רכבת ה"שינקנסן" טסה בריחוף חרישי על המסילה במהירות של 320 קמ"ש, בדרך מטוקיו אל צפון המדינה. מוכרת עם עגלת חטיפים ושתייה קלה עוברת בין הנוסעים. אני לא יודע במה לבחור, והמוכרת מציעה לי לחמנייה בטעם מלון. הסצנה הכל-כך שולית וזעירה הזו היא רק אבן פסיפס אחת בתמונה הגדולה שמרכיבה את אוסף המוזרויות של יפן.
אבל רגע, מי בעצם מוזר? אנחנו או הם? כי מה יותר נורמלי מרחובות נקיים למשעי, ממקלות הליכה שממתינים בחינם למטיילים בתחילת מסלולי טיול, מדייקנות כפייתית של רכבות שבהן איחור של דקה הוא בלתי נסלח, מאסלות עם מערך שליטה ובקרה לשטיפת אחוריים בכל צורה, עוצמה ותדירות של שפריצים, וכן - גם מלחמנייה בטעם מלון. טעים אש, אגב.
חשיפה לצפון (יפן)
אין ספק כי בימים שבהם כל כך הרבה יעדי תיירות בעולם נראים יותר מדי דומים זה לזה, יפן היא משב רוח מרענן במיוחד. זה כך היום, וזה היה כך מאז ומעולם. למעשה, נראה כי תיירי המערב מעולם לא באמת התרגלו לתרבות היפנית. זו תרבות שתמיד מפתיעה, תמיד מסחררת, תמיד מותירה את חותמה על הנפש.
אבל גם ביפן, כמו במקומות אחרים בעולם, נרשמת תופעה של תיירות-יתר. זה קורה במיוחד בעיר קיוטו, עמוסת התיירים. מסיבה זו, הגיע הזמן לחקור את הפנים הפחות מוכרות של יפן - ואלו פנים שטומנות בחובן הרבה טבע ושפע של מסורת מהפנטת ומנהגים מרתקים.
אז ברוכים הבאים למחוז אקיטה (Akita), השוכן כ-600 ק"מ צפונית לטוקיו. שטחו של המחוז כמחצית משטחה של מדינת ישראל, אך מתגוררים בו כמיליון בני אדם בלבד. ואם השם אקיטה מצלצל לכם מוכר, הרי שהסיבה נעוצה בכך שזוהי מולדתו של גזע כלבי האקיטה, אותם כלבים מוצקים ושופעי פרווה רכה.
מתי בפעם האחרונה נגעתם בחרב של סמוראי?
אל אזור אקיטה הגענו באדיבותה של השינקנסן (Shinkansen), המכונה גם "רכבת קליע". הרכבת יוצאת ממרכז טוקיו וכעבור 9,460 יין (235 שקלים) ושלוש שעות הגענו אל העיירה קאקונודטה (Kakunodate). מעבר להיותה יעד תיירותי מבוקש בעונת האביב בזכות פריחת עצי הדובדבן, מתהדרת קאקונדטה במסורת סמוראית מרשימה. עצי הדובדבן הובאו לכאן לפני מאות שנים על ידי הסמוראים הישר מקיוטו, בירת העבר של יפן.
למעשה, בעיירה פועלים מספר "בתי סמוראים" שחלקם משמשים כמוזיאונים. אחד מהם הוא Samurai House Museum, שיספק לכם הזדמנות להכיר לעומק את תרבות הסמוראים המרתקת, לצפות במלבושים מסורתיים (וכן, מותר לחבוש על הראש קסדת סמוראי אם אתם בעניין), לגעת בחרדת קודש בחרב סמוראים אותנטית וגם לשוטט בגנים היפים המעטרים את המוזיאון. כאן גם תגלו כי במאה ה-17 חלה ירידה של ממש בכמות המלחמות ביפן, מה שהותיר לסמוראים פנאי רב. חלקם פנו לאומנות מסוגים שונים, וחלקם מצאו לעצמם תחביב די לא שגרתי: איורים אנטומיים של איברים פנימיים, שנקצצו בקפידה לטובת העניין. הכל לטובת המדע והרפואה כמובן.
