יואב שט בתוך מערה באיטליה, ואז התגלתה כתובת בעברית עם מגן דוד

איטליה זה לא רק רומא ומילאנו התוססות, ודרום איטליה זה לא רק נאפולי וערי החוף המשגעות. כולן מרתקות בפני עצמן, אבל איטליה היא בעיקר הרבגוניות שלה. היא גדולה יותר מאנגליה, אבל גודל הוא לא העניין, איטליה מתוארת לעיתים כפסיפס של יופי ותרבות, שבו כל אחד מ-20 המחוזות שלה זוהר כמו כוכב, בדרכו הייחודית. "היא כמו יצירת אמנות חיה, השוזרת יחד היסטוריה, אמנות, אוכל ונופים בצורה יוצאת דופן", אומרים עליה לאורך דורות.

ואפרופו נופים, אחד האספקטים של איטליה הוא הטבע המסעיר שזכתה בו. למי שסוטה קצת מהדרכים השגרתיות ממתינות חוויות מסע מרגשות והרבה מהן בלי הרבה מאמץ, אם יש רק מי שלוקח אותך אליהן. אז זהו, שלאחרונה בדרך לאיזו משימה בדרום איטליה, היו לי את המדריכים מיה ויואב, תיכף נגיע אליהם, שלקחו אותי לסטייה קלה כזו של כמה קילומטרים מהכביש הראשי, למשל למערות פרטוסה (יש שיאייתו "פרטוזה"), אחד מפלאי עולם, שביקור בהן ישנה את כל מה שחשבתם על מערות נטיפים.

עוד על איטליה:
השמפניה של קמפניה: חופשה בדרום איטליה
דרום איטליה: עשרת המקומות הכי מומלצים
כ-200 שקל לטיסה: Wizz Air פותחת קו לבירת מחוז קמפניה

מערות פרטוסה הן מערכת מנהרות כה עצומה, שהן כולאות בתוכן גם אגם, גם נהר איתן בשם "איל נגרו" ("השחור") שעובר בתוכן ופלגים שנשפכים אליו במפלים. הכול בתוך אולמות עצומים (אחד מהם עם תקרה בגובה 24 מ') שהאדם הקדמון מצא בהן מחסה. על הנהר הזה משיטים אותנו ויטו במעין גונדולה כקילומטר למעבה האדמה משם ממשיכים הלאה ברגל. הטמפרטורה במערות קבועה, כ-11 מעלות צלזיוס. טפטוף המים בונה את הנטיפים והזקיפים. האיטלקים מתרגשים מהממצאים הפרהיסטורים ההולכים ונחשפים במערות ומישוב קדום שהתקיים בתוכן. אנחנו מתרגשים עוד יותר, כשהמדריך המשיט מוביל אותנו לאיזו פינה חשוכה, שולף את פנס הכיס שלו ויודע להאיר עבורנו ממש, כתובת גרפיטי על הקיר שהדבר הכי בולט בה הוא מגן דוד. והוא מאיר עוד, ונגלית הכתובת המסקרנת "יפה, אבל בעמק עכשיו יותר יפה".

הדבר הראשון שבא לך זה לצעוק מרוב זעם ששוב ישראלים השאירו חותם מהסוג המכתים את האומה. ואז אומר לנו הגונדולייר בהתרגשות ניכרת שמדביקה גם אותי, שזו כתובת שהתגלתה לא לגמרי מזמן, ושהיא מתקופת מלחמת העולם השנייה, כשחיילים מבעלות הברית שנחתו בדרום איטליה הסתתרו במערה הזו מפני הפצצות של הגרמנים, ושחייל יהודי הנציח כך את התקופה בחיקה של המערה. ויטו, שחייו נסובים סביב המערה הזו, שמכיר כל פינה בה ומספר שהיה משחק בה מחבואים, מספר שכלל לא ידע על הרקע לכתובת הזו עד שיום אחד הופיע מישהו, עם הנחיות מדויקות מסבא רבה שלו איך למצוא אותה. יש לעניין הזה הסבר מפורט של יואב אבניאון שתוכלו למצוא בחיפוש באינטרנט ואני רושם לעצמי שיש עוד המון מה לחפור פה, ולא רק פיזית, ובינתיים אנחנו כבר בחוץ כבר במכונית, בדרך הלאה.

הכול מאורגן במדויק ושעה אחר כך אנחנו 45 קילומטרים משם בעיירה קמפניה שבמחוז סלרנו, גם היא מעין פלא, נהר הטנזה חוצה אותה בשצף, ובהרבה מובנים הוא גורם משמעותי בחייה. את מסלול הנהר הזה מסיטים בקיץ זה מאות שנים כדי שישטוף את רחובות העיר. העניין הזה יצר פסטיבל של ממש שמתקיים בסופי השבוע של יולי אוגוסט ומאות אנשים, מקומיים ותיירים כאחד, מנהלים קרבות מים ידידותיים תוך שהם משתמשים בדליים צבעוניים.

