היום הייתי אמור ללמד את שחק באוניברסיטה, אבל הוא נרצח במסיבה ברעים

לסטודנטים והסטודנטיות מהמחלקה לניהול תיירות ופנאי,

עם ישראל תורם כסף למזרנים ואפודים, "מלביש" בתים, מארח פליטים, פותח חמ"לים, קונה רק מהעוטף, מסיע חיילים, מכבס, מגהץ, מתגייס לעזור לחקלאים, אופה עוגות, והכול קצת מלוח - מתובל בדמעות. אבל יש עוד משהו חשוב ומשמעותי שאנחנו, וליתר דיוק אתם ובני דורכם יכולים לעשות.

בעקבות "פוגרום שמחת תורה" (7 באוקטובר), ביקרתי בשבעה של חברכם לספסל הלימודים שחק (יוסף) מדר ז"ל (26). לצערי, לא הכרתי את שחק. הייתי אמור ללמדו, אמרו לי שהוא סטודנט מבריק שיש לו מקום קבוע בשורה הראשונה. הכינו אותי לסטודנט ששואל בנימוס רב שאלות קשות ומאתגרות, שבתקופת הבחינות לאור ידיעותיו ורוחב ליבו כולם רוצים ללמוד אתו (והוא שמח ללמד). כשהגעתי לשבעה בני המשפחה, אולי מתוך כבוד, הושיבו אותי ליד מירב אימו של שחק. שוחחתי איתה ארוכות. למדתי ממנה על אודותיו, ראיתי תמונות שלו מהטיול הגדול, התרשמתי עמוקות מהמאמצים העצומים שהשקיע כדי להתקבל ללימודים. למדתי על התוכניות שהיו לו להקים רשת הוסטלים בדרום. על כך שה"פרחח" מבית הספר בדימונה הפך להיות סטודנט חרוץ, שמשכים קום רק כדי להגיע עירני להרצאות. שחק, שחסך ללימודיו במסגרת עבודתו במפעלי ים-המלח כדי שיוכל להקדיש את כל זמנו ומרצו ללימודים, הקפיד לעדכן את הוריו על הישגיו האקדמיים המזהירים. אני מאוד מקווה שהוא ידע עד כמה הצטיינותו בלימודים מסבה להם אושר ונחת.

חיינו כאן בישראל, ולעיתים גם בעולם, נגדעים ויגדעו על ידי בני מוות שייעודם הוא לרצחנו רק משום היותנו יהודים. מחובתנו כעם להנציח את כל מי שנהרג בעת הגנה על עם ישראל - חיילי צה"ל ולוחמי כיתות כוננות, יהודים ושאינם יהודים. חובתנו, גם להנציח את מי שנרצח בשל שייכותו לעם היהודי או מכיוון שכרת ברית גורל עם העם היהודי. זוהי חובתנו כיהודים - לנדור - לזכור את הכול, ודבר לא לשכוח (ולא רק עד דור עשירי).

כמי שמלמד, חוקר ועוסק בניהול מורשת ברצוני להעלות שאלה - חוץ מלבקר בשבעה ולהדליק נר נשמה, האם יש עוד משהו שאנו יכולים לעשות כדי להקל על הכאב והיגון שחשים ההורים השכולים ויכול להעניק להם ולו מעט נחמה? בהחלט כן. אלו שנרצחו באותו פוגרום שבגללו לא נוכל לשמוח שמחה מלאה בשמחת תורה, כמו גם רוב רובם של חיילי צה"ל שנהרגו בקרבות לא יזכו לשמות של רחובות, צמתים, כיכרות או גשרים. אני פונה בפנייה נרגשת אליכם הורים צעירים לעתיד, תנהגו באצילות - אנא בחרו שם מבין שמות הלוחמים והנרצחים, וקראו לילדכם בהשראת שם זה, אפילו כשם שני.

חשוב מכך, אל תשכחו להתקשר לבני משפחתם של הנופלים והנרצחים וידעו אותם על כך. סטודנטים יקרים במעשה אצילי זה, ייתכן ותסדקו את האפלה בה שרויות המשפחות השכולות. במעשה זה, תוכיחו כי למרות הבכי, הדמעות והעצב הנורא, את המנגינה הזו אף אחד לא יפסיק, ואחת הסיבות החשובות לכך היא כי אנו זוכרים את אותם מיתרים שפקעו. במעשה זה תוכיחו כי בעם ישראל, לכול איש יש שם.

דרך אגב במהלך השבעה, למירב ודורון - הוריו של שחק ז"ל, הובטח כי שישה פעוטות יישאו את שמו. שישה סדקים בתוך החושך הנורא הזה, שמי ייתן ויום אחד טיפות של אור יעברו בהם.


פרופ' יניב פוריה הוא מומחה לניהול מורשת וחבר סגל במחלקה לניהול תיירות ופנאי באוניברסיטת בן גוריון.