לדעת עוד: https://www.japan-guide.com/e/e3602.html.
בעקבות קליפות עץ הדובדבן
אם אתם כבר באזור, מומלץ להשתתף בסעודה מסורתית בפונדק העונה לשם נישינואי (Nishinoie), שאף מציע לינה על מחצלות טטאמי מסורתיות, אל מול גן קטן ופראי. הבית בן מאות השנים עוטה על עצמו גג קש, המוחלף מדי שנה. בלב הפונדק ישנה גומחה ברצפה שבה גחלים לוחשות, המחממות את המזון שיוגש לכם.
אתר מיוחד נוסף בעיירה, המיועד לאוהבי הז'אנר, מגיע בדמות בית המלאכה קאבה-זאיקו (Kaba-Zaiku). זהו בית המלאכה היחיד כיום בעולם שמייצר חפצי נוי המצופים בקליפות עצי דובדבן בתהליך ידני מתחילתו ועד סופו - מההליכה ליער הסמוך והסרת קליפות העץ תוך התמודדות עם דבורים עוקצנית וסכנת דובים, דרך השיוף המייגע של הקליפות המחוספסות ועד למוצר המוגמר, המנצנץ על הוויטרינות. מאחר שקליפות עץ הדובדבן נוטות לספוח נוזלים, הרי שחלק גדול מהפריטים המוצעים במקום כוללים כלי אחסון לטבק, שקיות תה ותרופות. זהו עסק משפחתי הפועל מזה כ-140 שנים, וכדאי לדעת כי כדי להיחשב אומן מומחה לייצור הפריטים הללו, יש צורך בניסיון של לפחות עשר שנים. זוהי מלאכה מדויקת וקפדנית להפליא - ומרתק לצפות בתוצאה הסופית, במיוחד לאחר שלומדים על ההליך המייגע הכרוך בכך. תוכלו גם להשתתף בסדנה לייצור מזכרת שמופקת מקליפות עץ הדובדבן. מומלץ בחום לבעלי סבלנות וסקרנות.
לדעת עוד: http://www.yatuyanagi.net
מיסו, סקאה וחגיגה קולינרית
מחוז אקיטה ידוע ביפן כולה בזכות ענפי המיסו והסאקה. ואם המילים האלו נשמעות לכם כמו סינית (יפנית), הרי שמיסו הוא מוצר מסורתי המיועד לתיבול, מיוצר על ידי התססת פולי סויה בשילוב מלח ופטריה בשם קוג'י. הסאקה הוא משקה אלכוהולי העשוי אורז.
בעיירה פועלת מבשלת סאקה שהוקמה בשנת 1689 ומאז מייצרים בה את המשקה האהוב מזה 19 דורות. מאחר שאצל היפנים דיוק הוא הרבה יותר מהלך רוח, הרי שבעבר נדרשו פועלי הייצור לערבב את תערובת הסאקה בזמן קצוב מאוד. אבל שעונים לא היו, ולכן הם נהגו לשיר יחדיו בקול גדול שיר באורך ידוע. כאשר הסתיים השיר - הסתיים גם הערבוב. מילות השיר, אם אתם חייבים לדעת, כללו משפטים בסגנון של "אנחנו מאוד לחוצים לדעת האם המשקה ייצא כהלכה ומתפללים שכך אכן יהיה". בסיור במבשלה תלמדו כי איכותו של יין האורז נקבעת בהתאם לרמת "שיוף" גרגרי האורז המשמשים לייצורו. ומה שיפה במשקה הזה, בשונה ממשקאות אלכוהוליים אחרים, הוא שניתן לשתות אותו בעודו קר, פושר ואפילו חם. העיקר שתשתו. המעוניינים מוזמנים להישאר כאן לסעודה בת 12 מנות המלווה, איך לא, בסאקה מסוגים שונים.
