מדינת ישראל היא מעצמת צפרות וגן עדן לצפרים, כיוון כחצי מיליארד ציפורים - המשתייכות ליותר מ-500 מינים שונים - נודדות מעלינו פעמיים בשנה, בסתיו ובאביב. על פי הערכות שונות, מדי שנה חולפים בשמי ישראל כ-600 אלף חסידות, כ-50 אלף שקנאים, כ-100 אלף עגורים וכמיליון עופות דורסים, בסה"כ, אולם המסה המשמעותית של הנדידה מורכבת ממגוון גדול מאוד של ציפורים קטנות (בעיקר ציפורי שיר), בינוניות (כמו חופמאים וברווזים) וגם מינים גדולים יותר כמו אנפות וכפנים.
בשבוע האחרון צילם מידד גורן, מנהל מרכז צפרות רמת הנגב של רשות הטבע והגנים והחברה להגנת הטבע, מעל העיר אופקים, להקה של כ-700 שקנאים בדרכם צפונה, ואחד מהם, בלט במיוחד. "בדרך חזרה לביתי הבחנתי בהם, עצרתי בצד והתחלתי לצלם, ואחד מהם - שהיה כמעט לבן לגמרי, בניגוד לשאר השקנאים שכנפיהם שחורות-לבנות - היה מיוחד במינו. השקנאי משך את תשומת לבי, הן בשל מראהו השונה והן בשל יופיו. מפגש עם ציפור כזאת הוא תמיד מיוחד ומרגיש כמו מפגש עם חיה שלא מהעולם הזה. לראות את העופות הללו, שהגדולים שבהם יכולים להתפאר במוטת כנפיים של 3 מטרים וחצי, עפים להם בשקט ובביטחון בדרכי אבותיהם מימים ימימה, כשהם מתעלמים מקולות המלחמה שברקע, נותן הרגשה שיש תקווה, במיוחד בשבוע של יום הזיכרון והעצמאות", הוא משחזר.
בחברה להגנת הטבע מוסיפים כי השקנאי המצוי הוא עוף גדול מאוד וכבד, מהגדולים שבעופות אירופה והמזרח התיכון. מבנה גופו רחב, מעוגל ומוצק, רגליו קצרות ומותאמות היטב לשחייה. בדרך כלל, השקנאי עף בלהקה מסודרת בקשתות. הלהקה שומרת על המבנה גם בעת סחרור בתרמיקה, כך שמרחוק היא נראית כמקבץ אחד המסתובב על צירו. "השקנאים מצויים בבריכות גדולות, מאגרי מים, שפכי נהרות ואגמים בפנים היבשת. להקות נודדות נוחתות למנוחה גם על הים, אבל לא ניזונות בו. בטבע ישנן ציפורים עם נוצות לבנות חלקית או לבנות לגמרי, אך הן לא לבקניות וניתן להבחין ביניהן כאשר המקור, הרגליים והעין לא מאבדות את צבען. לאוציזם איננה תופעה נדירה ביותר, והיא תועדה אצל ציפורים רבות. עם זאת, הופעה של פרטים חריגים כאלה, כמו השקנאי הלבן כולו והפלמינגו השחור, מושכת את העין ואת תשומת הלב", מוסיף ד"ר יואב פרלמן, מנהל מרכז הצפרות בחברה להגנת הטבע.