קסם שחור: הקשר ההדוק בין מוזיקת הג'אז לארה"ב ואפריקה

טיול בניו אורלינס הוא מסע בזמן. העיר כל כך מכורה לג'אז וחיה את הג'אז - שלפעמים נדמה למטייל שהוא עדיין בשנות ה-30 של המאה הקודמת, וזו המוזיקה הפופולרית בעולם. צלילי הז'אנר פשוט בוקעים מכל הבתים, החנויות, הברים והמועדונים. צעירים ססגוניים מקומיים, שנראים לפחות כלפי חוץ כחובבי היפ-הופ קלאסיים, מוציאים מהתיק חצוצרה, סקסופון או קלרינט ופשוט מנגנים בקרנות הרחוב. מדי פעם נתקלים בחנות תקליטים ישנה, שגם היא תקועה בזמן, ובפנים בעל הבית מנהל פולמוס עם לקוחות נלהבים על מי גדול יותר, ת'לוניוס מונק או לואי ארמסטרונג. תהלוכות ג'אז עוברות בתכיפות ברחובות העיר, עם תלבושות ססגוניות ועשרות נגנים, שבאמצע היום גורמים לכל אנשי העיר לחייך ולרקוד, רק כי הם בעיר הנכונה.

מתים על ג'אז? חולמים על טיול בארצות הברית? אם השתעשעתם עם המחשבה על טיול בארץ האפשרויות הבלתי מוגבלות, בין אם במסגרת עצמאית או עם טיול מאורגן כפי שמוציאה חברת פגסוס למדינה, את הכתבה הזו אסור לכם לפספס.

הג'אז הוא אחד מהגורמים שממחישים היטב את הקשר ההדוק בין ארה"ב לאפריקה - על רקע ההשפעה העמוקה והעשירה של התרבות האפריקאית על מוזיקת הג'אז שנוצרה בתחילת המאה ה-20 בארה"ב.

הג'אז הוא שילוב של תרבויות, אבל במהותו הוא ללא ספק אפרו-אמריקני. זו מוזיקה שמבוססת על מקצביים אפריקאיים. הגיבורים הגדולים שלה הם אפרו-אמריקנים. ג'אז מספר את הסיפור של אמריקה: זה התמהיל הייחודי של האפריקאים והאירופאים, וכמובן נוצר בין השאר מההיסטוריה הכואבת של האומה האמריקאית שכללה דיכוי של האפריקאים והאוכלוסיה השחורה, שביטאו את הכאב והתסכול בין השאר במוזיקה.

העבדים השחורים, עם התשוקה לחופש והדחף לעונג מוזיקלי, היו אלה שלקחו את המוזיקה של המהגרים הלבנים מאירופה, עם כלי הנגינה מאירופה, ויצרו ז'אנר משלהם, עם וייב שלהם ותשוקה שלהם, וכמובן הטאץ' שלהם וההיסטוריה שלהם. זה כלל את שירי הדת והגוספל, את שירי העבודה של העבדים הכואבים, הבלוז המוכר, ולבסוף גם הג'אז, שנוצר בניו אורלינס בתחילת המאה ה-20, ועד היום הוא חלק בלתי נפרד ממנה.

למעשה, האלמנט האפריקאי היה חזק ומהותי בהתפתחות של הג'אז. באיזשהו שלב הג'אז היה פופולרי מאוד באמריקה, עם להקות גדולות שהרקידו את ההמונים, אבל גאוני הג'אז רצו להחזיר אותו למקורות ה"שחורים" יותר, האפריקאיים, שבין השאר היו אלה צ'ארלי פארקר, דיזי גילספי ות'לוניוס מונק שניגנו בלהקות קטנות, אותנטיות, מלאות קצב ייחודי ואלתורים, ששמרו על הכבוד של היבשת השחורה.

כיום מי שמטייל בארה"ב יכול לערוך מסע בין התחנות השונות של התפתחות הג'אז. ערים כמו ניו אורלינס ושיקגו התהוו כמרכזים מוזיקליים חשובים במהלך פיתוח המוזיקה. מועדונים, בתי קונצרטים ומוסדות תרבות הפכו למוסדות שמפתחים ומשמרים את הג'אז ואת האמנים המקומיים.

