הפתעה במושבה

אין אחד שלא מכיר את המדרחוב של זכרון יעקב, עמוס המשפחות והמטיילים שבאים ללקק גלידה בסופי שבוע. אבל זכרון היא כל כך הרבה יותר מזה, ובעיקר בתקופה האחרונה שנפתחים בה בתי מלון קטנים ומפתיעים, מתחמי סטודיו של אמנים בסמטאות ויש גם בשלניות מטריפות שמציעות אוכל מעולה בביתן, ועוד המון הפתעות "אוף טרק" מרחוב המייסדים המסחרי. אפילו שביל ישראל סומן בה לאחרונה.

אז כפי ששר אושיק לוי "בזכרון תפנה ימינה", אנחנו ננסה לקחת אתכם ימינה או שמאלה מהמסלול התיירותי המוכר ולגלות לכם כמה פינות חמד שפחות על הרדאר. כי כמו שלוי ממשיך: "לא תמצא מקום כזה, כזה טוב".

"כשאני שפוף ורע לי על הלב, אני הולך אל ברטה ואצלה יושב", כתב אהוד מנור ז"ל על צדי צרפתי בשירו "קפה אצל ברטה". אבל הוא בטח לא ידע ששנים לאחר צאת השיר (ב-1974), יפתח לא רחוק מביתו בבנימינה קפה בשם "ברטה", שאין לו שום קשר לשיר.

ברטה היא "דודה ברטה", מי שהיתה בשלנית אהובה וממייסדות בית אל - קהילה נוצרית אוהבת ישראל שהגיעה מגרמניה לזכרון יעקב בדיוק לפני 60 שנה - ב-1963. הקהילה חרטה על דגלה את אהבת הציונות והארץ ומונה כ-800 חברים שיושבים בזכרון, בנימינה, חבל התענכים והגולן. עיקר ההכנסה של הקהילה מגיע ממפעל פילטרים למקלטים וממ"דים של אב"כ, שהם מספקים גם לבתי חולים ואפילו לנאט"ו, אולם שמם של המצעים הנעימים שהם מייצרים גם כן, ובעיקר שמיכות הפוך, כבר יצא למרחקים, כמו גם חנות המפעל לריבות, מאפים ושאר דברים טובים.

הקפה נפתח אומנם בשנות ה-90, אבל למיקומו הנוכחי הוא עבר לפני כשנתיים. שמעון שמנהל את הקפה, מספר שאת הממרחים והריבות הנהדרים שלהם (נסו את האוכמניות הכחולות) הם מייצרים דווקא במושב בני יהודה בגולן. "זה בשביל לתמוך בפריפריה", הוא אומר.

אבל כדי שיהיה על מה למרוח את כל הטוב הזה, החבר'ה מבית אל מתמחים באפייה של לחמניות, לחמים ובעיקר מאפה הדגל, כיאה לגרמנים - הפרעצל - "שהוא גם המוצר הכי פופולרי בחנות", מוסיף שמעון. מה שעוד פופולרי בחנות ובית הקפה, הם המחירים הזולים: קרואסון שקדים ב-8.5 שקלים, מאפים ב-9 שקלים. אתם חייבים להיכנס ולאכול את הלחמניות/פרעצל הכי פריכים שאכלתם מזה שנים.

דודה ברטה

מעולים מגרמניה לעולים מעירק, או יותר נכון עירקים יהודים מסינגפור - כן יש דבר כזה. בית הכנסת הרשב"י נבנה ב-1966 בשכונת נווה שרת (בעבר מעברה) שבדרום המושבה עבור עולי עירק, ביחד עם בתי כנסת לעולים ממרוקו ומפרס. בשמונה השנים האחרונות שופץ בית הכנסת בתרומת הקהילה העירקית בסינגפור. "הרב יוסף חיים מעירק שלח שליחים לכל העולם, וכך נוצרו קהילות עירקיות", מסביר שאול נוריאל, הגבאי של בית הכנסת, שאחיו מנשה יצר קשר עם השליחים בסינגפור ותרם אותם לתרומה.

