מוקד עלייה לרגל: עוטף עזה הפך לאתר חובה תיירותי

באפריל 1954, פחות מעשור לאחר אחד האסונות הגדולים של המאה ה-20, נחנך בעיר הירושימה "פארק השלום" - מתחם רחב ידיים הכולל אנדרטאות ומוזיאונים. המתחם מוקדש לטרגדיה הקשה ולהנצחת זכרם של כ-150,000 בני אדם שנהרגו באופן ישיר ועקיף מהטלת פצצת האטום על העיר, באותו יום נוראי של 6 באוגוסט 1945. מאז, פוקדים את המקום יותר ממיליון מבקרים בשנה, רבים מהם תיירים.

שנה לאסון 7 באוקטובר: לפרויקט המיוחד בוואלה - לחצו כאן

יש מי שסבורים שבעוד שנים ספורות, כאשר ישקע אבק המלחמה מעל אסון 7 באוקטובר, מספר המבקרים שיפקדו את אתרי הנגב המערבי יעבור את המיליון ואולי אף יגיע ליותר מ-2 מיליון מבקרים בשנה. "לנגד עינינו קורה תהליך מדהים - הולך ומוקם יעד תיירותי", אומר ד"ר שחר שילה, ראש החוג ללימודי תיירות במכללה האקדמית אשקלון, יועץ לפיתוח התיירות של אשכול נגב מערבי מטעם מינהלת "תקומה" ובעלים של חברת "ר.א.ש תיירותי" המתמחה בתכנון תיירותי. "בעבר, אף תייר לא נחת בישראל ומיד נסע לראות את הנגב המערבי". לדבריו, בעתיד הקרוב, כל זה עשוי להשתנות. למעשה, השינויים ניכרים היטב בשטח כבר עתה.

זמן לא רב לאחר 7 באוקטובר, הופיעה באתר תיירות שדרות ההודעה הבאה: "תיירות שדרות מזמינה אתכם לסיור מיוחד בעקבות המלחמה. במסגרת הסיור נגיע אל חורבות תחנת המשטרה הישנה, נשמע עדות ממקור ראשון על אודות הקרב על המשטרה בשבת השחורה ונצפה בסרט שהוכן מעדויות וצילומים מרחבי העיר מאותו היום, 7 באוקטובר 2023. להתאמת הסיור במיוחד לקבוצה שלכם, דברו איתנו בוואטסאפ".

לא מפתיע לגלות שהמקום שבו ניצבה תחנת משטרת שדרות הפך למוקד עלייה לרגל בעבור רבים, יחד עם אתרים נוספים, בהם המיגוניות בצומת סעד ועלומים, חניון שרידי הרכבים ליד תקומה וכמובן, חניון רעים, המכונה כיום גם "אתר הנובה" - המקום שבו נרצחו באכזריות יותר מ-380 ישראלים וישראליות, ועשרות מהם נחטפו לרצועת עזה.

דורון אשטן, מנכ"לית עמותת התיירות שקמה בשור, מספרת כי "ביולי-אוגוסט של השנה שעברה, כמעט לא הגיעו לכאן מבקרים - לא ישראלים ולא תיירים. לעומת זאת, באוגוסט השנה מגיעים מדי יום לאתר הנובה לבדו כ-2,000 מבקרים".

לסוג הזה של ביקורים יש אפילו שם: "תיירות אופל" (Dark Tourism). זוהי תיירות שמתמקדת באתרים, במרחבים ובתופעות הקשורות לאסונות. ד"ר שחר שילה מסביר כי תיירות האופל היא תת-קטגוריה של תיירות מורשת והמוטיבציה שלה מגיעה ממקורות שונים - מסיפוק סקרנות ועד הזדהות עם הקורבנות. זה קורה במחנות המוות אושוויץ ובירקנאו בפולין, זה קורה במוזיאון גבעת התחמושת וזה קורה באתר ההנצחה של אסון 11/9 בניו יורק. בדומה לאסון התאומים, גם בנגב המערבי מדובר בתיירות ספונטנית, מיידית ומהירה. "בניו יורק, המוני המבקרים הגיעו לאתר מיד לאחר פינוי הזירה על ידי כוחות הביטחון. בלי הסדרה, בלי שילוט, בלי הצללה. היה רק אתר גולמי. כמו שקורה כעת בנגב המערבי".

