אליזה פיאמפיאנו (Elisa Piampiano), 35, פירנצה, איטליה.
שמתי לב שאת התיירת היחידה שמסתובבת בחוץ עכשיו.
"כן, איזה גשם נוראי! לא חשבתי שיכול להיות גשום פה עד כדי כך. אבל יש לי כמה שעות עד הטיסה הביתה. הייתי פה שישה ימים ורציתי לקנות קצת מזכרות הביתה בשוק הפשפשים. אמא שלי ביקשה קישוטים אותנטיים לעץ חג המולד, שזה קצת מצחיק כי זה לא בדיוק המקום בשביל זה. אבל אולי אמצא בכל זאת משהו לתלייה. מה זה, למשל?"
חמסה, נגד עין הרע. יכול להיראות יפה על העץ.
"מעולה, זה יעשה את העבודה. עכשיו רק שתהיה קצת הפוגה מהגשמים כדי שאוכל להסתובב עוד קצת".
הגשמים האלה הכי לא אופייניים לאפריל הישראלי.
"האמת היא שבאיטליה ירד שלג השבוע, שזה נדיר. וזה עוד אחרי שכל החורף לא ירד בכלל. ההתחממות הגלובלית משנה את הכול. אבל לפחות חצי מהימים שהייתי פה היו חמים ושמשיים. הייתי בחוף קליה בים המלח וגם במפלים בעין גדי, והיה נהדר. אבל עמוס מאוד במשפחות עם ילדים - אתם מביאים המון המון ילדים! לא ראיתי דבר כזה! משפחות עם ארבעה-חמישה ילדים. אבל נראה שזה עושה לכם טוב. האווירה יותר צעירה. באיטליה זה בדיוק הפוך. ממוצע הילודה אצלנו הוא הנמוך ביותר שהיה אי פעם. תראי, אני בודקת את זה עכשיו בגוגל, והממוצע הוא 1.24 לידות לאישה".
עוד כתבות במדור "ביקורת דרכונים":
תיירת גרמנייה בארץ: "יש משהו זוהר בעיניים של הישראלים"
תייר הולנדי בארץ: "לא היו לי ציפיות גבוהות מישראל, אבל כנראה שטעיתי"
"ישראלים מעדיפים רוסיות; כל הזמן ניסו להתחיל לדבר איתי"
איפה עוד ביקרת?
"הייתי גם במצדה, והיה מעניין לשמוע את הסיפור ההיסטורי. אנחנו מן הסתם לא לומדים על זה בשיעורי ההיסטוריה שלנו. יש הרבה גאווה בסיפור הזה, ואני מזהה הגאווה הזאת אצל ישראלים גם היום. לפחות ממה שחוויתי פה נראה שאתם מאוד אוהבים את המדינה שלכם ומאמינים בה. הייתי בערב הראשון שלי בישראל בחילופי שפות ב'אברהם הוסטל' כשגרירת השפה האיטלקית, ואנשים סיפרו לי על השירות הצבאי שלהם. היה מעניין לשמוע. לתת למדינה שלוש שנים מהחיים זה המון. אתה חייב לאהוב את המדינה כדי לעשות את זה".
איך התניידת? בתחבורה ציבורית?
"לא, לא, שכרתי רכב, ונהגתי ממקום למקום".
וואו, גיבורה! איך התרשמת מהנהג הישראלי?
"לא הייתה לי שום בעיה. קרה שחתכו אותי פה ושם, אבל אני מאיטליה, את יודעת. גם הנהגים שלנו לא ידועים כרגועים במיוחד. בנאפולי זה אפילו יותר גרוע. הם לא מכבדים תמרורים. פשוט מצפצפים ונוסעים".
איך בעצם החלטת להגיע לישראל?
"ידיד טוב שלי מאיטליה עבר לגור בתל אביב עם בת הזוג הישראלית שלו לפני כמה שנים. והוא תמיד מספר לי על השמש, על הברים, על הים. אז מאחר שאני בין עבודות - אני עובדת בקרת איכות בחברת מזון - הצלחתי להשיג כמה ימי חופש ולבוא ממש בספונטניות. לא עשיתי תוכניות מפורטות וגדולות".
זו תקופה מאתגרת בישראל. בטח שמעת בחדשות על ההפגנות, פיגוע הדריסה של התייר האיטלקי. לא פחדת?
"אין לי שום בעיה עם ההפגנות. גם בצרפת יש הפגנות, והתיירות ממשיכה לזרום כרגיל. אבל ביום שלפני הטיסה, ממש רגע לפני שהלכתי לישון, שמעתי על פיגוע הדריסה בטיילת, וזה היה קצת מלחיץ. אמא שלי כמובן הייתה מאוד מודאגת. אבל לא התכוונתי לבטל. דברים כאלה קורים היום גם במקומות אחרים. אז כן, כשביקרתי בכותל, בכנסיית הקבר ובוויה דולורוזה, היה ריק ממש, וזה הפתיע אותי, אבל טיילתי עם ישראלית והרגשתי בטוחה יחסית".
וכאחת שמבינה בטעמים, יצא לך להתרשם מהאוכל?
"לא יצא לי לאכול הרבה בחוץ. יצא לי לאכול ארוחות אותנטיות בבתים של הישראלים שהתארחתי אצלם. בחג פסח השני הייתי בארוחת ערב בזכרון יעקב וטעמתי את המרק המסורתי הזה שלכם, איך קוראים לו?"
קניידלך!
"בדיוק! וזה היה ממש טעים. זה דומה ל'קנדרלי', מאכל מצפון איטליה. גם השם דומה. באיטליה זה יותר רך ומן הסתם, לא עם מצה. אבל אני צריכה להתרשם יותר מהאוכל. לא חוויתי הרבה כמו שרציתי".
אז תצטרכי לבוא שוב להשלמות. יש סיכוי שתחזרי?
"לגמרי! אין ספק בכלל. אני רוצה עוד לטייל בגליל, סביב הכנרת ולחוות עוד דברים. העיקר שתהיה שמש בפעם הבאה!"