השיפוץ שהסתיים לפני כמה חודשים הפך את בית הכנסת למרהיב ביופיו. התקינו בו חלונות ויטראז' של 12 השבטים, ומהתקרה משתלשלות נברשות מרהיבות שיוצרו בסין. "עד כה הושקעו כמיליון דולרים מתרומה וגם בעבודות התנדבות", מספר מנשה. בחדר אחר בבית הכנסת נמצא מוזיאון של האמן עודד הלחמי, שתרם עבודות של חנוכיות וכסף, והמוזיאון נקרא גם על שם הוריו. כדאי לגשת ולהציץ בפאר של בית הכנסת, שמנהליו מתגאים שלא פסק לפעול מאז שהוקם, "כולל בימי השיפוץ", אומר שאול. רחוב: שבי ציון 1.

זכרון היא משפחת אהרנסון, ומשפחת אהרנסון היא זכרון. אי אפשר לקחת מהם את החיבור הטבעי הזה. משפחת המייסדים הזו, שהגיעה מרומניה עת ימי העלייה הראשונה, תרמה רבות לעיצוב הישוב הישן, מחתרת ניל"י, חקלאות ועוד.

כל מטייל מתחיל במושבה היה נכנס למוזיאון בית אהרנסון, שנפתח כבר ב-1956 ומגולל את מאורעות המשפחה, מחתרת ניל"י שבה היו חברות שרה (גיבורת ניל"י) אהרנסון ואחותה רבקה (שלה כנראה כתב אבשלום פיינברג את השיר "אלף נשיקות") ושאר חברי המשפחה הנהדרת הזו. אולם בשנתיים האחרונות המוזיאון היה סגור לשיפוצים, ועתה נפתח מחדש.

בסיור המודרך (36 שקל למבוגר, 18 שקלים לילד) תוכלו לראות את בית המשפחה שנשמר "אז איז" מ-1884, ללמוד כיצד הקימה המשפחה מחתרת של 33 חברים כדי לעזור לבריטים נגד הטורקים העות'מאנים (הטריגר היה שואת הארמנים שהאהרנסונים חששו שתגיע גם ליהודי ארץ ישראל), איך והיכן (בראש פינה) מצא אהרון אהרנסון את חיטת הבר, שהפכה אותו לאגרונום בעל שם עולמי ושאר פיקנטריה מעניינת. למשל, שיש עיטור צבאי בשם "אות ניל"י", שקיבלו מ-1981 ותיקי המחתרת שעוד נשארו בחיים.

בית אהרונסון הוא נקודה נהדרת להתחיל את טיולכם ברחוב הראשי של המושבה שנקרא, איך לא, רחוב המייסדים. אט-אט המדרחוב הזה הפך לחממה של מלונות בוטיק. אחד מהם שנפתח ממש החודש על ידי יזם שמבקש להישאר אלמוני, הוא "בוטיק המייסדים 49" שבו 9 חדרים בלבד.

ממש ממול, מיזם מקסים בשם "הצימר החברתי לחיילים בודדים" של בת המושבה רוני קניג, שהיתה מ"כית של חיילים בודדים בצבא ורצתה לעשות משהו למענם. בעזרת אביה היא לקחה בית אבן מקושת לשימור ליד המלון הראשון של זכרון (מלון הרשקוביץ), שיפצה בעזרת תורמים ומתנדבים, והפכה אותו לצימר שבו יכולים חיילים בודדים (בהצגת חוגר) ללון בימים ראשון עד חמישי בחינם. "כל המדרחוב נרתם לעניין וכל חייל שמתארח מקבל מינימום שתי ארוחות ביום מעסקים באזור, כמו 'ההוביט', 'הנדיב', 'בולנז'רי' ועוד", אומר אביה של רוני, "אפילו הקניון נתן כרטיסים לקולנוע".

אבל המלון הבוטיקי הוותיק של זכרון, ואולי המלון הכי מוכר במושבה הוא כמובן "זמארין", שמשמר את שמו של הכפר הערבי ששכן על אדמות זכרון עד 1882 - שנת יסודה. בזמארין 11 חדרים בסך הכל, אבל כל אחד חמוד בפני עצמו ונושא שם של עולם היין - ממרלו, ריזלינג ושרדונה ועד זמורה ענב וגפן, שהוא החדר הכי גדול בו. במלון יין כזה, תוכלו לשתות יין כאוות נפשכם, כמו גם דרינקים אלכוהוליים כאלו ואחרים, קפסולות קפה ותה איכותי של Ceremonie - הכל בחינם בפינה קטנה וחמודה שעוצבה כמו בר קטן שפתוח לאורחים.