לדעת עוד: https://www.hideyoshi.co.jp/en/tour/
חוויה תיאטרלית-קולינרית יוצאת דופן, הנמשכת מספר שעות, ממתינה לכם בעיר יוזאווה (Yuzawa), במרחק של כשעת נסיעה ברכב מקאקונודטה (ניתן לשכור רכב או להגיע בתחבורה ציבורית). כאן מצוי מפעל לייצור מיסו העונה לשם הידיושי סאקה (Hideyoshi Sake). מעבר לטעימות של מיסו ששומר בחביות במשך שנה, שנתיים ואפילו 20 שנה (!), מציעים במקום ארוחת ערב זוגית או קבוצתית קטנה, הכולל כתשע מנות בבישול עילי. מבשלת המיסו, שראשיתה בשנת 1649, היא התפאורה לסעודה שנערכת בכמה מרחבים שונים, לעתים לאור נרות, לעתים אל מול השפים, לעתים אל מול אגם זעיר הנטוע בגינה מעוצבת למשעי. המנות עצמן ממזגות בין המסורתי לעכשווי באופן שובה לב. השף, אגב, מכנה את עצמו "האלכימאי". תגיעו, תבינו.
לדעת עוד: https://yamamo1867.com/
במרחק סמוך, ואם אתם פחות בעניין של להתחייב לסעודה ממושכת, נסו את המרחב האינטימי של מונוטוסה (momotose), שבו מוצעת לינה בסגנון יפני עם טוויסט עכשווי, לצד סעודות קלות.
לדעת עוד: http://momotose.net/
טובלים באונסן: או עירום או כלום
בשלב זה, לאחר כל הגורמה, הסמוראים וקליפות עצי הדובדבן, נשאלת השאלה מה עושים בערב בעיירה הקטנה קאקונודטה. אם תגיעו באביב הבא, בשיא פריחת עצי הדובדבן, תגלו לא מעט בתי אוכל ובתי קפה. אם תגיעו, כמונו, לקראת הקיץ המנומנם יותר - הרי שזה הזמן לגלות את נפלאות האונסן (Onsen) של העיירה. אונסן הוא מושג שמתאר בתי מרחץ (וגם מעיינות חמים), הפזורים כמעט בכל פינה ביפן. יש כאלו שנטועים תחת כיפת השמים בלב הטבע, ויש כאלו שממתינים לכם בערים הסואנות. כך או אחרת, אין מצב שאתם עוזבים את יפן מבלי לבקר באונסן. זה מרגיע, זה בריא וזה גם ייתן לכם תירוץ להסתובב בעירום מבלי שאף אחד לא יביט בכם (הדבר גם מצופה מכם). ישנה כמובן הפרדה בין נשים וגברים, וקחו בחשבון שהכניסה בבגד ים אסורה בהחלט. או עירום - או כלום.
למי האונסן מייחסים סגולות רפואיות בשל מקורם התת-קרקעי המשופע במינרלים שונים. באונסן שבו אנו שהינו המים אמנם הרגישו לוהטים, אבל הטמפרטורה שלהם היתה "רק" 44 מעלות צלזיוס. קחו בחשבון שאם יש לכם קעקוע, כדאי לברר מראש האם ניתן לבקר. ברוב האונסנים הכניסה למקועקעים אסורה, כדי למנוע כניסת חברי יאקוזה (המאפיה היפנית). וכן, גם אם יש לכם פרפר זעיר מאחורי האוזן ואתם נראים הכי חנונים, לא תוכלו להיכנס. אין אפליה. אבל שוב, יש אונסנים שיאפשרו לכם לחוות את כל הטוב הזה.
