לפני כמה חודשים, כמה אנשי צוות של שמורת דאק קריק שבמדינת מיזורי, הלכו לחפש פיתיונות עבור תחרות דיג, אבל במקום הם מצאו משהו מפחיד הרבה יותר: דג ראש-נחש צפוני, המכונה גם "פרנקנפיש", והוא טורף מסוכן שאורכו כ-33 ס"מ. הדג זכה לכינוי "ראש-נחש" בשל מראהו הנחשי, והם מין פולש בארצות הברית, והגיעו במקור מאסיה ואפריקה.
הראש-נחש הצפוני הוא יצור עמיד להחריד: הם נושמים אוויר דרך איבר לא שגרתי המכונה תא סופר-ברונכיאלי: הדג שוחה לפני המים, ובעצם משתעל, מה שמשחרר את האוויר המשומש ויוצר ריק שמתמלא באוויר נקי. המשמעות היא שבמקרה ומקור המים שבו הוא שוחה מתייבש או נעשה צפוף, הדג-נחש יכול לנוע גם ביבשה כדי למצוא בית רטוב חדש. הדגים לא תוקפניים אם לא מפריעים להם, אבל הם מגוננים על צאצאיהם, ועשויים לתקוף בני אדם המתקרבים לקיני הביצים או לדגים צעירים.
הוא נצפה לראשונה בסביבות 2002 בארצות הברית, כשאדם בקרופטון מרילנד, נתקל לרוע מזלו בדג המאורך וחד השיניים. הסיפורים על היצור המפלצתי הפחידו את אמריקה, והיוו אפילו השראה לכמה סרטי אימה, ביניהם הסרט שזיכה אותו בכינוי הלא מחמיא "פרנקנפיש". ראש-נחש צפוני הוא כמובן איננו מפלצת, אבל הוא טורף תוקפני המסכן את המערכות האקולוגיות הימיות בארצות הברית.
מאז היו דיווחים על התקלויות בדג-נחש ב-17 מדינות בארצות הברית, רובן בחוף המזרחי, כאשר אוכלוסיה משנית התפתחה בארקנזס מאז 2008. האירועים האחרונים במיזורי (וב-2019), מלמדים כי אוכלוסיית המין הפולש מתפשטת אל המערב התיכון, ככל הנראה דרך נהרות.
האוכלוסיה של ראש-הנחש הצפוני, מתפשטת במהירות, והיכולת שלהם לנשום אוויר מקנה להם יתרון תחרותי כמעט לא הוגן מול דגים אחרים. הם מתרבים חמש פעמים בשנה, ונקבות ראש הנחש הצפוני מטילות 50,000 ביצים בכל פעם. החשש הוא שהם והתיאבון שלהם עלולים לפגוע במערכות האקולוגיות במיזורי, כפי שעשו זאת במרילנד - לרבות חיות בסכנת הכחדה, כמו הצלופח האמריקאי, שהוא מזון החביב על הדג-נחש שלא יוכלו לברוח מהדג הטורף.