אז כל מה שחשבנו על הויקינגים הייתה טעות? ההיסטוריה האמיתית נחשפת

האם כל מה שחשבנו שאנחנו יודעים על ויקינגים לא נכון? תארו לעצמכם שאתם נמצאים בחוף המזרחי של אנגליה מתישהו במאה התשיעית לספירה ואתם רואים המוני גברים ונשים מסתערים על הכפר שלכם, גרזנים ומגנים ביד - וכולם נראים מרושעים. הכי ויקינגי נכון? אולם, בעוד שהדמיון שלנו רווי בדימויים כאלה דרך תוכניות פופולריות בערוץ ההיסטוריה או משחקי וידאו כמו Assassin's Creed Valhalla, מסתבר שהאמת רחוקה מזה שנות אור. הנה כמה דברים שלא ידעתם על הויקינגים - או חשבתם שאתם יודעים וטעיתם.

הויקינגים מעולם לא חבשו קסדות עם קרניים

במשך שנים, הדימוי הזה של ויקינג לבוש בפרוות ושריון עור, חובש קסדה גדולה עם קרני שוורים בולטות מלמעלה, היה הייצוג של לוחמי ימי הביניים המוקדמים הללו. הקסדה הופיעה על כל דבר, מצעצועים וקמעות ועד לתחפושות ותיאורים מצוירים - אבל האמת היא שהסמל הקלאסי הזה שגוי לחלוטין. אין שום ראיות היסטוריות לכך שויקינגים חבשו קסדות כאלה - ודגימות שדומות לזה מעולם לא נמצאו באף אתר ארכיאולוגי.

תמונת הקסדה בעלת הקרניים הפכה לפופולרית בכלל על ידי מעצבי תלבושות מהמאה ה-19, במיוחד קרל אמיל דופלר שכלל קסדות עם קרניים בעיצובי התלבושות שלו לביצוע הסאגה הקלאסית של ריכרד וגנר., "Der Ring des Nibelungen" (טבעת הניבלונג) ב-1897. האופרה מורכבת מארבע דרמות אפוס בשפה הגרמנית, שהתבססו באופן רופף על אגדות גבורה גרמניות שהיו שאובות מסאגות נורדיות. הנרטיב של וגנר היה מעורבב במוטיבים ממסורות נורדיות וגרמניות כדי להפוך אותם לבלתי ניתנים להבחנה - או ליתר דיוק, לקשור את המורשת הגרמנית לגיבורים הנורדים האגדיים.

הלאומיות הגרמנית הייתה במגמת עלייה בתקופה זו - ואינטלקטואלים רבים חיפשו דרכים לחזק רעיונות לגבי עליונות התרבות הגרמנית. האגדות הנורדיות היו מושלמות מכיוון שהן ייצגו מוצא עתיק שהיה חופשי מזה של היוונים והרומאים. לקסדות עם הקרניים יש למעשה שורשים בשבטים גרמניים ותיקים מתקופת ימי הביניים שאכן ייצרו פריטים מגושמים שכאלה, אבל העברתם לתמונות פופולריות של ויקינגים הייתה החלטה מלאכותית וספציפית היסטורית. תוך זמן קצר, זה הפך לייצוג של הלוחמים הללו והפך לחלק מהתלהבות רחבה יותר מכל מה שקשור לוויקינגים באירופה של סוף המאה ה-19 באופן כללי יותר.

באתר המדעי iflscience שפרסם תחקיר מקיף בנושא נכתב שזו הייתה הולדתו של "העידן הוויקינגי", כפי שתיארה זאת ההיסטוריונית רוברטה פרנק, המצאה מיתית שליוותה מציאות היסטורית. "עד שהומצא עידן הוויקינגים, לא היה ויקינג עם קסדת קרניים, ולהיפך: השניים הולכים יחד", כתבה פרנק, "העידן הוויקינגי" לא הוזכר כדבר היסטורי עד שנות ה-70 של המאה ה-19 והיה, לטענתה, קשור לקסמו של סוף המאה לכל הדברים הקשורים ללוחמה, התרחבות, בניית אימפריה ותעוזה ימית.

