בחפירות שנערכו בשנת 2012 באזור העופל בירושלים, התגלו שרידיהם של שבעה כדי חרס גדולים ועל צווארו של אחד הכדים הייתה חרותה כתובת שהשתמרה באופן חלקי ותוארכה על ידי ד"ר אילת מזר ז"ל מהאוניברסיטה העברית לימי שלמה המלך.
מן הכתובת המקורית שרדו שבע אותיות בלבד. במהלך השנים, למעלה מעשרה חוקרים הציעו קריאות שונות מבלי שהגיעו לקריאה מוסכמת. המכנה המשותף לכולם היה זיהויה של הכתובת ככתובה בכתב כנעני, כתב ממנו התפתח הכתב העברי הקדום שהיה נהוג בימי הבית הראשון.
במחקר חדש שהתפרסם לאחרונה בכתב העת של המכון לארכיאולוגיה של האוניברסיטה העברית -Jerusalem Journal of Archaeology - הצליח האפיגרף ד"ר דניאל ויינשטוב לפענח כי מדובר בכתב "דרום־ערבי קדום", שנהג באותה עת בדרום חצי־האי ערב (אזור תימן של ימינו) בו ממלכת שבא הייתה הממלכה הדומיננטית באותה עת. "פענוח הכתובת על הכד מלמדת אותנו לא רק על נוכחותם של דוברי שבאית בישראל בתקופת שלמה, אלא גם על מערכת היחסים הגיאופוליטית, באותה העת, באזורנו. בעיקר לאור המקום בו התגלה הכד, אזור שידוע בכך שהיה מרכז הפעילות המנהלתית של המלך שלמה וירושלים", ציין ד"ר ויינשטוב. "זוהי עדות נוספת לקשרים המסחריים והתרבותיים הענפים שהיו בין ישראל תחת שלמה המלך וממלכת שבא".
החפירות נערכו מטעם המכון לארכיאולוגיה של האוניברסיטה העברית בראשות ד"ר מזר ז"ל, במימון דניאל מינץ ומרדית' ברקמן מניו יורק ובסיוע קולג' ארמסטרונג מאוקלהומה, ארה"ב, והחברה לפיתוח מזרח ירושלים.
על פי הפענוח החדש, הכתובת על הכד היא "שי לד'ן 5" - משמעה 5 "שְׁחֶלֶת" - השני מבין ארבעת מרכיבי הקטורת הנזכרים בתורה (שמות ל, 34). השְׁחֶלֶת, המכונה במקורות חז"ל "ציפורן" הייתה מרכיב הכרחי בקטורת שעל פי המקורות הוקטרה הן בבית הראשון והן בבית השני. ממצא זה מצביע על קשר ברור בין ירושלים של המאה ה-10 לפנה"ס (ימי ממלכת שלמה) לבין ממלכת שְׁבָא. נראה כי כד החרס יוצר בסביבות ירושלים, והכתובת שעליו נחרתה לפני הכנסתו לכבשן לצריפה על ידי אדם דובר שבאית שהיה קשור לאספקת סמי הקטורת.
אתר העופל שבגן הארכיאולוגי למרגלות הכותל הדרומי, בתחום הגן הלאומי סובב חומות ירושלים, כולל מסלול העובר בין מקוואות טהרה בני 2000 שנה, אשר שימשו את עולי הרגל לבית המקדש. המקום גם שימש כאזור המנהלתי של ממלכת שלמה באותם זמנים.
באותה העת שבה תוארכה יצירת הכד, פרחה ממלכת שבא בין היתר על בסיס גידול ושיווק של צמחי בושם וקטורת. עיר בירתה הייתה מַארִיבּ. השבאים פיתחו שיטות מתקדמות של סכרים והשקייה של שדות גידול של השיחים מהם הפיקו בשמים ומרכיבי קטורת. שפתם הייתה שפה שמית דרומית. מן התיאורים במקרא ניתן להבין כי שלמה המלך שלט על דרכי המסחר בנגב, שדרכן עברו שיירות הגמלים השבאיות, כשהן עמוסות בבשמים וצמחי קטורת, בדרכן לנמלי הים התיכון לייצוא.