ואיך אותה "תיירות אופל" תשנה את מסלול המבקרים באזור בעתיד? "מתוך היכרות עם מאפייני 'תיירות אופל' ובשל הצורך הטבעי של הציבור לבקר במוקדי אסון, אנו צפויים לראות ביקוש מיידי ונרחב לביקור באתרי מאורעות 7 באוקטובר. אני מעריך שישראלים רבים יבקשו להגיע לאתרים שונים במרחב מתוך צורך אישי ולאומי של הנצחה וחינוך גם יחד".

המספרים ששילה מציג, מתוך נייר עמדה אסטרטגי שחברתו הכינה, עשויים להפתיע. על פי התרחיש השמרני, בשנים הקרובות צפויים להגיע לאזור 1,252,500 מבקרים בשנה (מהם כ-302,000 תיירים). בתרחיש המרחיב, המספרים גדולים בהרבה: 2,425,000 מבקרים בשנה (מהם 585,000 תיירים).

ומהיכן יגיעו התיירים? שילה מסביר: "בראש ובראשונה, יהודים מכל הפלחים - טיול בר מצווה, טיולי נוער, 'תגלית', ביקורי בתי ספר יהודים מחו"ל ועוד. זה יהיה חלק מהמורשת, בדומה ל'יד ושם'. הפלח הבא הוא נוצרים אוונגליים. הם יגיעו כחלק מתפיסת העולם שישראל הוא ביתו של העם הנבחר ויש לעזור לו. גם כאן מדובר בתיירות שנובעת מהזדהות".

בנוסף לכל אלו, חלק ניכר מהביקורים העתידיים של תיירים יהיו חלק מסיורי ארץ-ישראל הקלאסית, בדומה ל"אתרי חובה" כמו ירושלים, ים המלח, תל אביב ועוד. "זה כמו שאנשים רוצים לראות את שדות הקטל של נורמנדי - אתר נחיתת כוחות בעלות הברית בצרפת במלחמת העולם השנייה. המבקרים מגיעים לחלוק כבוד - ואחר כך חוזרים ליין ולגבינות המשובחות שבקרבת מקום. נורמנדי הפכה להיות 'אייטם תיירותי'. כך מתנהלת תיירות. לכן, יגיעו לנגב המערבי גם תיירים שזו לא המורשת שלהם, אלא בגלל העניין, כי הם קראו על 7 באוקטובר בעיתון וראו בטלוויזיה".

"אנחנו כבר מבינים שפני התיירות משתנה", מוסיפה אשטן. "וכל זה עוד קורה בזמן מלחמה, מתח ותפקוד תיירותי לא מושלם. ביום שאחרי, מסלול הביקור באזור ישתנה, עבור ישראלים ותיירים. הסיבה להגיע כבר כאן. הרי בכל מקרה אנשים יגיעו, לכן המטרה שלנו הוא לגרום להם להישאר ולחוות חוויה אחרת שהאזור מציע - ההתיישבות, החקלאות, האמנות, הקולינריה. הרעיון הוא להתוודע לרבדים אחרים של האזור. ואם המבקרים כבר הגיעו, אנו רוצים שיתמכו בכלכלה המקומית, בעסקים שלנו. אנו רוצים לייצר מכך סוג של תקומה - וגם להעביר את המסרים שלנו, את הסיפור המקומי".

אשטן מוסיפה באופן נחרץ כי את כל אלו יש לעשות בשיא הרגישות לקהילות המקומיות שנפגעו באסון 7 באוקטובר. "אנחנו למשל בשום אופן לא מכניסים סיורים לקיבוצים. מבחינתנו, זה טאבו", היא מבהירה.