המלון נבנה אומנם ב-1997 אולם הוא עוצב בסגנון טמפלרי, ובחדרים תמצאו פרטים ניאו-נוסטלגיים, כמו כורסאות עור חומות, קורות עץ שתומכות בתקרה או ברזים מיוחדים - הכל חדש אבל מעניק אווירה של פעם בשילוב מיטב האקססוריז החדישים, כמו מכונת נספרסו, טלוויזיה בכבלים ובעיקר השמיכה של קהילת בית אל, שקשה להיפרד ממנה. עוד במלון, גם ספא נהדר עם שלושה חדרי טיפול (50 דקות, 350 שקל) ומעסים מקצועיים מהאזור שיבואו לפי הזמנה. יש ג'קוזי חמים חיצוני לשימוש האורחים. מחיר לזוג ללילה בסופ"ש: החל מ-1,000 שקלים, ועבור ארוחת הבוקר תקבלו שובר במסעדה במושבה.

עדיין ברחוב המייסדים, אבל עזבו אתכם מהרחוב עצמו, כי דווקא בסמטאות הקטנות שיוצאות ממנו, נמצאות הפנינים האמיתיות של המושבה. כך למשל, "תות נייר", סדנא ליצירת נייר מעלי תות ושאר דברים טבעיים, שמהם יוצרים אמנות, סימניות, תמונות, אהילים למנורות ושאר דברים יפהפיים לבית. בסדנה תפגשו את תמנה, שהכירה ביפן את בעלה יזהר (אמן בפני עצמו), ושם נולד הרעיון, שהרי היפנים אלופי הנייר. סדנה של כשעה וחצי לארבעה תעלה 250 שקל לכולם, אבל אפשר גם עד 15 איש. בסיום תקבלו את היצירה התותי שהכנתם, גם היא בתוך שקית מנייר שעשו בסדנה.

עוד מקום מיוחד שכדאי להכיר בסמטה המקבילה, הוא סטודיו "Gonogo" ("5 על 5" ביפנית) שמנהלת האמנית שרונה אפרת, שיוצרת ביחד עם אהד צפתי בשלוש השנים האחרונות ואף הציגו את עבודותיהם בתערוכת "צבע טרי". אבל שרונה מתעסקת בעיקר בבובות ברבי. "ההשראה שלי מגיעה מבית ספר לאמנות בהולנד שבו למדתי", היא מספרת, "ויום אחד לקחתי את בובות הברבי של בתי והתחלתי ליצור". לדבריה, העיסוק בברביות "נשתל" בה כשהוריה שלחו אותה לתחרות "הילדה היפה" כשהיתה בת 6, מה שמאוד הביך אותה. בגלריה שלה היא מציגה את עבודותיה שמכילות עשרות ראשים של ברביות, שמרתקות ומקריפות כאחד, וגם את עבודתיה המשולבות עם אהד בסיבי קליפת עץ, שהפכו לקולאז'ים בצבעים שנוצרו בהשרייה או בישול. למשל, חום מפקאן או ורוד מרימון. אחד המקומות המיוחדים והמפתיעים, ושרונה ממש מקסימה. מומלץ להיכנס.

סדנה אחרת מקסימה מעבירה בחורה מקסימה. הילה בן-עמי, זכרונית "בורן אנד רייזד", עבדה שנים בתקשורת אבל החליפה דיסקט והחליטה לעבור לאמנות ויצירה. בסטודיו קטן היא הקימה לפני כשנה את "מאפיית בטון", שבה יוצרים יצירות וכלי בית מבטון, שכבר הפך לטרנד מדליק.

בסדנה היא מארחת משפחות, זוגות וקבוצות לשעתיים וחצי של יצירה, מסבירה על הבטון, תכונותיו, ובסופה אתם יוצאים עם עציץ שיצרתם, כלי לנרות, או אותיות של שמכם שגם צבעתם. בקיצור, מגוון של דברים מדליקים שהבטון האפור שאנו מכירים מבנייה - מקבל לפתע צבע והופך ל"פיס" מגניב לבית. פעילות מדליקה ממש לימי הולדת או אירועים חברתיים אחרים שבלוח השנה של האהובים שלכם. נסו אותה, אל תהיו קשים (כמו בטון). 050-3603738.

