אחרי שנים ארוכות במחסן, הציורים שבו כעת לרשות הרבים
40 שנה אחרי שהוסרו מליבו של קיבוץ עין המפרץ, "עובד האדמה", "רועה הצאן" וחבריהם, בשבוע שעבר הם שבו למקומם המרכזי בישוב. בזכות חובב אמנות, ניצלו יצירות האמנות החשובות ואחרי שנים ארוכות ששכבו במחסן, הן שבו כעת לרשות הרבים.
בראשית דרכן זכו היצירות ויוצריהן להתעניינות גדולה; ב-1954 שבו מפריז שני האמנים שרגא ווייל ושמואל (שמוליק) כ"ץ. השניים נשלחו על ידי תנועת הקיבוץ הארצי ללימודים בטובי מוסדות החינוך לאמנות. עכשיו הם היו מוכנים לממש את התקוות שתלו בהם, אחרי שנבחרו לצייר ביחד ציור קיר בחדר האוכל החדש שנבנה בקיבוץ עין המפרץ שמדרום לעכו.
הציורים צויירו בשיטת פרסקו מפריז
גרעין הקיבוץ נוסד ב-1930 ושמונה שנים אחר כך עלו על הקרקע כישוב "חומה ומגדל". כעת, אחרי שנים קשות של קשיי פרנסה וביטחון, יכלו להרגיש שנאחזו בקרקע בביטחון. היצירה שפיארה את קיר מבנה הציבור החשוב ביותר בקיבוץ תיארה שבע סצינות המציגות את עיסוקיהם של החלוצות והחלוצים, ברוח התקופה שלאחר קום המדינה ובהשראת הריאליזם הסוציאליסטי: עובד האדמה, רועה הצאן, הדיג, קוטפת הרימונים, הזוג הרוקד, החלילן והמתופפת. ווייל וכ"ץ ציירו בשיטת הפרסקו שאת המיומנות לה רכשו בפריז. אמנים רבים מהתנועה הגיעו לחזות בשניים על גבי הפיגומים, מציירים במהירות, בטרם יתייבש הטיח.
עיתונאי שביקר כעבור שנה בעין המפרץ, לקראת חג 25 שנים לקיבוץ, כתב כי "כשיתאספו חברי קיבוץ עין המפרץ בחדר האוכל הגדול והמרווח, העטור ציורי פרסקו בשלל צבעים של שרגא וייל ושמואל כ"ץ, יעלו מתוכו הדים של עבר רחוק ומרתק, זכרונות מן הימים שלפני חצי יובל שנה, עשרים שנה, וחמש עשרה".
ווייל וכ"ץ הפכו לאמנים מוכרים; כ"ץ זכור לציבור הרחב כמי שאייר את הספר "דירה להשכיר" שכתבה לאה גולדברג, ואילו וייל יצר את שערי הכנסת במשכן הכנסת החדש בגבעת רם בירושלים. אבל משום מה ההתלהבות סביב יצירת הקיר שלהם פחתה וכבר בשנות ה-60 היא הוסתרה על ידי לוחות דקורטיביים. בראשית שנות ה-80, בזמן שיפוץ חדר האוכל, החליטו בעלי תפקידים בעין המפרץ באותם ימים, כי עבר זמנם של הציורים וכי יש להרוס את הקיר כולו. לא כל חברי הקיבוץ ידעו על ההחלטה, ונחשפו לה רק לאחר שהחלו בעבודות ושניים מהציורים - הדיג וקוטפת הרימונים - כבר נהרסו כליל.
מתי להט, בן הדור השני בקיבוץ, צייר ומורה לאמנות, לא השלים עם הפגיעה בנכס ההיסטורי-אמנותי והצליח למנוע את הרס שאר הציורים. "הגעתי יום אחד לארוחת הצוהריים וראיתי פועלים הורסים את הקיר. מיד רצתי לרכז הבנייה והסברתי שציורי הקיר הם נכס היסטורי ושחייבים לשמר אותם", סיפר להט. לדבריו "הקיבוץ הסכים לעצור את העבודות, אבל רק לשבועיים, כי היו חייבים להמשיך בשיפוץ חדר האוכל. אמרו לי שאם אני רוצה להציל את הציורים, אני צריך לעשות זאת בעצמי. נסעתי למוזיאון ישראל ודיברתי עם הרסטורטור הראשי שלהם. הוא אמר שניתן להציל את הציורים, אבל לא בשבועיים כי זה תהליך ארוך שדורש גיוס כספים. מאחר שלא היה זמן, נאלצתי לעשות הכל לבד. לקחתי מהארון את הסדינים שלי, הדבקתי אותם על הציורים כדי להגן עליהם, ובעזרת מסור דיסק התחלתי לחתוך בזהירות מסביבם. העברתי כל ציור בחתיכות קטנות אליי לדירה, הנחתי את החתיכות על הרצפה עם הפנים כלפי מטה, ואחרי שכל החלקים היו במקומם - בניתי מסביבם מסגרת ויצקתי בטון. כך הם החזיקו כיחידה אחת".