בהקשר זה, ראוי לציין כי ישנם אתרים הפתוחים לציבור, שכבר הפכו ל"מובילים" בביקורים. כך למשל שרידי משטרת שדרות, אתר הנובה וחניון הרכבים ליד תקומה, שאף זכה לתשתיות ביקור בסיסיות. עם זאת, בשטחים הפרטיים ישנם כללים אחרים. "חובה שתהיה אתיקה - לא נגיע למקום שלא הוזמנו אליו", מציין שילה בפסקנות.

באותו מסמך עדכון האסטרטגיה התיירותית לנגב המערבי מצוין כי המבקרים עלולים גם לפגוע
במרקם החיים המתחדש ובקהילות השבות לביתן. "טיבה של תיירות, שהיא עלולה להפריע למרקם החיים של קהילות מקומיות, ועל אחת כמה וכמה כאשר מדובר בקהילה שעברה טראומה, והתיירות - אם לא תתוכנן כראוי - עלולה לייצר אי-נוחות שתכאיב ותפגע, יותר משתועיל לקהילות המתגוררות במרחב. על מנת להבטיח את שלומן הנפשי של הקהילות המקומיות ועל מנת לאפשר חוויה תיירותית משמעותית, חובה עלינו לתכנן את המרחב ולאפשר את הביקורים בו באופן בטוח, משמעותי ובר קיימא".

נשאלת השאלה: איך בכלל מתחילים לתכנן מרחב תיירותי שמוקדש לאסון כה נורא? אין ספק שהאסון ששינה אותנו כעם, שינה גם את פניו של המרחב בתחומים רבים. "בהם גם תחום התיירות, שנדרש להתאים את עצמו למרחב תיירות זיכרון ומורשת חדש ומשמעותי במפת התיירות בישראל", מוסיף שילה. בהקשר זה, ראוי לציין שמשרד המורשת קיבל ממינהלת תקומה ומגורמים נוספים את האחריות להוביל את היבטי ההנצחה והמורשת. אחד ההיבטים הללו כולל הסדרה של "דרך נושאית" שתסייע בניהול הקהל במרחב, בין מוקדי העניין השונים, ואף תייצר כלכלה תיירותית בת-קיימא. כל זאת, כמובן, תוך מניעת הכניסה ליישובים וקהילות שיבחרו לא לחשוף את עצמם לתנועה התיירותית הצפויה.

כאשר שילה מתבקש לתת דוגמה ל"מוקד עניין", הוא מציין בין השאר את המיגוניות, שיהפכו ל"מיקרו-מוזיאונים חיים לאורך הדרך". זאת באמצעות שילוט ומידע בשלל אמצעי המחשה טכנולוגיים, כולל פלייליסט ראוי והולם של שירי זיכרון שיושמעו בכל אחת מהמיגוניות ונקודות העצירה.

אך האתרים הפיזיים הם רק חלק מהסיפור הגדול. חלק משמעותי נוסף הוא מפגשים מוסדרים של מטיילים עם שורדים - בין אם מדובר בניצול ממסיבת נובה או בחבר בכיתת כוננות באחד היישובים. "אנו נצטרך לדאוג למפגשים אותנטיים, כי לתושבי העוטף יש סיפור מרתק ומעורר השראה לשתף עם תיירים", אומר יוסי פתאל, מנהל לשכת מארגני תיירות נכנסת לישראל. "לשמיעת הסיפורים ממקור ראשון יש גם חשיבות אסטרטגית תדמיתית בינלאומית לישראל".

עד האסון פקדו את אזור הנגב המערבי כמה מאות אלפי מבקרים בשנה, כאשר רובם הגיעו בחורף לצפות במרבדי הכלניות. בהתאם לכך, התשתיות התיירותיות באזור היו צנועות יחסית, עם כמה מאות יחידות אירוח בלבד ומספר מועט של אתרים קולטי קהל.

