בזמנים בהם הטיולים קלים ונגישים מאי פעם, ניתן היה לחשוב שיהיה פשוט לחצות בין אמריקה הצפונית לאמריקה הדרומית. הרעיון של מסע בכביש עם חברים, במשך חודשים, בו מגלים מדינות ותרבויות מגוונות, נשמע מושלם. אך למעשה, זהו אתגר לא קטן, מכיוון שאין כביש שמחבר בין שתי היבשות. ואם חשבתם על טיול רגלי, זה יכול להיות מסוכן מאוד, והכל בגלל "מעבר דריאן" (Darien Gap).
מעבר דריאן (הנקרא גם נתק דריאן) הוא אזור גיאוגרפי המחבר בין יבשות אמריקה, רצועת שטח באורך של כ-96 קילומטרים המשתרעת מפרובינציית דריאן בפנמה ועד למחוז צ'וקו בקולומביה. והיא מהווה את החוליה החסרה היחידה בכביש הפאן-אמריקני - כביש שאמור היה להתמשך מאלסקה ועד לקצה הדרומי של ארגנטינה והוא הדרך הארוכה ביותר בעולם לנסיעת כלי רכב ממונעים.
סרטון קצר בערוץ היוטיוב GeoGlobeTales הדגיש עד כמה אזור זה יכול להיות מסוכן ולמה כנראה ממש לא כדאי לנסות לחצות אותו, אלא אם אין ברירה.
בסרטון נאמר: "ידעתם שזה בלתי אפשרי פיזית לחצות מיבשת צפון אמריקה לדרום אמריקה בכביש? הכל בגלל פיסת האדמה הזו, מעבר דריאן. זה אחד המקומות המסוכנים ביותר על פני כדור הארץ, שמנתק אפילו את הכביש הארוך ביותר בעולם. כל ניסיון לחצות את הקטע הזה עלול להיות קטלני".
הסרטון גם המשיך לתאר את הקשיים שמסתננים ומבקשי מקלט חווים בעת שהם מנסים לעבור דרך האזור הזה, שהוכתר בעבר כ"גהינום עלי אדמות".
"מעבר דריאן הוא הנתיב היבשתי היחיד עבור מהגרים, המחפשים חיים טובים יותר ומנסים לחצות את הג'ונגלים הבלתי עבירים האלה, אך לא כולם מגיעים ליעדם. הסכנה אינה נובעת רק מהשטח הקשה ומהחי הבר, אלא גם מהיעדר שליטה ממשלתית, מה שהופך את האזור לבית עבור מספר רב של פושעים, מבריחים וכנופיות חמושות".
ממעבר שולי לנתיב הגירה מרכזי
מה שהחל בשנות ה-90 כנתיב מילוט עבור פליטים מקולומביה שנמלטו מהסכסוך הפנימי במדינתם, התפתח במהירות לנתיב הגירה מרכזי עבור מבקשי מקלט מרחבי העולם. משנת 2010, כאשר פנמה החלה לתעד רשמית את חציית המהגרים, נרשמה עלייה דרמטית במספר החוצים את המעבר המסוכן. בעוד שבין השנים 2010-2014 נרשמו רק 2,400 חציות, בשנת 2023 המספר זינק ל-520,000 איש - עלייה מטאורית בהשוואה ל-8,500 מהגרים בלבד בשנת 2020.
הנתונים מראים כי מרבית החוצים מגיעים מוונצואלה, אקוודור והאיטי, עם אחוז משמעותי של ילדים המהווים חמישית מכלל המהגרים. באופן מפתיע, המעבר משמש גם מהגרים מיבשות אחרות, כאשר 8% מהחוצים מגיעים מאסיה ו-6% נוספים מאפריקה. בשנת 2023 דווח על 141 מקרי מוות במעבר דריאן, אך מומחים מעריכים כי המספר האמיתי גבוה משמעותית, זאת בשל הקושי בדיווח ואיתור גופות באזור המרוחק והמסוכן.
סכנות טבעיות: נחשים, שטפונות וזיהומים
המסע דרך מעבר דריאן, שיכול להימשך עד שבועיים בעונת הגשמים, מציב בפני המהגרים אתגרים סביבתיים קיצוניים. האזור נחשב לאחד הגשומים בעולם, כאשר הגשמים הכבדים גורמים לשיטפונות פתאומיים ומפולות בוץ קטלניות. המהגרים נאלצים לחצות נהרות עם זרמים חזקים, שעומקם מגיע עד המותניים, כאשר לא פעם הם נסחפים למוות בזרמים העזים.
ללא ברירה אחרת מלבד כניסה למים המסוכנים והמזוהמים הללו, המהגרים נאלצים להתמודד גם עם האיום של מחלות המועברות במים וזיהומים פטרייתים.
