אפורה, קרה ומשתלמת: סופ"ש אירופי ביעד החדש שממריא מחיפה

עגום קצת בסופיה תחת השמים האפרוריים בימים הקרים האלה של ינואר-פברואר ואפס מעלות פלוס מינוס, אבל זה היעד החדש של אייר חיפה, ומיד עם ההשקה הזמנתי לי כרטיסים ב-79 דולר לכל כיוון. עכשיו, בשיגרה, זה החל מ-198 דולר הלוך ושוב, וגם זו מציאה למי שכבר ראה כל עיר אחרת ברפרטואר המתרחב שלהם, והזדמנות להכיר עוד בירה מזרח אירופית עם עבר מפואר, שמתעוררת לאט. את השפה שלהם קשה לנו להבין וקחו בחשבון שרבים מהם אינם דוברי אנגלית. מן הצד השני, בראיה סובייקטיבית, אני מרשה לעצמי להוסיף כבונוס של היעד הזה את החביבות המובנית של הבולגרים והנחישות שלהם להוכיח את עצמם.

כל כרטיסי הטיסה של אייר חיפה הם מסוג Flex, הכוללים אפשרות לשינוי או ביטול (בתמורה לקרדיט עתידי) עד 24 שעות לפני ההמראה, תיק יד ללא תשלום, ואפשרות להוסיף טרולי (39 דולר), מזוודות לבטן המטוס (עד שתיים, כל אחת 69 דולר) או הושבה מראש לפי הצורך. אני נסעתי הפעם עם תרמיל בלבד. שדרגתי את המושב ב-20 דולר לכיוון. בחברה, מצד אחד, אומרים שהטיסות לסופיה נועדו לענות על הביקושים הגבוהים בעונת הסקי לאתרים בורובץ' ובנסקו, אבל מנגד בטיסות אייר חיפה לא ניתן לקחת ציוד סקי או ציוד ספורט מיוחד. הלכתי על חופשונת עירונית.

מבחינת בריחה קצרה לסופ"ש, יש לקו הזה חיפה-סופיה כמה יתרונות לא זניחים עוד טרם הגענו ליעד. לטיסה של 07:40 בבוקר מבקשים להגיע לבידוק בשדה התעופה ב-06:10. אם תגיעו קודם כנראה לא יהיה לכם עם מי לדבר בשדה התעופה, הנסגר בלילות. חיפאי יכול לצאת מהבית שעתיים לפני הטיסה ולהספיק. זה כבר חיסכון של שלוש שעות. חוץ מזה, טיסה משדה התעופה בחיפה כוללת חניה במתחם המגודר והמאובטח והצמוד לטרמינל, ללא תשלום. זה חיסכון בכסף של כמה מאות שקלים לעומת חניוני נתב"ג, גם בגיחה של 4-3 לילות. הבידוק וביקורת הדרכונים שבמכונות השירות העצמי זריזים, כי רק כמה עשרות נוסעים עולים על כל טיסה כזו. כל זה ועוד, נכון גם לגבי טיסות אחרות של אייר חיפה שמטוסיה ניצבים בבוקר זה ליד זה על המסלול הקצר מדי, שלצידו הטרמינל הקטן, יוצאים אחד אחרי השני ליעדיהם, אוספים משם נוסעים שסיימו את חופשתם, וחוזרים בסוף היום הביתה לתחזוקה שוטפת, תדלוק, ניקוי ולינת לילה. וחוזר חלילה. ביעד הם לא לנים. יש אנשי צוות אוויר של אייר חיפה שעוד טרם ירדו ממטוס בסופיה.

המטוסים של אייר חיפה מדגם ATR 72-600 הם סיפור בפני עצמו. בגלל המסלול הקצר בחיפה, אלה מטוסי פרופלור, טורבו-פרופ כהגדרתם המדויקת, שלוקח להם כשלוש-שעות-וארבעים-וחמש-דקות פלוס-מינוס לגמוא את הנתיב האווירי שחולף מעל רודוס וחופי טורקיה. אלה מטוסים חדשים מדגם ותיק, שלצורך הטיסה הארוכה יחסית נאלצים להסתפק ב-60 נוסעים, ולא 78-72 כמספר המושבים, וכל זה כדי להצטייד ביותר דלק.