כשמגיעה העת לשים משהו בקיבה, אז אחת האופציות הטעימות שאנחנו מצאנו נמצאת במסעדה "מנואלה", שאומנם אינה חדשה (מ-2012), אבל אי אפשר לומר "לא" לאיטלקית טובה. על התפריט המחודש אחראי השף ראמי ג'ובראן שמגיע לא רחוק, מג'סר א-זרקא, שלמד לבשל בתל אביב וחזר הביתה. את הפסטה והרביולי מכינים במקום, ואת הספגטי קרבונרה מכינים עם שמנת עם חלמון ביצה, ולא כרוטב. "יצרנו מנה של ריזוטו פתיתים עם דג לברק ואבן יוגורט", מסביר ראמי על החידושים שהוא הכניס לתפריט שבו מנות של פסטה ופיצות ב-85-65 שקלים וגם דגים ופירות ים ב-99 שקלים. אה, ויש גם עסקיות בימי חול בין 16:00-13:00.

אבל את הארוחה הכי מיוחדת בזכרון אכלנו ב"בית של נעמה" (צפתי, כן אחותו של אהד). אחרי שגידלה את הילדים בשוויץ 18 שנה, למדה בבית הספר לבישול היוקרתי "קורדון בלו" בצרפת, וגם עבדה שם, חזרה נעמה לפני חמש שנים לארץ וקנתה בית עתיק ומוזנח שאותו הפכה לבית אירוח מדהים לסעודות קטנות ומיוחדות. הריהוט הובא משווייץ ב-200 ארגזים, ולתוכו היא מיזגה את כל מה שלמדה, ספגה וראתה בעיניה כאירוח המושלם. כתלמידה של ד"ר נאדר בוטו שעוסק ברפואה אינטגרטיבית, משלבת נעמה ("הפרידה קאלו של האוכל") לא רק בישול אל גם נפש. "פה מקבלים ארוחה, ניתוח אופי, הכל", היא מסבירה.

בבית המופלא שלה היא מארחת מזוגות ועד 14 איש למנות שהיא מכינה במיוחד לכל סועד. "אני הולכת לכפר פרדיס, קונה מה שקוטפות הערביות טרי-טרי, וכשהכל אפוי בתנור, אז אני מסדרת את המנות. זה תלוי בירקות וברגש שלי", היא אומרת. בארוחה היא כוללת שש מנות ראשונות ולבנה ופוקאצ'ה, מנה עיקרית ושני קינוחים. זוגות שיזמינו אצלה את החוויה הקולינרית יזכו לעשר מנות הפתעה. האוכל מתייחס לכל ה"בעייתים": ללא לקטוז, ללא חיות, וגם לטבעונים. "תמיד יהיו ירקות העונה, אני לא קונה בסופר אלא קונה באותו היום ומכינה הכל באותו היום", היא מסבירה. מחיר של החוויה הבאמת יוצאת דופן הזו: 700 שקלים לזוג (פלוס 15% שירות) כולל יין, ואפשר גם להביא את היין שלכם (058-7039171).

עדיין בגזרת האוכל, אז המטבח האתיופי הגיע גם לזכרון, ובעיקר אגרה ברגמן, שהחלה לבשל את האוכל של העדה שלה לפני 11 שנה, "כי רציתי לקרב את שכנותיי וגם להכיר להן את האוכל האתיופי", היא אומרת. בביתה שנמצא מחוץ לשכונות העמוסות של זכרון, היא מארחת קבוצות להרצאה על העדה, מנהגיה וכמובן מסיימת בבישולים מהממים פרי ידיה: דאל, אנג'ירה טרי ווָואט שכולל את כל המטבלים הצבעוניים של המטבח האתיופי.

הארוחה כוללת שתייה חמה וקינוח (120 שקלים לאדם בקבוצה), ובימי בחמישי ושישי היא פותחת את ביתה לכל מי שבא ויכול לאכול ב-60 שקלים. "כל מי שנכנס זה גורם לי שמחה, במיוחד עם ילדים שמתרוצצים בגינה, זה היה חסר לי ואני אוהבת את זה", היא אומרת. אגב, ילדים שיבואו עד גיל 10 לא יצטרכו לשלם "כי אני רוצה שיכירו את הטעם ויתרגלו". חמוד מצידה (050-8995638).

