המיתולוגיה, הפולקלור ואפילו התנ"ך מספרים לנו שבעבר הרחוק שוטטו ענקים על פני כדור הארץ - ומסתבר שיש ראיות המחזקות את הטענה הזו, עם כי גם לא מעט ספקות לגביהן.
שרידי אדם יוצאי דופן נמצאו בנבאדה, כשחלק מהשלדים מגיעים לגובה של עד 3 מטרים. לצד גודלן שומט הלסתות, נמצאו בגופות - שחלקן היו חנוטות - שיער אדום. זה הניע את התיאוריה, שעברה מדור לדור באגדות, לפיה גזע של בני אדם שנכחד מן העולם שלט בדרום-מערב אמריקה.
לפי סיפורי הפאיוט, שלוש קבוצות קרובות של אינדיאנים מאזור האגן הגדול בארצות הברית שהתיישבו גם באזור נבאדה לפני אלפי שנים, ענקים קניבלים אדומי שיער בשם Si-Te-Cah הגיעו לאמריקה מאי מרוחק. האגדה מספרת שה-Si-Te-Cah חצו את האוקיינוס על רפסודות עשויות קנים, ועד מהרה הם בנו לעצמם שם כגבוהים, חזקים ואכזריים יותר מהגברים הממוצעים.
ב-1911, בזמן שבוצעו חפירות אחר גואנו (לשלשת של עטלפים - מרכיב מרכזי בדשן) במערה ליד העיר לאבלוק, נבאדה, כמה כורים חשפו מספר חפצים מוזרים. זה הוביל להשקת שתי חפירות רשמיות ב-1912 ולאחר מכן ב-1924, שבמהלכן נמצאו אלפי פריטים עתיקים. בין הממצאים המדהימים היו המומיות, שכונו "ענקי לאבלוק" וגובהן נע בין 2.5 ל-3 מטרים, על פי Archaeology World. הארכיאולוגים גם מצאו סנדלים בלויים באורך 38 סנטימטרים וסלע חרוט במה שנראה כטביעת יד ענקית.
זמן קצר לאחר החפירה השנייה, ב-1931, מאמר שהתפרסם בעיתון המקומי Nvada Review-Miner, טען כי שני שלדי ענק התגלו בקרקעית אגם מיובש קרוב ללאבלוק' ונמצא שגובהם 2.60 ו-3 מטרים והם עברו חניטה באופן דומה לדרך בה עשו זאת במצרים העתיקה.
על אף שכל זה אולי נשמע מופרך, האגדה על האנשים המוזרים האלה הופצה בכל רחבי אמריקה. לדוגמה, במאה ה-16, כובש ספרדי בשם פדרו סיזה דה לאון, תיעד סיפור פרואני עתיק על מוצאם של הענקים. בכתביו כתב דה לאון כי הדמויות המתנשאות לגובה "הגיעו דרך הים ברפסודות של קנים, כמו בסירות גדולות" וכי "חלק מהגברים היו גבוהים כל כך שמהברך ומטה הם היו גדולים כגודלם של גבר ממוצע".
יתר על כן, צפונית יותר בהרי האנדים, בין פרו לבוליביה, נמצאו שלדים עם גולגולות מוארכות. אומרים שהשרידים בני כ-3,000 שנה וגדולים בהרבה מאלה של בני אדם רגילים. אצל חלקם נמצאו גם שערות אדומות, מה שגורם לרבים להאמין שמדובר ב-Si-Te-Cah ובני משפחתם.
עוד בנושא:
"תושבי האי לא מבינים שיש עדיין ענקים שחיים ביניהם"
אנתרופולוג טוען: שבט הוביטים בגובה 120 ס"מ מסתובב לו עדיין בג'ונגלים
הספקות: הם בכלל לא ענקים ולא עם שיער אדום?
קיים ויכוח מסוים בקרב המוחים לגבי אמיתות הטענות שהועלו בנוגע ל"ענקי לאבלוק". במהלך החפירות הראשונות דווח על שרידים חנוטים של שני ענקים אדומי שיער. האחד היה נקבה בגובה 1.98 מטרים והשני זכר בגובה של למעלה מ-2.44 מטרים. עם זאת, בבדיקה נוספת לא נמצאו עדויות כאלה. בספר של שרה ווינמוקה הופקינס, "החיים בין הפיאוטים: הטעויות והטענות שלהם", היא לא מזכירה ענקים, אלא מתייחסת למה שנקרא ברברים. מחקר שנעשה באוניברסיטת נבאדה מצביע על כך שגובה אחד ה"ענקים" שנמצא היה בכלל 1.83 מטרים, ולא 2.44 מטרים כפי שנטען.
הספקנים טוענים גם כי צביעה כימית שנעשתה בידי האדמה לאחר הקבורה, היא הסיבה הסבירה לכך שלשרידים החנוטים יש שיער אדום במקום שחור, כמו לרוב האינדיאנים באזור.
בנוסף לכך, הספקנים טוענים שאם מדובר בגזע כה חזק - כיצד קרה שהוא נכחד מן העולם?
לשבטי הפאיוט לכאורה יש את התשובה לשאלה. לפי המיתולוגיה שלהם, ה-Si-Te-Cah ניהלו מלחמה נגדם ונגד כל שאר השבטים השכנים, תוך שהם מחוללים טרור והרס. לאחר שנים של לחימה, התאחדו השבטים נגד האויב האדיר הזה. בסופו של דבר, הענקים האחרונים שנותרו גורשו משם וחיפשו מחסה בתוך מערת לאבלוק. השבטים ניצלו את ההזדמנות שלהם והציתו אש בכניסה למערה, חנקו ושרפו בחיים את מעט ה-Si-Te-Cah שנותרו.
מה שמפתיע כאן הוא שכאשר התגליות הראשונות נמצאו במערה בשנת 1911, נמצאו גם עדויות לשריפה קיצונית שהתרחשה ליד הפתח שלה, כך מדווח ערוץ ההיסטוריה.
גם אם הענקים האלה נשמעים כמו פרי דמיון פורה, קשה באמת להתעלם מהממצא הזה ולא לחשוב שאולי הפאיוט יודעים יותר משחשבנו.