העניין בציורים חזר
בעקבות הצלת הציורים, התחדש העניין בהם ולאורך השנים הם הוצבו ביחד ובנפרד במספר חללים בעין המפרץ, ואף הוצגו בתערוכות במשכן לאמנויות בעין חרוד ובמוזיאון בת ים. בשנים האחרונות, היו תלויים כל חמשת הציורים על קירות מבנה המאחסן פריטים רבים נוספים מזיכרונו המשותף של קיבוץ עין המפרץ, בניהולו של בן הקיבוץ, יגאל דפני.
לאחרונה החליטה ועדת ההיגוי של פרויקט אמנות הקיר לאור חשיבותם האומנותית לשמר את הציורים. מפעל סקר אמנות הקיר בישראל החל לפני 11 שנים. מדובר במיזם "ציוני דרך" של משרד מורשת וירושלים, בשיתוף המועצה לשימור אתרי מורשת. את הסקר עורך "יד בן צבי" ומטרתו לחשוף, לתעד, לשמר ולהציג את יצירות אמנות הקיר, המתנוססות מאז המאה ה-19 ועד ימינו על קירות מבני ציבור ובבתים פרטיים ברחבי הארץ.
ב"יד בן צבי" הגדירו את מטרת הסקר כ"קיבוץ וארגון שפע יצירות הקיר המצויות כיום בישראל (שחלקן על סף הרס ושכחה) תחת קורת גג אחת, במאגר מידע ראשוני. מסד הנתונים שנאסף מאפשר לגבש הצעות לתוכנית ארוכת טווח לתיעוד, לקטלוג ולשימור אמנות זאת שהיא ביטוי חזותי ותרבותי משמעותי במורשת ההיסטורית של מדינת ישראל".
הפריטים שתועדו הוכנסו למאגר מידע מייצג, מתוך אלפי יצירות קיר שנוצרו ברחבי הארץ בסגנונות שונים ובמספר טכניקות- ציור, פסיפס, תבליט ועוד.
כל יצירה אחת שוקלת כ-130 ק"ג
לדברי הד"ר נירית שלו-כליפא, המנהלת את המיזם מטעם "יד בן-צבי", "יצירות הקיר זוכות לחשיבות הגבוהה ביותר בשימור אתרים. אותן יצירות הן הביטוי הגבוה ביותר שביטא תפיסות חברתיות-אידאולוגיות, לכן הרבה מיצירות הקיר נוצרו אז בקיבוצים, במרכזי ערים, במוסדות תרבות, שלטון וכלכלה". לדבריה "אמנות הקיר היא ביטוי החזון הציוני-חלוצי והתממשות שלו".
ההחלטה לשמר את ציורי עין המפרץ התקבלה בהתלהבות על ידי אנשי הקיבוץ, שהקצו סדנה מיוחדת לעבודות השימור, אירחו את המשמרים וסייעו בשינוע היצירות, שכל אחת שוקלת כ-130 ק"ג. עבודות השימור עצמן כללו, בין השאר: ניקוי, מילוי סדקים ואזורים מתפוררים, ריטוש, השלמות צבע, ייצוב ועוד.
בשבוע שעבר ניתלו היצירות מחדש בחדר האוכל של עין המפרץ, וכעת שוב יכול הציבור כולו ליהנות מהעבודות ההיסטוריות.
"ציורי הקיר - אשר צוירו בידי מיטב האמנים הארצישראליים - פותחים חלון מיוחד במינו לעולם שלם של אורחות חיים ואידיאולוגיות מגוונות, רובן של התנועות הציוניות", הסביר עמרי שלמון, מנכ"ל המועצה לשימור אתרים. לדבריו, "באמצעות יצירות ייחודיות אלו, מומחש באופן מובהק פרק משמעותי בתולדות ההתיישבות, שעיקרו חלוצים וחלוצות, וגיבושם של רעיונות לישראלי החדש שצמח כאן. רבים מציורי הקיר נמצאים במבנים היסטוריים לשימור, וכך נוצר מכלול שלם של הסיפור הארצישראלי. לכן, היוזמה המשותפת לשימור הציורים היא בעלת חשיבות רבה, ותוצאותיה מעניקות סיפוק לגורמים המקצועיים ולציבור הרחב כאחד. אני מודה למשרד המורשת ולי יצחק בן צבי על שיתוף הפעולה המבורך בנושא חשוב זה".
שלו-כליפא אמרה כי "מאז שהסקר החל לפעול, לפני יותר מעשור, שיתף אותנו הציבור באלפי יצירות המופיעות באתר, כיום - כבר 5,000 יצירות קיר מכל הטכניקות והחומרים, שכולן מספרות את סיפור הארץ - והיד עוד נטויה. ביד בן-צבי עובד על המיזם צוות קטן, המונה שתי נשים נמרצות: חן ברנט וסמדר ברק. כיום, בעזרת משרד המורשת, אנו בתחילת פרק חדש, שבו נצא משלב הסקר למסלולים ססגוניים ברחבי מוזיאון החוצות העשיר של הארץ".