עוד על העיירה קאקונודטה: https://www.japan-guide.com/e/e3601.html
טבע געשי
אם כבר ברחתם מטוקיו הסואנת לקאקונודטה, אתם חייבים לערוך לפחות טיול אחד בטבע. בעצם, שניים. שתי ההצעות הבאות דורשות רכב שכור, והן בהחלט שוות את זה. שני המסלולים ברמת קושי קלה והם מיועדים למשפחות. הכניסה אליהם - כמו אל כל שמורות הטבע ביפן - חינמית לחלוטין. המסלול הראשון טומן בחובו הפתעה שתגרום לכם לצווח "וואו". הוא מתחיל בירידה אל קניון צר, שם תפגשו נהר. עד פה הכל נורמלי. עוד כמה עשרות מטרים, ולפתע תבחינו בפרצי אדים שבוקעים מן הסלע, גורמים למים לבעבע ומכסים את הכל בענן נפלא ומרגש. המסלול נערך בערוץ אויאסוקיו (Oyasukyo Gorge) - מרחק של כשעתיים מהעיירה קאקונודטה. רוחבו כמה עשרות מטרים בלבד, והשביל כולו נערך במפלס סלול, הכולל לעתים מעקות יד. כדי להשלים את הסצנה המעולה הזו, מפלים קטנים מופיעים פה ושם. הגייזרים הללו נובעים מבטן האדמה הישר אל סדקים בסלע, במקום שבו פעילות וולקנית ענפה. אגב, ביפן כולה ישנם כ-100 הרי געש פעילים. אין לגעת במקורות הנביעה, מאחר שהטמפרטורה עשויה להגיע ל-98 מעלות צלזיוס.
לדעת עוד: https://akita-yuzawa.com/oyasukyo/
מסלול סמוך נוסף הוא קווארג'ה ג'יגוקו (Kawarage Jigoku), גבעה אדירה, בוהקת בלבן, על רקע ההרים המיוערים הסובבים אותה. הגבעה הצחיחה למראה "פולטת" לאוויר אדי גופרית (לכו בעקבות הריח), ומציעה מסלול משולט של 1.5 ק"מ. בשום אופן אין לרדת מהשביל המסומן, בשל סכנת שאיפת האדים. לא בכדי מכונה המקום "הגיהינום". השביל שלכם מגיע בסופו למפל מרשים, ויש מי שמעזים לטבול בבריכת המפל. ספרו לנו אם שרדתם.
לדעת עוד: https://www.tohokukanko.jp/en/attractions/detail_1499.html
טוקיו: מ"מעבדת צמחים" מוטרפת ועד סיור אוכל בשווקים
ישראלים רבים כבר חרשו את טוקיו, וישראלים רבים מתכננים לעשות זאת בקרוב. אז נכון, כיף גדול לעשות סלפי מטורף על מעברי החצייה של צומת שיבויה (Shibuya), שבו עוברים בממוצע כ-1,500 הולכי רגל בדקה, אבל טוקיו מציעה גם אוצרות נהדרים אחרים, סמויים מן העין.
הראשון הוא סיור אוכל בשווקים של שכונות פחות מוכרות בעיר. מי שמעביר את הסיור הזה הוא אנדי, אוסטרלי שמתגורר בעיר, והסיור שלו נדמה לעתים כמו מופע סטנד-אפ בהליכה. זה קורע, זה מרתק וזה בעיקר טעים. בסיור תחלפו בין דוכני אוכל רחוב, שווקים קטנים, סמטאות אפלוליות ושאר הפתעות בלתי נשכחות שמרוחקות שנות אור מטוקיו התיירותית והמוכרת. מומלץ בחום גדול.