אלפי תיירים מגיעים לכאן כל קיץ, בהם רק מעט ישראלים. אני במלון ממש במרכז העיירה, פותח את תריסי העץ בחדר שלי ומגלה שיש לי מפל מול החלון ושעל כל הטוב הזה גובים שווה ערך ל-250 שקלים ללילה בעונת האביב (כולל ארוחת בוקר). אבל כזכור אני בתחקיר עיתונאי, ומיה ויואב שארגנו לי את המסע יודעים שאותי ואתכם יעניין מה מעל כל זה עושה יצירת אומנות של מגן דוד עשוי עץ המשקיף מלמעלה על העיירה, ומה פתאום דווקא פה כולם רוצים לקחת אותך למוזיאון השואה המקומי שנקרא על שמו של חסיד אומות עולם, מוזיאון שקיבל לאחרונה הכרה ברמה לאומית באיטליה, ובצדק. הוא מגולל סיפור ייחודי שחשוב לשמוע ואולי עכשיו יותר מתמיד.

אלה רק שתי דוגמאות, למקומות האלה שמעניינים אותי במיוחד וזה רק ביממה הראשונה לנחיתתי מישראל בנמל התעופה הבינלאומי לאונרדו דה וינצ'י-פיוּמיצ'ינוֹ בסיור התפור לדרישותיי - רומא-קמפניה-רומא. זה לא במקום בוקר מדהים למחרת בחופי אמלפי מרחק קצר משם, בעיירת החוף וייטרי סול מארה (Vietri sul Mare), עם הנוף המופלא, הסמטאות, אינספור סדנאות האומנים וחנויות הקרמיקה, והאוכל-האוכל-האוכל ובעיקר הדגים ופירות הים. ואפרופו אוכל, כשאתה בטיול "בוטיק" כזה עם מיה ויואב, עם ברכה ואלי שביחד הם "לטעום את איטליה", בהרכבים משתנים, אז הם יודעים להביא אותך לפנינה קולינרית אחת אחרי השנייה, גם לכאלה "סודיות", גם אם זה כמה שולחנות עם שעוונית משובצת אדום-לבן בחנות הנוחות של תחנת דלק שם מגיע לשולחן במידי אנטיפסטי מעורר תיאבון שאחריו פיצות מדהימות, שלא היית מנחש שקיימת אלמלא הצטרפת לאחד הטיולים שלהם. או קערה נדיבה של מולים ורבעי לימון שלצידה לחם איטלקי שיודע לספוג את הנוזל האלוהי שהם שרויים בו. אה, וגם בקבוק יין לבן לשטוף את הכול.

"לטעום את איטליה" הוא עסק קטן ומשפחתי, המוציא טיולים באיטליה הכפרית. הטיולים מיועדים לקבוצות קטנות של עד 17 איש, דבר המאפשר היכרות בין חברי הקבוצה, יחס אישי לכל מטייל ואווירה משפחתית וחברית. ברכה ומיה מכירות היטב את איטליה, את נופיה, מנהגיה ותרבותה.

ברכה, רופאת שיניים במקצועה, הייתה שפית של ביסטרו ידוע במבצר שוני ההיסטורי, בין זכרון יעקב לבנימינה. היא דוברת את השפה האיטלקית וחקרה את התרבות והקולינריה במשך שנים. מיה גרה בעבר באזורים שונים באיטליה וכיום היא מתגוררת במרכזה, וממשיכה לחפור את הסודות שרק האיטלקים מכירים ואת המקומות החבויים מעיני התיירים. אליהן מצטרפים לסירוגין רופא השיניים אלי, בעלה של ברכה, ויואב, פיזיקאי, מורה ומחנך, ובעלה של מיה. אלי, שבקריירה היזמית הרבגונית שלו ניהל עסקים והיה בעליו לשעבר של מועדון הג'אז המיילסטון במבצר שוני, מביא אתו בעיקר את הגיטרה ודואג לערבי הווי שמחים ומרגשים. יואב, בעלה של מיה גר איתה באיטליה. הוא מביא את ניסיונו בתחום היין ומוסיף לקבוצה מהיכרותו עם התרבות האיטלקית על רבדיה השונים.

בטיולים של בני המשפחה האלה מיה-יואב-ברכה-אלי משתדלים להעמיק. בכל טיול מתמקדים באזור מצומצם, לנים במקום אחד ויוצאים לטיולי כוכב סביבו. לכל עיירה, יער או שביל באיטליה סיפור משלו עם היסטוריה ארוכה. כל מנה שיוצאת מהמטבח המקומי קשורה בטבע השורר במקום, בחקלאות המקומית ובחיי היום יום של התושבים. כדי להכיר צריך זמן. וברכה ומיה דואגות שהמטיילים יכנסו לקצב האיטלקי, קצב רגוע, של הנאה מהחיים ותשומת לב לפרטים.

מחוץ לערים הגדולות ולנתיבי התיירות השחוקים נמצאת ארץ מלאת הפתעות וסודות, עשירה בסיפורים, בהיסטוריה מרתקת שנושקת לזו שלנו בנקודות זמן שונות, בתרבות עשירה, בקולינריה ייחודית, וכאמור, בנופים עוצרי הנשימה. מחסום השפה, בעיקר במקומות שכוחי התיירים הוא עוד סיבה לצרף מדריך או להצטרף לטיול מאורגן כזה, כדי לחקור עוד אזור וליהנות יחד מחופשה אמיתית, מרגיעה ומפתיעה.