אבל המטוסים של החברה הצעירה מחיפה חדשים מאוד, נקיים מאוד והצוות המצומצם והיעיל הכולל שתי דיילות גם נחמד מאוד. כדי לשבור את מונוטוניות הטיסה מחלקים עוגיות מלוחות שעה קלה אחרי ההמראה ועוגיות מתוקות שעה קלה לפני הנחיתה. גם מים. בדרך לשם חילקו צ'ייסר ערק ועשו לחיים עם הנוסעים. בדרך חזרה הציעו משקה חם. זהו. קחו איתכם סנדוויץ' מהבית. המושבים ברוחב 18 אינטש (46.7 ס"מ) ומרווח 29 אינטש (73.6 ס"מ). הם לא מתכווננים (כלומר אין השענה לאחור). אין סרטים, אין מוזיקה, אין אינטרנט ואין שקעי טעינה. תביאו גם אייפד ואוזניות מהבית, ותביאו אותו טעון היטב כי השימוש במטענים אסור עכשיו גם אצלם. טרנד עולמי חדש.

מה שלא חדש כלל הוא היעד שלי. העבר הרומאי של סופיה הולך ונחשף בעשורים האחרונים ביתר שאת, במיוחד מאז עבודות החפירה בתחנת המטרו "סרדיקָה" במרכז העיר, שגילו רחובות, חומות, מבני ציבור וממצאים מרשימים מהעיר הרומית העתיקה שעל שמה היא נקראת. מעט למדנו בתיכון על סופיה של מאחורי מסך הברזל. אבל זו עיר אירופית חשובה. בתקופה הרומית הייתה סרדיקה מרכז עירוני חשוב בצומת דרכים אסטרטגי בבלקן, עיר מבוצרת ומשגשגת עם מרחצאות, מבני מנהל ומרחב ציבורי מפותח. הקיסר קונסטנטינוס הגדול אף ייחס לה חשיבות מיוחדת, ולפי המסורת אמר: "סרדיקָה היא רומי שלי", ביטוי למעמדה וליוקרתה באימפריה. הגילויים הארכיאולוגיים של השנים האחרונות מחזירים את השכבות הללו אל פני השטח וממחישים עד כמה סופיה של היום יושבת ממש על ליבה של עיר רומית מפוארת ורבת-חשיבות. את השרידים אפשר לראות דרך חלונות זכוכית גדולים סמוך לתחנת המטרו וכן במוזיאון הארכיאולוגי הלאומי, השוכן במסגד העותמאני העתיק והגדול ביותר בסופיה.

אותי מעניינת לא פחות המאה שעברה. אל תחמיצו את "הדירה האדומה" (The Red Flat) שבמרכז סופיה, זו אטרקציה מוזיאלית היסטורית - חוויה. מגיעים לכתובת 24 Ivan Denkoglu street שם מוצאים חנות ספרים, קונים כרטיס ומשם שולחים אתכם אל הכתובת "הסודית" לדירה שבבניין בסמטה שמעבר לפינה, עולים במדרגות וכשמתאספים רוכשי הכרטיסים בשעה היעודה, מקבלים אוזניות לסיור עצמי (אנגלית ספרדית, איטלקית, צרפתית ובולגרית) בדירה של משפחה ממוצעת המרוהטת ומאובזרת כמו פעם, בבולגריה הקומוניסטית של שנות ה-80. יחד עם ההסברים הערוכים היטב והמושמעים באוזניות, תגלו כיצד התנהלו חיי היומיום של בולגרים מן השורה בתקופת המלחמה הקרה. עבודה ופנאי, לימודים וחופשות, אכילה, שתייה, צפייה בטלוויזיה, מסיבות וביצוע מטלות הבית.

