מי מאיתנו לא שמע על סטונהנג', מעגל האבנים המפורסם בדרום אנגליה שמושך מיליוני תיירים בכל שנה? המבנה העתיק הזה, שנבנה לפני אלפי שנים, הפך לסמל של מסתורין ותושייה אנושית, כשמבקרים מרחבי העולם נוהרים לראות איך אבנים ענקיות מסודרות בדיוק מופלא שמתאים לתנועת השמש והכוכבים. אבל מסתבר שסטונהנג' הוא לא לבד - ישנם אתרים עתיקים ומסתוריים ממנו, שמספרים סיפור לא פחות מרתק על הקשר של האדם לשמיים. אחד מהם הוא נבטה פלאיה, פנינה נסתרת במדבר המצרי שמקדימה את המבנה הבריטי ומציעה הצצה לעולם קדום ומרתק.
אלפי שנים לפני שהושלמה בניית סטונהנג' - ואלפי קילומטרים מדרום אנגליה - תרבות אחרת בנתה טבעת אבנים דומה להפליא, ככל הנראה בניסיון לעקוב אחר תנועות השמש והעונות המשתנות.
נבטה פלאיה הוא אתר עתיק השוכן באגן במדבר הנובי, כ-280 קילומטרים דרום-מערבית לאסואן שבדרום מצרים, סמוך לגבול עם סודן. כיום זהו שטח חולי צחיח, אך לפני כ-11,000 שנה הוא היה גן עדן ירוק - אגם מים מתוקים מוקף עצים ועשבים, שבו נוודים מצאו מים, מזון ומרגוע. מאז גילויו ב-1974 על ידי האנתרופולוג האמריקאי פרד וונדורף, שנתקל בשברי חרס במהלך הפסקה במסע במדבר, חשפו ארכיאולוגים עדויות לכך שהמקום שימש את התושבים בין 9,000 ל-7,300 לפני הספירה, והפך למקום קבוע לחנייה, ציד ורעיית בקר.
האגן, ששימש בעבר כמקור מים חיוני לשבטים חולפים, הפך לנקודת ציון משמעותית. כאן הקימו בונים עתיקים לפחות שלוש קבוצות של מעגלי אבן מגליתיים, מה שזיכה את המקום בכינוי הולם: "סטונהנג' של הסהרה". כיום, האבנים המרכזיות של האתר מוצגות במוזיאון באסואן כדי להגן עליהן מפני ונדליזם, אך במקור כלל האתר עשרות אבנים זקופות, בגובה של מטר עד שניים, שהוצבו במרחק של כ-100 קילומטרים מערבית לנהר הנילוס ו-100 קילומטרים ממקדשי אבו סימבל המפורסמים. על פי מחקר משנת 1998, כל אחד מהמבנים "מורכב ממספר בלוקים גדולים ומחוספסים של אבן חול, המוצבים על קצותיהם כדי לתחום שטח אליפטי באורך של כ-5 עד 6 מטרים [16 עד 19 רגל] וברוחב של 4 עד 5 מטרים [13 עד 16 רגל], שבמרכזו לוח מלבני גדול המכוון מצפון לדרום".
האתר נבנה על ידי הרוּעַת אל-בָּקַר, כת נוודית של סוגדי בקר, שלדעת החוקרים השתמשה בו כדי לעקוב אחר תנועת השמש ולחזות את בוא המונסונים. באותה עת, המיקום המדברי הנוכחי לא היה מדבר צחיח, אלא אזור פורה שהפך לאגם בעונות הגשומות. מעבר למעגלי האבנים המרשימים, נבטה פלאיה חושף עדויות לפולחן בקר עתיק, כולל קבר טקסי של פרה שלמה שנמצא מתחת לאבן ב-2001 ושרידים של הקרבת בעלי חיים גדולים. האתר, שייתכן שסימן את זריחת השמש ביום הארוך בשנה ואת כוכב סיריוס, מציע הצצה נדירה לתקופה שבה האזור היה סוואנה פורייה, לפני שהפך למדבר צחיח. חוקרים גילו גם ש-29 מהאבנים יצרו מעגל שהיה, אולי, לוח שנה קדום, בעוד שש אבנים פנימיות שימשו לטקסים או לסימון כוכבים כמו אוריון, ארקטורוס ואלפא קנטאורי - שמות שאולי נשמעים מוכרים מסרטי מדע בדיוני!
בצורתו ובתפקודו האפשרי, הוא דומה לסטונהנג', המבנה המפורסם בדרום אנגליה, אך מקדים אותו ב-1,000 שנה לפחות, כשהחל להיבנות סביב שנת 3100 לפני הספירה והמשיך להתפתח עד שנת 1600 לפני הספירה בקירוב. כמו סטונהנג', ייתכן שגם הוא שימש לחגיגת אירועים אסטרונומיים. אם כך הדבר, הוא עשוי להיחשב למצפה הכוכבים העתיק ביותר בעולם. "זהו הניסיון הראשון של בני האדם ליצור קשר משמעותי עם השמיים," אמר ג'יי מקקים מלוויל, פרופסור אמריטוס למדעי האסטרופיזיקה והפלנטריום באוניברסיטת קולורדו, בראיון למגזין Discover. "הם השתמשו בכוכבים כדי לנווט במדבר ולאתר בארות מים קטנות כמו נבטה פלאיה, שהכילה מים כחמישה חודשים בשנה, כנראה החל ממונסון הקיץ," הוסיף מלוויל. למעשה, זריחת השמש ביום הארוך בשנה סימנה להם שהגשמים - והמים לאגמים - בדרך, ואולי אף קבעה את מועד הטקסים שלהם.
עם זאת, לא כולם מסכימים עם פרשנות זו. תיאוריה אחרת מציעה שהאבנים שימשו כאתר זיכרון לנפטרים, אך בהיעדר שרידי אדם מתחתיהן, סביר שהאתר היה נקרופוליס סמלי ולא בית קברות מסורתי. כך או כך, נבטה פלאיה הוא ביתם של כמה מהמבנים המגליתיים המרשימים והעתיקים ביותר מסוגם. המיקום שלו ליד אגמי טושקה קושר אותו גם לפרויקט השקיה שאפתני מהמאה ה-20, שניסה להפוך את האזור לחקלאי - ניסיון שהצליח רק חלקית, אך ממחיש כמה האזור הזה חשוב לאורך ההיסטוריה. רק כ-2,500 שנה לאחר מכן קמו פירמידות גיזה במלוא תפארתן, מה שמדגיש כיצד אזור זה בצפון אפריקה שימש ערש להיסטוריה האנושית במשך אלפי שנים.