ברים של פעם הם עניין של פעם. לצערי הם מוצר שהופך נוסטלגי, ולכן כיף לגלות שבזכרון יעקב מסתתר פאב עם כל מה שפאב צריך שיהיה בו: בר מעץ, מלא ברזים של בירה מהחבית, אוכל שמנוני טעים ובעיקר בעל בית שפשוט משוגע לדבר. "ההוביט נפתח ב-1982 כפונדק 'זכרון הקטנה' ולאחר חמש שנים הפך להוביט של היום על ידי מתנדבת הולנדית בשם ויני", מספר אלעד כהן, הבעלים, שמגיל 15 עבד בבר כשוטף כלים. "כשהשתחררתי מהצבא באתי לעזור להחליף את הבעלים, ונשארתי", הוא מוסיף.

בהוביט תמצאו עשרה סוגי בירות מהחבית, מטבח בשרי עם מעשנה וגם את המנה הכי מפורסמת (מתכון בן 16 שנה) - "עוף שיכור" - שזה שניצלונים בבלילת בירה. בניגוד לפאבים אחרים, ההוביט לא פתוח בשבת המלכה. "אחרי הקורונה הבנתי שאני רוצה להיות יותר עם המשפחה וזה גם הביא קהל של דתיים עם סנדלים אמריקניים", הוא מסביר למה החליט לסגור דלתות בין שישי בערב למוצ"ש. פה ושם יש הופעות חיות של מיטב האמנים והמוזיקאים, אז שווה לעקוב.

אם יש לכם עוד זמן להעביר בזכרון, צאו קצת לטבע הסמוך ברמת הנדיב, שהיא חלק מהכרמל כמובן. סיור בגנים שהם אחוזת הקבר של הברון ואשתו, שקרא לזכרון ע"ש אביו, זה תמיד נעים ונחמד, אבל עבור משהו יותר מסעיר, כדאי לבדוק את חוות הנדיב שנפתחה לפני כשלוש שנים.

החווה היא מוקד אטרקציות מגוון, בבעלות משפחת לוי ופינס מהמושבה, שהיא גם הבעלים של קאנטרי זכרון. במתחם שהיה בעבר חורשה, הוקמה החווה במטרה להנגיש את התחום החקלאי לציבור, כך שתמצאו שם גם חממות של תותים הידרופוניים ושאר ירוקים שמגדלים שם, ואפשר לקטוף ולאכול במקום. לילדים מחכות פינת ליטוף חיות, שחלקן נקלטו מאנשים שלא יכלו (כלומר רצו) להחזיק אותן יותר. בין בעלי החיים: עזים, כבשים, תרנגולות, פרות ואפילו צבים סודניים גדולים. בחווה תוכלו גם להכין פיצה בטאבון, לירות בחץ וקשת, ליצור בפינת יצירה ולערוך קטיף עונתי בחממה.

אז אמרנו מסעיר, והנה זה מגיע: החווה מציעה יש גם טיולי רייזר, איזי ריידר ורכיבת אופניים במגוון מסלולים שיש בקעת הנדיב. מחיר: 600 שקלים לשעה וחצי לריינג'ר לארבעה איש, רייזר 800 שקלים, כולל מדריך. איזי ריידר 180 שקלים לאדם ואופניים 75 שקלים לשלוש שעות. כניסה לחווה עצמה: 30 שקלים לאדם באמצ"ש, 40 בסופ"ש. חבל רק שמחיר קרטיב עומד על 6 שקלים. אי אפשר להרוויח ב-4?

פסטיבל היין "הילולים" 2023 בספטמבר, כשהאירוע המרכזי יתקיים ב-7.9.23 בגן טיול, רח' הנדיב 1, זכרון יעקב. שעות האירוע: 23:00-18:00. מה בתוכנית: טעימות יין, מופעי מוזיקה, סיורים ביקבים, טיולי ג'יפים בכרמים, סיורי מורשת ועוד. פרטים נוספים באתר.

מידע נוסף על אטרקציות, אירועים והצעות לטיול באתר התיירות של זכרון יעקב.