עיר עתיקה - שמומחים וחוקרים העבירו שנים רבות בחיפושים אחריה - נחשפה במעבה הג'ונגל שבצפון מערב קמבודיה. הכירו את העיר מאנדרפרוואטה (Mahendraparvata), שם קליט שפירושו אינדרה (מלך האלים). העיר הייתה מטרופולין משגשג לפני הרבה יותר מ-1,000 שנים ונחשבה לעיר הבירה הראשונה של האימפריה החמרית.
האימפריה החמרית נוסדה בשנת 802 לספירה והייתה לאימפריה הינדית-בודהיסטית שממוקמת בדרום-מזרח אסיה ושלטה בשלב מסוים על רוב דרום-מזרח אסיה ועל חלקים מדרום סין. כשנוסדה המלך ג'יאוורמן השני הכריז על עצמו כצ'אקארטארטין ("מלך העולם"/"מלך המלכים") בפנום קולן. האימפריה חדלה להתקיים במאה ה-15 - עם חורבנה של אנגקור, בירת האמפריה שהייתה אז המרכז העירוני הגדול ביותר בעולם.
המאמצים לאתר את שרידי העיר המסתורית לא צלחו במשך עשרות שנים, כאשר מדענים אפילו לא הצליח להגיע להסכמה היכן צריך לחפש - עד שמשלחת שסיימה את פעולתה ב-2019 חשפה שפע של מידע על העיר האבודה - שקודמת לבירה אנגקור.
ניתוח התגלית בפארק הלאומי פנום קולן מצא שמהנדרפרוואטה יוסדה בשנת 802 לספירה, והייתה הבסיס של האימפריה החמרית העתיקה. מאפיין מרכזי של התגלית היה השימוש בטכניקות סריקת לייזר מתקדמות של לידאר (טכנולוגיית מדידת מרחק על ידי הארת המטרה בקרן לייזר, ומדידת הזמן שלוקח לקרן האור לחזור למקלט) כדי לאתר את מיקומה של העיר, השוכנת 40 ק"מ צפונית למבנה הדתי הגדול ביותר שנבנה בעולם העתיק, אנגקור.
בדיון על הממצא המדהים שכלל למעלה משני תריסר מקדשים שלא תועדו בעבר, כתב הארכיאולוג ז'אן-בטיסט שבאנס, מהקרן לארכיאולוגיה ופיתוח בבריטניה, במאמר: "האזור ההררי של פנום קולן זכה עד היום לתשומת לב מועטה ביותר. הוא חסר כמעט לחלוטין במפות ארכיאולוגיות, למעט פיזור של נקודות המציינות שרידי כמה מקדשי לבנים".
הוא הוסיף: "האימפריה החמרית שינתה את הנוף, עיצבה מאפיינים בקנה מידה גדול מאוד - בריכות, מאגרי מים, תעלות, כבישים, מקדשים, שדות אורז ועוד. עם זאת, היער הצפוף המכסה לעתים קרובות את אזורי העניין מהווה קושי עיקרי בחקירתם".
בעזרת טכנולוגיית הלייזר הם יכלו לראות רשת עירונית ענקית שהשתרעה על פני 50 קמ"ר על פני הג'ונגל. "אלמנטים רבים אחרים של הנוף האנתרופוגני מתחברים לרשת הרחבה יותר מזו, מה שמצביע על פיתוח של תוכנית עירונית כוללת", הסביר הצוות, "סכרים, מאגרי קירות וקירות מתחמי מקדשים, שכונות ואפילו הארמון המלכותי נוגדים או חופפים למאפיינים הליניאריים המוקפים".
על אף גודלה, העיר לא הייתה מיושבת זמן רב, כשתושביה נדדו לשטחים שקל יותר לחיות בהם. דמיאן אוונס, מבית הספר הצרפתי של המזרח הרחוק, אמר ל-New Scientist: "ייתכן שהעיר לא החזיקה מעמד במשך מאות שנים, ואולי אפילו לא עשרות שנים, אבל המשמעות התרבותית והדתית של המקום נמשכת ממש עד היום".