הטמפרטורות באזור עולות לעתים קרובות על 35 מעלות צלזיוס וכשחום כזה משתלב עם המחסור במי שתייה נקיים, התייבשות מהווה איום נוסף על אלו החוצים את מעבר דריאן. אחרי הימים הארוכים והמפרכים של המסע ברגל, התשישות יכולה להכריע במהירות.
אלו העושים את המעבר יכולים להביא איתם רק את האספקה שהם מסוגלים לשאת, מה שלעתים קרובות מוביל אנשים לשתות ממי הנהר, דבר הגורם למחלות מיעיים, כולל שלשולים, שרק מחמירים עוד יותר את ההתייבשות.
חיות הבר המאכלסות את מעבר דריאן מהוות גם הן איום על המהגרים, הפליטים ומבקשי המקלט המנסים לחצות. נחשים ארסיים וקרוקודילים חיים במערכות האקולוגיות של האזור, לצד יתושים, שיכולים לגרום למחלות כמו קדחת דנגי ומלריה.
סכנות אנושיות: שוד, אונס וסחיטה
למרות האתגרים הסביבתיים הקשים, הסכנה המשמעותית ביותר במעבר דריאן מגיעה דווקא מכיוון בני האדם. המהגרים מספרם שדאגתם העיקרית בעת חציית מעבר דריאן היא לביטחונם הפיזי - שכן קיימים מספר איומים משמעותיים עליהם מצד מבריחים וקבוצות פשע הפועלות לאורך המסלול.
שוד וחטיפה לצורכי סחר בבני אדם נפוצים בג'ונגלים, כמו גם סחיטה - חלק מהאנשים נאלצים לשלם לפחות לשמונה "מדריכים" שונים, כאשר כל אחד מהם דורש תשלום של מאות דולרים לאדם. בהיעדר קליטה סלולרית, ברגע שהמהגרים נכנסים למעבר דריאן, ה"מדריכים" האלה יחד עם עמיתיהם למסע הם כל מה שנותר להם להישען עליו.
מקרי אונס ותקיפה מינית נפוצים אף הם במעבר דריאן, עד כדי כך שארגון "רופאים ללא גבולות" העריך כי בדצמבר 2023 התרחשה תקיפה מינית בממוצע כל שלוש וחצי שעות במהלך החצייה. פשעים אלה מבוצעים לעתים קרובות לעיני בני המשפחה של המהגרים כעונש על אי תשלום למבריחים. דווח גם על מקרי אלימות מינית המונית ואונס קבוצתי במעבר דריאן - שכוללים לעיתים יותר ממאה קורבנות בבת אחת.
המקרים הרבים הללו לא מדווחים לרשויות מכיוון שהעוברים בתנאים המסוכנים האלה מאוימים, או נאלצים למהר להשלים את מסעם.
בשל ריבוי הקבוצות הבלתי חוקיות הפועלות לאורך רצועת הג'ונגל, בלתי אפשרי לחצות את מעבר דריאן לבד: לעשות זאת משמעו להכניס את עצמך לסכנה כמעט ודאית מצד ארגוני הפשע הדורשים תשלום עבור המעבר.
החפצים המעטים והכסף שהמהגרים מביאים למסע - אשר לעתים נתפרים בתוך הבגדים או מוחבאים - עלולים להיתפס גם הם על ידי קבוצות חמושות. היעדר כוחות משטרה באזור, יחד עם מחסור בכבישים, הופך את המאבק בפעילות הבלתי חוקית ובניצול המהגרים שבוחרים לצאת למסע לכמעט בלתי אפשרי.
ונגיד שסיימת את המסע. מה קורה אז?
עבור המהגרים ששורדים את חציית מעבר דריאן, הדרך עדיין ארוכה. במרכז הקליטה בפנמה הם עוברים רישום רשמי ומקבלים טיפול רפואי ותמיכה פסיכולוגית. לאחר מכן מתחילה תקופת המתנה ממושכת במקלטים, שיכולה להימשך מספר חודשים, עד לקבלת אישור להמשיך לקוסטה ריקה. בהמשך עליהם לחצות עוד חמש מדינות בדרכם לארצות הברית, כאשר גם אם יצליחו להגיע לגבול, רבים מהם צפויים להיול מגורשים.
למרות כל הקשיים והסכנות, סיפורי ההצלחה המעטים של אלו שהצליחו להגיע ליעדם ולהתחיל חיים חדשים ממשיכים להזין את התקווה של רבים אחרים. עבורם, הסיכוי לחיים טובים יותר שווה את הסיכון העצום שבחציית מעבר דריאן.