לא רק לתלמידי י"א: כך הפך המסע לפולין לנחלת הכלל הישראלית

"שרדנו מהתופת, מגיא ההריגה והצלחנו להקים משפחות שיצעדו איתנו במצעד החיים לתפארת מדינת ישראל" - כך אמרה עליזה ויטיס שומרון, מאחרונות הלוחמות שנותרו בחיים מהארגון היהודי הלוחם בגטו ורשה, לקראת השתתפותה במצעד החיים שייערך ביום השואה. עבורה, הצעדה הזו היא סגירת מעגל - אבל גם דרך להעביר את סיפור הגבורה והזיכרון לדור הבא, כדי שלא יישכח.

כיום, יותר ויותר ישראלים בוגרים - מכל גיל, מכל רקע - מבינים שמסע לפולין הוא לא טקס של פעם בחיים, אלא הזמנה מתמשכת להתחבר, לזכור, ולחוות והוא פתוח לכולם. פולין כבר מזמן אינה רק יעד של תלמידי תיכון במסגרת משלחות מסובסדות. לא צריך להיות בן 17, וחלק ממערכת חינוך, צה"ל או גוף ממשלתי כדי לצאת למסע לפולין.

בין אם יש לך שורשים שם, ובין אם פשוט בוער בך להבין לעומק את מה שלא הספקת ללמוד בבית הספר, המסע לפולין מעניק למשתתפיו חוויה מעצבת. כל מי שיש לו זיקה להיסטוריה היהודית, ורוצה לראות את המקומות והאתרים שבהם התרחשו הדברים או להתחקות אחר שורשי המשפחה שלו יכול להשתתף במסע.

אחד הסמלים המוכרים ביותר של המסעות לפולין הוא "מצעד החיים" - טקס מרגש שמתקיים מדי שנה ביום הזיכרון לשואה ולגבורה, ובו משתתפים בני נוער מישראל ומהתפוצות. עשרות אלפי צעירים צועדים בין אושוויץ לבירקנאו, במסלול הטעון שממחיש את ממדי הזוועה ואת חשיבות הזיכרון.

בשנים האחרונות הולך וגדל מספר המשתתפים המבוגרים - הורים, סבים, חוקרים ואנשים מן השורה - שמבקשים לחוות את המקום בעצמם ולחבר בין ההיסטוריה האישית להיסטוריה הלאומית.

במרכז האקדמי לוינסקי-וינגייט נלמד מזה כמה שנים קורס ייחודי להכשרת מדריכים למסעות לפולין לקבוצות מבוגרים ותיירים.

בפולין נמצאים אתרים שמהווים עדות חיה למה שקרה לעם היהודי - ניתן לפגוש את התרבות היהודית התוססת והעשירה כפי שהיתה לפני השואה, את הקהילות תוססות שנמחקו, בתי כנסת חרבים, מחנות ריכוז והשמדה ולצד זאת גם לחוות את פולין כמדינה מודרנית, אירופית, עם תרבות עשירה ונופים מרהיבים - שלא תמיד מקבלים מקום בשיח הישראלי.

המסע לפולין בגיל מבוגר מאפשר חוויה שונה ובוגרת יותר מזו שחווים בני הנוער במסעות: עם תובנות עמוקות יותר על ההיסטוריה של יהדות פולין ועל האידיאולוגיה הנאצית, עם שאלות חדשות, עם סבלנות להקשיב ולחוות, במסע יש דיון בדילמות אתיות ומוסריות שמתעוררות סביב אירועי השואה, זה מסע שיכול להפוך גם למסע פנימי - של זהות, של שייכות, של תיקון.

אחת ההשלכות של המגמה הזו היא הצורך הגובר במדריכים שיודעים לדבר לקהל בוגר. עם ידע עשיר בשילוב של רגש, הבנה ויכולת להציג מורכבות. הקורס מיועד למי שיש לו כבר ניסיון בהדרכה בארץ או בחו"ל, אבל גם לאנשי חינוך והדרכה שיש להם זיקה לנושא. להדריך מסע שמבוסס על ידע היסטורי, אבל גם על רגישות אנושית. כזה שלא נועד רק "לספר מה קרה", אלא להוביל חוויה אישית ומשמעותית עבור כל משתתף.

את מצעד החיים השנה, תוביל משלחת היסטורית של 40 שורדי שואה מישראל, בגילים 97-80, ובהם שורדי מחנות השמדה בגרמניה, אוסטריה ופולין, ילדים שהוסתרו על ידי חסידי אומות עולם או הסתתרו ביערות. שורדים אלו יובילו את מצעד החיים בפעם הראשונה בחייהם, ולצידם בני משפחתם, כחלק ממסר של תקווה וניצחון כנגד צעדות המוות בסוף המלחמה.

לא משנה אם אתה בן 30, 50 או 70 - אם הנושא בוער בך, אם תמיד רצית לראות, לדעת, להבין, לגעת - אין סיבה לחכות. אתה לא צריך "שיזמינו אותך למסע". אתה יכול ליצור אותו בעצמך. לחבור לקבוצה, להצטרף לקורס, ליזום מסע - או להצטרף לאחד קיים. והכי חשוב - להבין שזה שלך בדיוק כמו של כולם.
הקורס במרכז האקדמי לוינסקי-וינגייט אינו רק קורס תיירותי - זו שליחות חינוכית ורגשית. אנחנו לא מדברים רק על אתרים או ציון עובדות. אנחנו לומדים איך להדריך את המסע הזה באופן שמעורר משמעות, איך להתמודד עם הדילמות שהוא מציף, ואיך לעמוד מול קבוצה של מבוגרים שמביאה איתה זיכרונות, שאלות, ולעיתים גם כאב אישי.

כי הזיכרון - הוא של כולנו. והמסע הזה? גם.

הכותבת היא גילה זהר, מנהלת בית הספר לתיירות ולפנאי אתגרי במרכז האקדמי לוינסקי-וינגייט