זה לא אומר שהוויקינגים לא היו קיימים. בהחלט היו אנשים מנורבגיה, שוודיה ודנמרק, שבין המאה השמינית עד המאה ה-11, חקרו את יבשת אירופה, בריטניה, איסלנד, גרינלנד ואפילו אמריקה. הם גם פשטו ובזזו תוך כדי תנועה, לפני שבסופו של דבר התיישבו במקומות שונים והפכו לסוחרים פעילים. עם זאת, סטריאוטיפים ותפיסות שגויות רבות (כגון קסדת הקרניים) נולדו עם "העידן הוויקינגי" המדומיין - וחלק מהמיתוסים הללו נשמרו מאז ועד היום.

היום לא סביר שנשתמש במילה "ויקינג" כפועל ("אחזור מאוחר יותר אמא, אני הולך לווקנגר"), אבל כך השתמשו במילה לראשונה בנורדית העתיקה - לציון פעילות, אם כי לא ברור בדיוק מה כללה הפעילות הזו. זוהי למעשה המילה "וויקינגר" ששימשה לראשונה לייצג מישהו במסע, בדרך כלל למדינות זרות ובדרך כלל בדרך הים - ובקבוצה (ויקינגר ברבים). עד המאה ה-12, נעשה שימוש בשם "וויקינגרים" בסאגות האיסלנדיות כדי לתאר ציידים תוקפניים ופיראטיים שהטילו אימה על המים הסקנדינביים, הבלטים והבריטים. הסאגות האיסלנדיות הללו תרמו רבות לתפיסות שלנו לגבי מהו "ויקינג" בעולמנו המודרני.

עוד על ויקינגים
השלד של הלוחם המקצועי הוויקינגי - התגלה בכלל כאישה לוחמת

האם קוד עתיק שפוצח חושף את סודות הוויקינגים?

לבני התקופה, בעיקר נוצרים בצפון ובדרום אירופה, אנשים אלה כונו גברים נורדיים, אנשי צפון, או סתם "פגאנים". תכונה מטעה נוספת של ההיסטוריה הזו כוללת את הרעיון שהוויקינגים היו קבוצה סקנדינבית יחידה, אבל הם למעשה לא היו. במציאות, לכל אזור היו מנהיגים משלו וזהות נפרדת. אכן היו זמנים שבהם שליט אחד היה מסוגל לשלב את כוחותיו עם אחר כדי להגביר את כוחם, אבל לתאר אותם כעם "ויקינג" הומוגני יהיה מאוד לא מדויק.

יש שפע של עדויות ארכיאולוגיות שמראות שקוצות הלוחמים הויקינגיות לא היו בלעדיות מבחינה אתנית. הניידות של אנשים אלה הובילה למיזוגים רבים של תרבויות בתוך קבוצותיהם ובשורותיהם, במיוחד כאשר רשתות הסחר שלהם התפשטו מצפון אמריקה לאפגניסטן. זו חלקית הסיבה שהם הצליחו כל כך - הם יכלו להסתגל ולאמץ תרבויות ואנשים שונים, החל מנוצרים באי הבריטי ועד למוסלמים בח'ליפות העבאסית. לפי ניתוח הגנום של 442 בני אדם קדומים מאתרים ארכיאולוגיים בסקנדינביה המודרנית, בריטניה, אירלנד, איסלנד, גרינלנד, אסטוניה, אוקראינה, פולין ומקומות אחרים, הוויקינגים היו אנשים מגוונים מבחינה גנטית ולכן לא היה להם מושג על טוהר אתני.