ניו אורלינס היא כמובן ביתה של מוזיקת הג'אז והיא חייבת להיות בראש רשימת המיקומים לחובביו. באיזור הישן של העיר (French Quarter) אפשר למצוא מספר מועדונים וברים שמציעים הופעות חיות של יצירות ג'אז מקומיות ובינלאומיות. רק מהתמונות על הקירות, שמספרות את העבר של המקום, אפשר לחוש את ההיסטוריה המיוחדת של המקום והעיר. בנוסף, ניו אורלינס מארחת את פסטיבל הג'אז הידוע, שבכל שנה בחודש מאי מאגד חובבי ג'אז מכל העולם.

כאמור, לשוטט בערב ברובע הצרפתי זה תענוג נדיר. בין אם מדובר ברחוב בורבון הפרוע, עם מסיבות הענק והמארדי גרא, או רחוב רויאל, עם המועדונים היותר אקסקלוסיביים והריקודים העדינים - אהבת הג'אז נוכחת בכל פינה. זו חוויה מהפנטת וסוחפת, שמומלצת גם למי שלא חובב מושבע של הז'אנר. זו עיר יפהפייה, שאומנם חלקים רבים עלולים להיות די מסוכנים בשעות ערב מאוחרות, אבל רובה הוא כמו פנינה שמורה.

ניו יורק, העיר הגדולה והמרכזית של אמריקה, מציעה גם היא חוויית ג'אז עשירה. מועדונים כמו בירדלנד, ברודווי דימי ובלו-נוט הם פופולריים במיוחד בקרב אוהבי הג'אז. כמובן גם בברונקס ובהארלם ניתן לשמוע ג'אז במיטבו, כשאי אפשר לשכוח שבהארלם היה "מועדון הכותנה" - מועדון לילה מיתולוגי שהיה הבית למוזיקאי ג'אז וקומיקאים אפרו-אמריקאים מפורסמים, שלמרבה העיוות הופיעו בפני קהל לבן. למעשה, לאפרו-אמריקאים נאסרה הכניסה למועדון, במסגרת מדיניות ההפרדה הגזעית.

שיקגו באילינוי היא גם עיר שמספקת אטרקציות ואירועי ג'אז רבים. ניתן למצוא מועדונים מפוארים וקונצרטים בכיכר מילניום פארק, שבהם מתארחים המוזיקאים המוכשרים ביותר בעולם. בוסטון כוללת מוזיאון למוזיקת ג'אז וסן פרנסיסקו מארחת את פסטיבל הג'אז הידוע שלה במאי. כמובן שבכל רחבי ארה"ב אפשר למצוא פסטיבלים של מוזיקת ג'אז בכל עונה. הפסטיבלים הללו מפיצים את האווירה והאהבה לג'אז ומארחים מוזיקאים ולהקות מובילות בתחום.

בשורה התחתונה, כבר יותר ממאה שנה מאז שהג'אז החל לפרוץ לפני קהל רחב, והוא ממשיך להיות סגנון מוזיקלי חי ומרתק שמשתנה ומתפתח לאורך השנים. הוא משפיע על מוזיקה מגוונת ונמצא בלב של התרבות המודרנית.

מי שמתעניין עוד יותר בקשר בין אפריקה לארה"ב והתפתחות המוזיקה השחורה, יכול גם להמשיך את המסע שלו בארה"ב ולעלות מלואיזיאנה שבדרום התחתון קצת למעלה לדלתא של המיסיסיפי, ולחקור את התפתחות הבלוז באזור, עם כל אגדות הסגנון והסיפורי המיתיים על כוכביו. משם המעבר לממפיס ולטנסי יהיה טבעי, על מנת לבחון את תרבות הרוקנרול ואת עולם הקאנטרי, עם קפיצה קטנה ל"גרייסלנד", ביתו של אלביס פרסלי, שכידוע הושפע מאוד ממוזיקת גוספל שחורה.

כך או כך, מדובר במסע מענג, מרתק, שלא רק מסב עונג מוזיקלי ואפשרות להתענג על סגנון נצחי שממשיך לפתח את עצמו - אלא גם בשיעור חשוב על אמריקה, קסמה המיוחד וההיסטוריה המורכבת שלה, שגם בתקופה הקשה והגזענית של האומה הצליחה לייצר יצירה נצחית.

הכתבה בחסות פגסוס טיולים מאורגנים לחו"ל - כחלק ממטרתה לקידום ההיכרות עם תרבויות העולם והעשרת הידע.