גם בחורף שחון כמו זה שאנחנו חווים השנה, צמח העכוב או בשמו העברי "עכובית הגלגל" צומח בשטחי הבר ומהווה מוקד משיכה לרבים, נוכח הביקוש אליו במטבח הערבי.
בחודש מרץ יוצאים הקוטפים אל הטבע ומחפשים אחרי העשב הנחשק. אלא שמזה 20 שנה שהעכוב מוגדר כערך טבע מוגן וליקוט שלו נחשב לעבירה על החוק להגנת פרחי הבר. במחסום משטרתי שהוצב לפני מספר ימים בכיכר יהודיה שברמת הגולן, נמצא במכוניתו של תושב עראבה שק ובו צמחי עכוב במשקל 48 קילוגרמים. שלל הקטיף הוחרם והמקרה הועבר לטיפול משפטי של רשות הטבע והגנים. תפיסתו של החשוד בקטיף מסחרי של העכוב מעלה שוב את המתח שבין הצורך לשמור על ערכי טבע ומנגד רצון לשמור על מסורת ומנהגים עתיקים.
העכוב או בשמו העברי "עכובית הגלגל", הוא קוץ רב-שנתי הגדל בשדות בור ונחשב למעדן במטבח הערבי. ברפואה העממית הוא נחשב צמח מרפא למחלות בדרכי העיכול, מחלות כבד, אלרגיות, בחילה, סחרחורת ולחץ דם נמוך. לצמח - שגובהו 45-25 סנטימטרים ולפעמים אף מגיע למטר - גבעולים עבים ומסועפים, ועלים עם שוליים קוצניים. למאכל משמשים הגבעולים והתפרחות, טרם פריחתן. התפרחות נחשבות לחלק האיכותי יותר ומכונות "ביצים", בשל צורתן.
הקטיף איטי ודורש סבלנות: הגבעולים נחתכים בחיבור השורש לגבעול; לאחר החיתוך מנקים את הגבעולים מהעלים הקוצניים. ניקוי התפרחות מסובך עוד יותר: ה"ביצים" חבויות בין העלים הקוצניים, ולאחר איתורן יש לחתוך אותן ולנקותן.
לקראת הקיץ מתייבש הצמח ועליו הרחבים מתקשים ומשמשים כמפרשים. הרוח הנושבת מנתקת את הצמח היבש מהאדמה ומגלגלת אותו כגלגל ומכאן גם שמו. בדרך זו מפזר הצמח את זרעיו. אלא שעם השנים נוכח הביקוש הגובר והקטיף המסיבי של הצמח, מצד אחד, והצטמצמות השטחים הפתוחים מצד שני, הביאו לכך שהצמח החל להיעלם וברשות הטבע הביעו חשש כי המשך קיומו של הצמח נתון בסכנה.
בעקבות בדיקות שנערכו בחטיבת המדע של רשות הטבע והגנים, אשר מצאו כי הצמח נעלם מנופי ישראל, הוחלט להכריז עליו כ"ערך טבע מוגן". עם זאת, עדיין ניתן לקטוף בהיקף מצומצם, למטבח המשפחתי ולא לצורך מטרות מסחריות שנעשות פעמים רבות על ידי קבלני קטיף שמעסיקים פועלים.
האח המבויית של העכוב
העכוב זכה למעמד מיוחד בתרבות ובמטבח הערבי-פלסטיני ויש מספר דרכים להכין אותו לאכילה; כחביתת עכוב, בה מטוגן הצמח עם ביצה, דרך אחרת היא טיגון עם בצל וכן כמנה בה מבושל הצמח עם לבן ובשר. יש גם המטגנים את הצמח עם בשר טחון. גם במטבח של הקהילות היהודיות העתיקות בארץ ישראל, במיוחד בטבריה ובצפת, זכה העכוב למקום של כבוד.
לעכוב הבר כבר יש אח מבויית שאותו מגדלים בשדות בגליל מספר חקלאים. למרות התחליף המוצע, עדיין יש ביקוש גדול לעכוב הבר, בטענה ליתרונותיו על פני זה המבויית, מה עוד שלחוויית הליקוט, היציאה לטבע והבילוי המשפחתי מהווים ערכים בפני עצמם. נוכח זאת הפך קטיף העכוב לזירה נוספת שבה מתבטא הקונפליקט היהודי-ערבי בישראל. כך, למשל, טען לפני מספר שנים תושב הגליל שהורשע בקטיף עכוב כי עומדת לצידו "הגנה תרבותית". טענות דומות העלה בעבר רביע אגבריה, משפטן מעמותת "עדאלה". במאמר שכתב בנושא טען כי "האיסור על קטיפת עכוב וזעתר, על אף ההצדקות המדעיות שלכאורה עומדות מאחוריו, טומן בחובו יחסי דיכוי ושליטה ישראליים על התרבות והזהות הפלסטינית ומבטא תפיסה קולוניאלית הפועלת בשדה האוכל". על טענות שעלו בבית משפט במקרה כזה טען כי "מהדהדת בטיעוני התובעת לעונש התפיסה הקולוניאליסטית הנעטפת בהצדקות המומחיות במטרה לזלזל בתרבות הקטיף הפלסטינית, לצייר את קוטפי העכוב כ"פושעים" מתוחכמים שתכננו את מעשיהם מראש, ולשאוף "לעקור מן השורש" את תרבות הקטיפה הפלסטינית באמצעות סנקציות פליליות".