך שעורר את הגנים הארגנטינאים שלי מחדש.

פסע מהירידה לחוף, מתחילה לה טיילת בסגנון האילתי המוכר. לצד היצע חוויות סמוכות למלון כמו ביקור ביקבי יינות וטעימות של מטעמי בישול מקומיים, ביקור במנזרים ובחורבות עתיקות, סדנאות מדיטציה ועוד. את קומת הספא לא פספסתי, אמנם את הסאונה והבריכה המקורה לא ניסיתי אבל כן התייצבתי לעיסוי של חצי שעה בין קוקטייל לקוקטייל. הבחירה במטפל זכר הסתכמה בבאסה קלה וחוויה רגילה למדי, בטח אחרי ששמעתי משאר חבריי למסע שנהנו מידיהן של נשות הספא בקטע מוגזם.

נסכם. קיים פוטנציאל אדיר ולא ממומש לאי הקפריסאי השכן: הכיס לא יישרף לכם, המחירים זולים הן בטיסות והן בשהות הכוללת. גיחה קצרה שיכולה להוביל לחוויה משולבת של יום-יומיים אורבניים ותרבותיים בבירה, בסגירה של סוף שבוע ארוך תחת השמש וצמוד-צמוד לחופים. אחלה אופציה למי שמאס באיי יוון ורוצה לגוון ו/או חרש על רחובות אתונה ומרגיש צורך ברענון.

הכותבת הייתה אורחת של קבוצת המלונות Thanos Hotels & Resorts