רהים מאמינים שהוויקינגים היו אנאלפביתים ובורים, אבל זה לא מדויק. היה להם אלפבית משלהם בשם futhark (על שם שש האותיות הראשונות של האלפבית שלהם - f-u-th-a-r-k), שהיה מורכב מרונות (האותיות באלפבית הגרמני העתיק). המערכת הכתובה הזו לא הייתה ייחודית רק למי שמכונים כיום ויקינגים, היא שימשה עמים אחרים כמו העמים הגרמאניים של צפון אירופה, בריטניה ואיסלנד. גם לא הייתה רק מערכת אותיות אחת, שכן השימוש ברונים השתנה עם הזמן - הפוטארק העתיק, בעל 24 תווים, שימש בעיקר משנת 100 עד 800 לספירה; הפוטארק הצעיר יותר, עם 16 תווים, שימש משנת 800 עד 1200 לספירה בערך; והפוטארק האנגלו-סכסוני, עם 33 תווים, היה בשימוש בעיקר באנגליה מהמאה החמישית.

למרות שהם קשורים לעתים קרובות לקסם ואמונות מיסטיות, סביר להניח שהסימנים המוקדמים האלה שימשו לראשונה בכלל לדברים ריאליים יותר כמו רישום תשלומים ומעקב אחר הזמנות. למרות שבמשך הזמן הופיעו רונים על כל מיני חפצי דת ושימשו לקסמים ולחשים, הם גם הכילו הודעות קצרות, סימנו מצבות - ואפילו סיפרו בדיחות. מעניין לציין שלרבים מהרונים יש צורות שהיו מקלות על חיתוך עצים, מה שמרמז שהם עוצבו למטרה זו. זה גם מסביר מדוע כל כך מעט דוגמאות שרדו מהם עד היום.

אולם, בעוד שה"ויקינגים" לא הפיקו רשומות כתובות גדולות ונצחיות, זה לא אומר שהם היו עם פשוט. הם היו למעשה מספרי סיפורים פוריים והפיקו סאגות ושירים רבים. הנרטיבים הללו הועברו מאדם לאדם ומדור לדור בעל פה. למרות שזה אולי נראה לא סביר, נראה שאופן תקשורתי זה היה מדויק יותר ממה שאתם עשויים לחשוב.

למרבה הצער, מעט מאוד ידוע על האמונות והטקסים בהם השתתפו האנשים השונים שאנו מזהים כעת כוויקינגים. אבל דבר אחד בהחלט ברור: הם היו רחוקים מלהיות "עובדי אלילים חסרי אלוהים", כפי שתיארו אותם נוצרים רבים בני זמנם. אולם כדי להבין את האמונות המורכבות שלהם, עלינו לעשות עבודת בילוש יצירתית יותר, מכיוון שיש מעט מאוד חומר כתוב להסתמך עליו - ומה שיש נכתב בעיקר מאות שנים מאוחר יותר על ידי פרשנים נוצרים.

מכיוון שהוויקינגים לא היו קבוצה הומוגנית של אנשים, הגיוני ששיטות התפילה והאמונות שלהם השתנו מאזור לאזור. אז מה שהאמינו מי שחיו בנורבגיה לא בהכרח יהיה כמו בדנמרק. לכל קהילה היו דרכים משלה לכבד את האלים ולתרגל מסירות נפש.

מנהיגי שבטים ושליטים היו אחראים על הטקסים הדתיים. ישנן עדויות לסמכויות דתיות אחרות, כמו הוולוריות (מעין רואות כל שהיו להן יכולות נבואיות קסומות) שסיפקו הדרכה רוחנית בחברות נורדיות. הקרבה קורבנות (טקס הבלוט) הייתה מאפיין חשוב בטקס הוויקינגי, ולמרות שהקרבת בני אדם אכן התרחשה, היא לא הייתה שכיחה כפי שלסופרים הנוצרים היה נדמה. ברוב המקרים, טקס ההקרבה נערך על ידי איש דת - והוא היה כרוך בהקרבת בקר או או בלי חיים אחר מהמשק. קורבנות אלו בוצעו כדי לקדם פוריות והתחדשות עבור החברה.

