ניו יורק שוקעת. אנחנו לא מדברים על הזוהר שלה (אם כי גם זה קצת נכון). העיר ליטרלי שוקעת במים! מחקר גיאולוגי חדש מזהיר כי משקלם של גורדי השחקים בניו יורק גורם לתפוח הגדול - שלמעלה ממיליון הבניינים שבו שוקלים בערך 764,000,000,000 ק"ג - לשקוע אל תוך גופי המים הסובבים אותו. העיר צוללת לה בקצב של 1 עד 2 מילימטרים בשנה, "כאשר אזורים מסוימים שוקעים הרבה יותר מהר מאחרים", כך נכתב במחקר.
למרות ש-2 מילימטרים בשנה לא נשמע כמו משהו מבהיל במיוחד - הנתון הזה הוא בהחלט סיבה לדאגה. עד סוף המאה הנוכחית העיר תשקע ב-1.8 מטרים לערך, כשהשקיעה ההדרגתית הופכת כבר עכשיו את ניו יורק לפגיעה ביותר לאסונות טבע, לדברי החוקר והגיאולוג הראשי טום פרסונס מהסקר הגיאולוגי של ארצות הברית.
"מנהטן תחתית נמצאת בסיכון מיוחד ויש דאגה גם לברוקלין ולקווינס", נכתב במחקר, "ניו יורק מתמודדת עם אתגרים משמעותיים מסכנת שיטפונות. האיום של עליית פני הים הוא גבוה פי 3 עד 4 מהממוצע העולמי לאורך החוף האטלנטי של צפון אמריקה... אוכלוסייה מרוכזת של 8.4 מיליון אנשים עומדת בפני דרגות שונות של סכנה מהצפות בעיר ניו יורק".
העיר כבר ראתה את ההשפעות הקשות הללו בעשור האחרון. "שתי סופות הוריקן הובילו לנפגעים ולנזק כבד בעיר ניו יורק", כך נכתב, "בשנת 2012, הוריקן סנדי סחף מי ים לתוך העיר, בעוד שגשם כבד מהוריקן אידה ב-2021 הכריע את מערכות הניקוז בתוך העיר הסלולה ברובה".
עד כמה שסנדי ואידה היו נוראים - האחרון מבין שני ההוריקנים אילץ אנשים לנטוש את מכוניותיהם בכבישים מרכזיים ברחבי העיר - פרסונס חושש שהשלמות המבנית של הבניינים הרבים של העיר עלולה להיות בסיכון בעתיד. "השילוב של שקיעה טקטונית ואנתרופוגנית, עליית פני הים ועוצמת הוריקן גוברת מרמזים על בעיה מואצת לאורך אזורי החוף והנהר", כתב, "חשיפה חוזרת של יסודות בניין למים מלוחים עלולה להביא לאכילת פלדה מחוזקת ולהחלשת בטון כימית - ולגרום להיחלשות מבנית. בנוסף לכך, האיום של סופות קשות הוא סביר יותר מאשר היה לפני שנים. גז החממה נראה כמפחית את מחסום הרוח הטבעית לאורך החוף המזרחי של ארה"ב, מה שיאפשר אירועי הוריקן תכופים יותר בעוצמה גבוהה בעשורים הקרובים".
"למרבה הפלא, רבות מתוספות הנדל"ן בניו יורק שנבנו מאז ההרס של הוריקן סנדי לא לקחו את המצב ברצינות", הוא הוסיף, "העיר ניו יורק מדורגת במקום השלישי בעולם במונחים של נכסים חשופים להצפות חוף ו-90% מ-67,400 המבנים באזורים המורחבים לאחר ההוריקן סנדי לא נבנו בסטנדרטים של הגנה נגד שיטפונות. ניו יורק היא סמל לערי חוף צומחות בכל רחבי העולם, שנצפות כמי שמתפוגגות להן. כלומר ישנו אתגר עולמי משותף של הפחתת הבנייה כנגד סכנת ההצפה הגוברת".
אם אי אפשר לעצור את שקיעתה של ניו יורק, בואו נהפוך אותה לונציה
כפי שהמחקר מעלה, מנהטן תחתית תהיה מתחת למים בעוד פחות מ-80 שנה. הדו"ח של המכון הגיאולוגי האמריקאי שמזהיר כי העיר ניו יורק שוקעת תחת המשקל העצום של הבניינים שלה מציין גם שמנהטן תהיה מועדת יותר לאסונות טבע קשים.
שני הגורמים הללו - בשילוב עם עליית מפלס הים - עלולים להשאיר את אזורי החוף של התפוח הגדול בלתי ניתנים לזיהוי עד תחילת המאה הבאה, לפי הגיאופיזיקאי קלאוס ג'ייקוב, פרופסור במצפה הכוכבים למונט-דוהרטי של אוניברסיטת קולומביה. "הדרך הטובה ביותר להתמודד עם עליית מפלס הים בשילוב עם גלי הסערה תהיה, כמובן, נסיגה לקרקע גבוהה יותר", אמר ג'ייקוב ל-POST, "אבל תגיד את זה לבעלי הנכסים במנהטן התחתית ובמקומות אחרים שהם צריכים להעביר גורדי שחקים לקרקע גבוהה יותר... זה לא הולך לקרות".
לג'ייקוב יש הצעה לא שגרתית לחיים בתחילת המאה הבאה. הוא רוצה להפוך את מנהטן התחתית לוונציה מודרנית ולשנות את צירי התנועה שלה לתעלות שאנשים יוכלו לחיות ולעבוד עליהן. "אם אנחנו רוצים לשמור על גורדי שחקים ומבנים אחרים, הם יצטרכו להפוך למיני איים שעומדים במים", אמר ג'ייקוב, "אנשים יצטרכו לקבל שירות לא על ידי מוניות על גלגלים, אלא על ידי סירות. ארבות יצטרכו להגיע לאסוף את האשפה. אנחנו צריכים עוד גשרים שמחברים את הבניינים השונים זה עם זה".
ג'ייקוב מתעקש שצריך לקחת את האיום ברצינות רבה יותר ולהתחיל להתאים את העיר כבר עכשיו. "כל התשתית, החשמל, הגז, התקשורת, היא צריכה להיות אטומה למים", אמר, "מנהטן התחתונה אינה האזור היחיד בסיכון. לונג איילנד, סטטן איילנד, ברוקלין, קווינס, הברונקס, גם הם ברשימה. מעמק ההדסון עד לטרויה... הייתי אומר שכל דבר בגובה 6 מטרים ומטה נמצא בסיכון קיצוני. יש סיכון שולי לדברים שגבוהם נע בין 6 ל-9 מטרים".
"כל המודלים של שינויי האקלים מראים שבעתיד הסערות וההוריקנים יתחזקו", אמר ג'ייקוב, "אז זה כנראה מעיד על נחשולי סערה חזקים יותר, נחשולי סערה גבוהים יותר - וזה יותר סיכון ואיבוד הגנה לעיר".
חיל ההנדסה הצבאי מציע בנייה של חומות חוף בעלות של 52 מיליארד דולר כדי למתן את הנזק העתידי, אולם ג'ייקוב חושש שהגישה "החלקית", לדבריו, אינה מתייחסת לתמונה הגדולה יותר. "במוקדם או במאוחר, ייגמרו לנו האמצעים והדרכים להתמודד עם הנושאים האלה", אמר, "אז נכון, זה לא יקרה מחר, אבל כמה עשורים אחרי ומשנת 2,100 ואילך, זו הולכת להיות בעיה רצינית".