אך בשל הביקוש הגובר, כבר כיום נערכות השתלמויות של מורי דרך במרחב הלומדים לעומק את הנושא. יש אף מי שיצרו פרויקט רחב היקף של מפת הטבח המקומי. "יש חשיבה רבה על תמונת העתיד באזור", מציינת אשטן. "אנו משתפים פעולה עם משרד התיירות, עם לשכת התיירות הנכנסת ועם מינהלת תקומה כדי לייצר כבר מעכשיו הכשרות. אנחנו מעוניינים להכיר לתיירנים באזור את תיירות החוץ: איך מקבלים תייר? אילו סוגי תיירות שונים ישנם ומה כל פלח בהם מחפש? יש הבדל בין תיירות עצמאית לבין תיירות של אוונגליים למשל".

באופן טבעי, נכון להיום - התשתיות לא ערוכות לקהל מספר גדול של מבקרים, וכל מי שמגיע לאזור יכול להיווכח בכך. זה מתחיל בחוסר התאמת הכבישים לעומס המכוניות, ממשיך בהיעדר חניות מוסדרות, הצללה באתרים ואפילו מחסור בשירותים ציבוריים באתרים השונים. "אני מקווה שבעוד כשנתיים נוכל לקבל תיירים כראוי. זה מחייב תשתיות, בהם מקומות לינה, וכבר ישנן תוכניות בנושא", מציינת אשטן.

פתאל אומר כי הקהלים הראשונים שישובו - וכבר כיום שבים בטפטוף דל מאוד - הם תיירי אמונה. "ישראל אחראית על המקומות הקדושים לשלושת הדתות הגדולות ועולי הרגל כבר רוצים לשוב. יהודים וביקורי משפחות יהיו הבאים בתור לחזור, אך בקצב נמוך, ותיירות במבנה הקלאסי כנראה תשוב רק לקראת סוף 2025. לאור ההתרחשויות ההיסטוריות בארצנו, אני מניח שתהיה דרישה (לבקר באזור - א"ש). הבעיה היא שאזור העוטף אינו ערוך לעבוד עם תיירות נכנסת, ולכן אני לא צופה נהירה", מסביר פתאל.

האם יכול להיווצר מנוף לשינוי מסלול, כדי להחזיר לפה תיירים? "אני לא רואה במלחמה מהסוג שאנחנו חווים - ובמיוחד כשהסכסוך והאיבה יישארו גם אחרי שוך הקרבות - כמנוע צמיחה. אנחנו כתעשייה בוודאי לא נשתמש בזה בחזית התדמית שנשווק לחו"ל". פתאל מציין כי ברור לו כבר היום שעל ישראל לבצע מהלך של שדרוג המותג הישראלי בעולם התיירות. "אנו נענה לבקשות, אבל אני לא חושב שניזום הכנסת האירועים המצערים האלה כחלק מחבילת המיתוג החדשה שנעצב אחרי המלחמה".

במיוחד עכשיו, האם לדעתך לתיירות הנכנסת יש מרכיב משמעותי בתדמית של ישראל?

"לתיירות הנכנסת בשנים הקרובות יש חשיבות בדיפלומטיה הציבורית, ועליה להיות מרכיב חשוב מאוד בתוכנית השיקום של תדמית ומעמד ישראל בעולם. התיירות הנכנסת היא ענף יצוא רביעי בגודלו בכלכלה והיא מייצרת כ-15% ממקומות העבודה בפריפריה. אני מקווה שהממשלה תשכיל לבצע את ההשקעות הנדרשות לטובת כולנו".

אשטן מסכמת את הדברים ומספרת על חזונה למרחב מיוחד זה: "אנחנו רוצים להיות המקום שאליו מגיעים במיוחד - ולא להיות המקום שבו עוברים בדרך אל מקום אחר. הגישה שלנו היא 'בואו לחזק - ולצאת מחוזקים'. אנשים כאן מפעילים את עסקי התיירות שלהם למרות הכל - וזה יוצר הזדהות. המבקרים יוצאים מכאן מחוזקים יותר, אופטימיים יותר. בסופו של דבר, כולם צריכים לדעת מה קרה פה".