אותה קבוצה מפעילה גם את "הסיור הקומוניסטי" (18 יורו), שני סיורי חינם יומיים בעיר (ב-11:00 וב-14:00) שיוצאים מהיכל המשפט של סופיה (בנין מדהים לכשלעצמו בכתובת Palace of Justice, bul. "Vitosha" 2) בהם "הסיור היהודי" (חפשו Sofia Jewish Tour), סיור הליכה חינם של שעתיים שיוצא כל יום שישי ב-11:00, סיור מנקודת המבט של העם היהודי שחי בבולגריה כמעט 2000 שנה, מימי האימפריה הרומית ומדינות בולגריה של ימי הביניים, דרך פליטי האינקוויזיציה וניצולי השואה ועד ימינו.

לקחתי מלון ממש במרכז העיר. טרנד אישי חדש. יש מהודרים יותר, יש חדשים יותר, אבל מי יכול להתמודד עם הערך המגולם בתמורה מול מחיר של "לה-פלור בוטיק הוטל" Les Fluers Boutique Hotel המדורג 4 כוכבים. 31 חדרים, תפוסה של כ-30% בעונה הזו. 124 דולר ללילה (שזה פחות או יותר וואו ב-386 שקלים). זה כולל מיסים וכולל ארוחת בוקר.

מאה מטרים משם מלון Juno, מלון בוטיק יוקרתי וחדש יחסית של 5 כוכבים, עם 35 חדרים בדגש על עיצוב, נוחות ושירות אישי, שזיכה אותו במפתח מישלן, אחד מארבעה כאלה בבולגריה. אפשר להשיג שם עכשיו חדר ב-$289 ללילה כולל ארוחת בוקר. במלון Sense הגדול יותר, המרכזי ועם 5 כוכבים אבל לא סמוך לשדרה, המחיר כבר $326 כולל מיסים וארוחת בוקר. אבל הוא כולל גם ספא נחשב על הגג, ולאורחי המלון הכניסה חופשית (זהירות - יש כאלה שסבורים שמדיניות העישון הליברלית אצלם פוגעת בהנאה של הלא-מעשנים). אבל כך או כך, אלה מחירים של מלונות 3 כוכבים צנועים בישראל. יש עוד המון מלונות מעולים במחירים שפויים בעיר הזו.

לה-פלור, המלון שלי, מלון במרכז של המרכז, באמצע שדרות ויטושה, השדרה הראשית של סופיה ורחוב הקניות שלה, ייתר את הצורך במוניות או אובר למבחר האטרקציות בחופשה כזו. ולאן שרחוק מדי להגיע ברגל, אפשר להיעזר במטרו המצויין. נתחיל בזה שהנסיעה במטרו משדה התעופה לתחנת סרדיקה, 450 מ' מהמלון, לוקחת בקו 4 של המטרו רק כ-25 דקות, והמחיר: 0.80 יורו. לא טעות. ברוכים הבאים לבירת המדינה שלא שכחה את המורשת הסוציאליסטית-מרקסיסטית-לניניסטית שלה. זוהרן ממדאני תתעורר.

הבולגרים מתמודדים עם הקור העז בבגדים אפרוריים, רפויים, רב שכבתיים ומנופחים. למי שבעניין שופינג, קניון פרדייז סנטר שהוא הגדול בבולגריה הוא גם המלצת המקומיים, זה קניון גדול כפול בגדלו מקניון עזריאלי בתל אביב, ברמת גימור של הגרנד קניון חיפה. יש בו מותגים בינלאומיים אבל ברפרוף מהיר המחירים לא ממש מחייבים ביקור. מצד שני הוא נגיש מאד כיוון שהוא מחובר במעבר תת קרקעי ישיר לתחנה הסופית של קו 2 של המטרו, ארבע תחנות בלבד מתחנת סרדיקה שמשרתת את מרכז העיר. הוא מחומם ומהווה אופציה אולטימטיבית למי שצריך להעביר בו יום גשום או מושלג.

ברחובות בולט שקט. מרכז העיר כולו סגור לתנועה מוטורית. לא מכוניות, לא אופנועים. לא קטנועים. קורקינטים חשמליים אין בכלל. התחבורה הציבורית היא בחשמליות חרישיות. התוצאה היא שקט מבורך במרחב הציבורי. הבולגרים שקטים גם באינטראקציה הבינאישית שלהם. אומרים ששנים של משטר טוטאליטרי הרגילו אותם לא להתבלט. השיח שלהם עם תיירים מינימלי, רק מה שצריך, עונים רק למה שנשאלו. לעיתים בלי להביט ישירות. אל תבינו את זה לא נכון.