לדעת עוד: https://www.digtokyotours.com
חוויה נוספת היא אירוח בטקס תה יפני מסורתי, יחד עם ארוחת טעימות המשלבת בין ישן וחדש. כדאי לדעת כי טקס תה המבוצע כהלכתו כולל יותר מ-100 תנועות מדודות להפליא, המבוצעות בקפידה על ידי אומנים מומחים שלמדו את המלאכה העתיקה הזו במשך שנים. את התה הביאו ליפן נזירים יפניים שהפליגו אל סין כדי ללמוד את רזי המדיטציה. הם גילו כי התה מסייע להם להישאר ערים גם לאחר שעות ארוכות של מדיטציה. בהמשך, הפך טקס התה גם לאמצעי להשכנת שלום בין יריבים, במיוחד לאור העובדה המשמחת שאל המקום שבו נערך טקס תה אסור בשום פנים ואופן להכניס חרב. עם הזמן, הפך טקס התה לרעיון פילוסופי - תנועות החוזרות על עצמן שוב ושוב, במשך שעות, הטומנות בחובן שלמות בלתי מתפרשת ושלוות נפש.
לדעת עוד:
https://www.sokkon.jp/english
ולקינוח, המוזיאון teamLab Planets Tokyo. המרחב הזה כל כך מופרך, עד שאי אפשר לתאר אותו במילים. המקום מהלל את עולם הטבע בכלל והסחלבים בפרט, והוא עושה זאת באמצעות חללים שבהם תלכו בתוך מים עד הברכיים, "תצודו" דגים וירטואליים שהופכים לפרחים, תשכבו על הגב מול תקרה שעליה מוקרנים פרפרי ענק, תשתרעו על רצפת חלל כאשר אלפי פרחי סחלב אמיתיים יירדו באיטיות מהתקרה ויעטפו אתכם מכל עבר ותתעו בין חוטי לדים מוזיקליים שיהפנטו אתכם. המקום נחנך ב-2018 ושנה מאוחר יותר הוא כבר קטף את שיא גינס למוזיאון שבו הכי הרבה מבקרים: 2,198,284 בשנה. וכולם יוצאים מכאן בעיניים נוצצות. גם אתם.
לדעת עוד: https://planets.teamlab.art/tokyo/
לינה, טיסה ושאר סידורים
בטוקיו, כמו גם ברחבי יפן, מוצעים בתי מלון ובתי הארחה בכל סגנון ובכל מחיר שתרצו. המבחר אינסופי. בטוקיו שהינו בשני מלונות מצוינים. הראשון הוא Hotel The Celestine Shiba Tokyo המציע אווירה קוסמופוליטית ברובע שיבה (https://www.celestinehotels.jp/tokyo-shiba/) והשני הוא Keio Plaza Hotel Tokyo, המתנשא ל-45 קומות ומצוי באזור תוסס ליד תחנת הרכבת שינג'וקו (https://www.keioplaza.com/). בעיירה קאקונודטה לנו במלון כפרי וחמוד של שלושה כוכבים, בשם Hotel Folkloro Kakunodate, המצוי בצמוד לתחנת הרכבת של העיירה (https://familio-folkloro.com/kakunodate/en/).
כיום, ההגעה מישראל ליפן קלה במיוחד, בזכות העובדה שהחל ממרץ 2023 החלה חברת אל על להפעיל טיסות ישירות לטוקיו, בתדירות של שלוש פעמים בשבוע. משך הטיסה כ-12 שעות והיא נערכת במטוס 787 ("דרימליינר"). אם יש באפשרותכם, ניתן להעביר את 12 השעות הללו במחלקת הפרימיום, המשדרגת במידה רבה את חוויית הטיסה.
מחירי טיסה לדוגמה באל על - טיסת הלוך ושוב ישירה ת"א-טוקיו:
יציאה 5 ביולי, חזרה 20 ביולי: החל מ-1,187 דולר (במחלקת פרימיום: 2,298 דולר)
יציאה 9 באוגוסט, חזרה 17 באוגוסט: החל מ-1,719 דולר (במחלקת פרימיום: 2,848 דולר)
יציאה ב-2 בספטמבר, חזרה ב-19 בספטמבר: החל מ-1,238 דולר (במחלקת פרימיום: 2,298 דולר)
הכותב היה אורח לשכת התיירות של יפן וחברת אל על