זכיתי להימנות עם "נערי ז'אבו": הספד למאהב הגדול של הארץ הזו

אוקטובר 21, לקראת סיור עומק ביריחו, רציתי לדעת על דרך הגישה למבצר קיפרוס. "דבר עם ז'אבו", נאמר לי, וכך קיבלתי את אחת מעצות חיי.

ז'אבו כמובן ידע לתאר בדיוק היכן לחנות את הרכב והיכן נמצא השביל שמוביל לתצפית, אבל בנשימה שנייה הוא שאל, "אין לך במקרה מקום במיניבוס בשבילי? אני יכול לשבת במדרגות עם צריך".

וכך יצאנו לטיול כמה ימים מאוחר יותר. 18 מטיילים ישראלים בשטח A - אני, מדריך צעיר עם דפי מקורות, וז'אבו, המקור, מדריך ותיק שכפי שהסתבר כתב ספר שלם על יריחו שאותו נתן לי כשעלה למיניבוס בצומת נעמה.

זאב חנוך ארליך נולד בשנת 1953 והתחנך במוסדות הציונות הדתית בירושלים. השלים תואר בתלמוד והיסטוריה של עם ישראל באוניברסיטה העברית וטורו קולג' ארה"ב.

ז'אבו הקים בית בישוב עפרה בשומרון, שם גם היה ממקימי בית הספר שדה. הוא היה חוקר בלתי נלאה של ארץ ישראל בכלל, אבל ארץ השומרון ויהודה היו אהבתו הגדולה. את קשריו עם מפקדי הגזרה שאותם פיתח, קצת בזכות עברו כקצין מודיעין והרבה בזכות קסם אישיותו, ניצל להשגת אישורים לבקר בכל מיני חורבות בשטח A של הרשות הפלסטינית.

בביקור כזה הוא היה מתלהב מכל אבן עתיקה כמו ילד בלונה פארק, התלהבות מדבקת שהשפיעה והקרינה על עשרות צעירים שמשך להיות לו שותפים להרפתקאות. לצעירים הללו נתנה אשתו את הכינוי "נערי ז'אבו".

ז'אבו היה ידען גדול עם זיכרון מופלא, אבל מה שהפך את הנוכחות שלו לחוויה זה יכולת הרטוריקה שאותה העלה לדרגת אומנות. עם קול עמוק ומראה תנ"כי - ז'אבו ידע להפנט את שומעיו ותלמידיו.

בחזרה ליריחו. ז'אבו כאמור הצטרף לטיול כאורח כבוד, ולמרות ניסיונו הרב וידענותו הרבה הקשיב בריכוז לדברי המדריך הצעיר, ורק כשנתבקש להוסיף מחוכמתו עשה זאת בחן ובקסם רב, ועם כריזמה שנשפכה ממנו ללא כל מאמץ.

מאז היו לי ולז'אבו עוד הרבה שעות איכות, לפעמים רק שנינו, לפעמים עם שותפים. הרבה ביריחו, לה חלקנו אהבה משותפת, אבל גם במקומות אחרים בבקעת הירדן והשומרון.

ז'אבו היקר, לעד אצטער על כל ההרפתקאות שלא הצטרפתי ושלא התממשו. את אלו שכן - אנצור בליבי ובזכרוני.

לעובדה שאתה, ז'אבו, בשר מבשרה של הציונות הדתית, ואני חילוני עד כאב - לא היית שום משמעות. היית אדם אוהב אדם ואהוב על בני האדם. גם ביחסך לשכניך הערבים, לא רק האמנת בדו קיום, אתה חיית דו קיום. ללא משוא פנים וללא טיפת מורא.

את מותך ז'אבו, מצאת באחת ההרפתקאות שלך שהיו מהות חייך. יש שיאמרו בביקורת שהסיכון היה מיותר ומותך היה בזבוז. אבל אתה, אני יודע, מסתכל לך מלמעלה ומחייך לך בסלחנות.

ואני, רק יכול לומר בצניעות מהולה בגאווה שזכיתי להימנות עם "נערי ז'אבו".

יהי זכרך ברוך