את האוכל הבולגרי אנחנו אוהבים, וגם באוכל רחוב יש מבחר עצום טעים וכמובן זול. תיטיבו לעשות אם תשוטטו לא רק בשדרה המרכזית של רחוב ויטושי הרצוף מסעדות ובתי קפה קצת תיירותיים לטעמי, אלא גם ברחובות הצדדיים הניצבים לו ובאלה המקבילים לו. חפשו למשל את כיכר גריבלדי, כ-200 מטר מהשדרה וסביבה כמה אופציות שמקומיים אוהבים. למשל:

סופייסקה באניצה (Sofiyska Banitsa) הוא מקום קטן ועממי שנחשב אחד הטובים לבורקס המכר כאן לרוב בשם "באניצה". כשאני הגעתי אז לגברת המוכרת כבר חיסלו את כל בורקס התרד לאותו היום. אכלתי אחד עם גבינה קריספי בחוץ, רך וחמים בפנים, בהכנה מושלמת. בצד שתיתי איירן, משקה היוגורט המהול מים (יותר מריוויון).

ממול, בחנות-קונדיטוריה-בית-קפה הטבעוניים זויה (Zoya), ניתן לקנח בגרסא המתוקה והטבעונית של המאכל הלאומי הזה, במילוי גבינה מסורתי, לטעום וריאציות אחרות, מלוחות, או מבחר מאפים טבעוניים נוספים, לצד קפה איכותי.

מאה מטרים משם תמצאו מקום קטן בשם פילייקה (Filiyka), שהבעלים החביב שלו פטקו שהגיע לסופיה ב-1998 מהעיר סטרה זאגורה מתמחה באוכל רחוב בולגרי פשוט, מדויק - וטעים: פרוסות לחם עם ממרחים ותוספות מקומיות. אחת הבחירות הפופולריות שם היא פרוסה קלוייה פתוחה ועליה ליוטניצה (Lyutenitsa) - הממרח הבולגרי המסורתי שעל בסיס פלפלים אדומים קלויים, עגבניות וחצילים, בתיבול שום, כמון, פטרוזיליה ולעיתים מעט חריף. זהו מאכל ביתי קלאסי ואומרים שלכל משפחה בבולגריה יש לו גרסה משלה. מעין מטבוחה מתקתקה ומעט מעושנת - על זה אפשר כל מיני תוספות.

בסוגת העל של סצנת הקולינריה המקומית ניסיתי את קוקו קיצ'ן (COOKÓ Kitchen), מסעדה בלקנית-ים תיכונית מודרנית בחזית מלון Juno (ראו לעיל) המגדירה את עצמה כמסעדת "מטבח דרינקים". היא מעולה, רעננה, עם שירות יעיל ומקצועי, מנות יצירתיות לעילא וקוקטיילים משובחים. אחרי ארוחת ערב חזרתי אליה גם לנסות בראנצ' של יום ראשון, שהיה מצויין אף הוא.

במסעדת קוסמוס (COSMOS) הבנויה על קונספט חללי, כפלנטריום, ישבתי על הבר לארוחת ערב מעולה של מנות יצירתיות לא פחות. תיאורטית, היא יכולה להיות מועמדת לכוכב מישלן ואומרים שהמדריך רב המוניטין יתחיל בקרוב לדרג מסעדות בסופיה. הגיע הזמן בינתיים אבל לארוחה על הבר שכללה מנת דג וכולל שני קוקטיילים של בלאדי מרי קשה היה להוציא יותר מ-50 יורו לסועד.

אני מתכוון לשוב לעיר המרתקת הזו וכן, שוב עם אייר חיפה אם רק יתאפשר. ובכלל, למי שגרים בצפון, יעדי חו"ל שלהם (פאפוס, לרנקה, אתונה, סופיה ומהאביב רודוס) נהדרים לגיחות קצרות ולא מורכבות בחו"ל.

• הכותב לא היה אורח של איש ולא קיבל המלצות מאף אחד - חוץ ממקומיים שפגש פה ושם