למרות שאין לנו טקסטים כתובים המתארים אמונות ויקינגיות, ישנם מספר נושאים הבולטים מהנרטיבים המבוססים. בסך הכל, הוויקינגים האמינו בקוסמולוגיה תוססת מלאה באלים, ענקים, אלפים, גמדים ורוחות שונות. העולם היה מחולק בין החיים על פני כדור הארץ - מידגארד - לבין מחוזות שונים אחרים שהיו מחוברים כולם בשורשי העץ הקדוש יגדראסיל. האלים, היו ידועים בשם האסירים והם כללו את רוב הדמויות העיקריות במיתולוגיה זו, כגון אודין, פריג, תור, בלדר וטיר. הם חיו בממלכת אסגרד, ולוחמים שמתו "מוות טוב" ילכו לוולהל - היכלו של האל אודין ומקום מושבם של הלוחמים שמתו מות גיבורים בשדה הקרב. ההיכל שוכן באזור הקרוי גְלַאדְסְהֵיים ("אזור האושר") באסגארד.

עם העלייה האחרונה של דמויות הוויקינגים בתרבות הפופ, הרעיון שכולם היו לוחמים גבריים היפר-אגרסיביים הפך לבעייתי. לא רק שהוא לא מדויק מבחינה היסטורית, אלא שהוא גם כיום סימן היכר של מספר רב של תנועות אתנו-לאומניות ולבנות, המאמינות שויקינגים היו חולקים את דעותיהם ואותונתיים על גזע, תרבות ומגדר ועליונות הגזע הלבן. למעשה המיתוס של טוהר הגזע הוויקינגי ישן בערך כמו "העידן הוויקינגי" של המאה ה-19 והיה רעיון שטופח על ידי האידיאולוגיה הנאצית בשנות ה-30 של המאה ה-20. במציאות, אותו "טוהר גזע נורדי" הופר פעמים רבות, ובהתחשב בפעילותם הרחבה ברחבי העולם של ימי הביניים, זה לא היה מעשי עבור ויקינגים להיות עוינים לכל האנשים השונים שהם התערבבו איתם.

באותה מידה, התדימית הנפוצה של ויקינגים כ"גוזלים", "שודדים" ו"פושטים" טיפח את הרעיון שהם תמיד היו אלימים - ולעתים קרובות יותר, גברים. גם זה לא מדויק. לא רק שנשים היו לפעמים פעילות במלחמה, אלא שעשרות שנים של מחקר הוכיח שוויקינגים עסקו באופן כללי יותר בצורות רבות של פעילויות מלבד פשיטות. הם היו סוחרים, מגלי ארצות, דיפלומטים, חקלאים וכו'.

יתרה מכך, סיפורים רבים הנוגעים לברבריות לכאורה שלהם מגיעים ממקורות נוצריים שביקרו אותם על התקפותיהם המוקדמות על יישובים נוצריים, במיוחד מנזרים. סביר להניח שפעילות זו לא תמצא חן בעיני אלה שייצרו את התיעוד ההיסטורי הכתוב. עם זאת, יש להבין את האלימות הוויקינגית בהקשר הרחב יותר של תקופת ימי הביניים שבה עמים אחרים ביצעו מעשים מחרידים באותה מידה (ולפעמים יותר). דוגמה מרכזית כאן תהיה הטבח המפורסם של קרל הגדול בוורדן בשנת 782 לספירה, שבו כוחות נוצריים רצחו יותר מ-4,500 סאקסים. אתם יכולים לטעון שהסיבה היחידה שאנחנו לא מתייחסים לקרל הגדול באותם מונחים אלימים כמו שאנחנו מכנים את הוויקינגים היא בגלל שהיה לו ביוגרף נוצרי.

אז אמנם המציאות ההיסטורית הנוגעת לוויקינגים אולי לא כל כך סנסציונית, אבל חשוב להבין מאיפה הגיעו אי הדיוקים האלה. לא משנה אם החוקרים המרשימים הללו היו הומוגניים או אגרסיביים כמו שהתרבות הפופולרית אוהבת לחשוב, לפעילותם האמיתית הייתה בכל זאת השפעה חשובה על ההיסטוריה שלנו.