על ראש הברוש שבחצר: על הקשר המיוחד בין בעלי חיים לעצים

בחג ט"ו בשבט מתאספות משפחות כדי לחגוג את ראש השנה לאילנות - התקופה שבה העצים מתחילים לצמוח והטבע מתחיל להפיק תבואה לאדם. בשנים האחרונות, ט"ו בשבט הפך לחג הטבע, ולכן כחלק מהמסורת נוהגים אנשים לנטוע עצים ולהתעסק בענייני איכות הסביבה.

אך לחג הטבע הזה, ולאותם עצים שאנו חוגגים את צמיחתם, יש משמעות רבה בעיקר על בעלי החיים שחיים לצידם, בתוכם או בצילם, והקשר הוא קשר טבעי של מיליוני שנים. דותן רותם, אקולוג שטחים פתוחים ברשות הטבע והגנים, עמד על השימושים של עצים בחייהם של בעלי החיים בטבע.

הן כבר פורחות. איפה תראו שקדיות בארץ?

צילום של העצים הוא לכאורה דבר טריוויאלי או "ברור מאליו", אך בעלי חיים רבים נעזרים בצל העצים למטרות שונות, ולאו דווקא המטרות הברורות לנו מאליהן. הראשונה שבהן היא הימצאות באזור בו קרינת השמש אינה ישירה, אשר עבור בעלי החיים שחיים בטבע, עובדה זו חשובה מאוד. העץ סוכך על סביבותיו והטמפרטורה בצילו נמוכה משמעותית מזו שתחת שמש ישירה. באותה מידה הוא יכול לתת מחסה בעת גשם חזק או ברד. בנוסף לכך, המצאות בצל יכולה להסוות בעל חיים ולשמש מקום מסתור או לחילופין נקודת מארב.

עופות רבים ממקמים את קיניהם על עצים. ציפורי שיר עדינות ובעלות קן קטן יכולות למקם את קיניהן בשול העץ, מקום שיקשה על זוחלים וטורפים אחרים להגיע אליו. אחרות כבדות משקל ובעלות קינים גדולים יותר ימקמו אותו על מסעף ענפים ואילו עופות דורסים גדולים ימקמו את קיניהם כך שישענו על מספר רב של ענפים על מנת לקבל תמיכה מרבית.

יש מינים הבונים את קיניהם בתוך גזע העץ. המוכר מביניהם בישראל הוא הנקר הסורי. מין זה קודח באמצעות מקורו חור לתוכו הוא נכנס. הנקרים שוכנים בכל עונות השנה בחורים, ובעונת הקינון בוחרים באחד מהם לטובת ביסוס המשפחה. תוכי הדררה הידוע כמין פולש מרחיב פעמים רבות חורים קיימים ומשתמשים בהם לצורך קינון. הם לא קודחים בעצמם את החור הראשון ולכן יכולים לדחוק את הנקר המקומי.

מיני דורסי לילה יכולים להשתמש בחורים קיימים בעצים או בגדמי עצים מרקיבים. זו סיבה חשובה להותיר גם עצים כאלו בחורש, גם אם התחושה היא שאינם אסתטיים במרחב הירוק. אך גם יונקים קטנים כמו נמנמן העצים והחולדה המצויה הם שוכני עצים ובונים קינים אופייניים. בעוד שהחולדה המצויה מוכרת מיערות האורן, הרי נמנמן העצים הנדיר שוכן בחורשי אלון מצוי עבותים בגליל העליון והתחתון. למי שמבקר בן הלאומי חורשת טל ורוצה לראות תופעה מדהימה, מוזמן להתקרב לעצי אלון התבור המעטרים את הגן. יש להתבונן על קליפת העץ ולאתר טורים של נמלים שעל גבן מעין קטיפה לבנה. אלו הן נמלים מיוחדות הבונות את קיניהן בתוך חללים בעץ שנוצרו ממכות ברק או רקבונות מקומיים.

מיני יונקים רבים גם ניזונים מעלי העצים. באופן גס ניתן להפריד בין אלו המלחכים עשב (Grazers) לבין אלו הניזונים מעלי עצים (Browsers). מינים כמו היחמור הפרסי, אותו ניתן לראות בחי-בר כרמל, או לבני המזל בנחל שורק ובנחל כזיב, שם שוחררו לטבע, הם אוכלי עלים מובהקים אם כי לא יבחלו גם בעשב עסיסי בחורף.

ישנם כמובן פרוקי רגליים רבים הניזונים על עלי עצים, כאלו הנוברים בקליפה ובגזע. חיפושיות קליפה נחשבות למזיק קשה העלול לחשוף עצים למחלות שונות ואף להתייבשות. מהצד השני הם מאיצות פירוק של עץ יבש ומפחיתות חומר זמין לשריפה. כנימות עלה ואחרות ניזונות ממוהל העלים הן מפרישות 'טל דבש' - סוכרים ונמלים באות ללקט את הסוכר מגופן. המטילים בכרמל בהר מירון ובהרי יהודה מוזמנים להתבונן בעלים הרכים של כליל החורש. לפעמים נראה עלים פגומים בצורת אליפסה. מי שעושה כן היא דבורה גוזרת עלים. זוהי דבורה יחידאית הגוזרת את העלה, גוללת אותו ומרפדת את דפנות הקן.

במדבר ובחורש ניתן למצוא חלקי עצים מתים. חלקם עדין עומדים זקופים, אחרים מוטלים על הקרקע. בכל המקרים גם חלקי עץ אלו משמשים בעלי חיים רבים כמקום מסתור ואף כבית. טרמיטים וכן נמלים ממינים שונים בונים את קיניהן בעצים מתים. חיפושיות שונות מוצאות מקלט בחלקי העץ המתים ואף ניזונות עליהם, וכך גם עכבישים וזוחלים המתמקמים בין חלקי העץ המתים ונהנים מצל ומנקודות מארב לטרף. עופות משתמשים בענפים יבשים לבניית קיניהם. לכן אין ללקט עץ מת למדורה ויש לדאוג להביא עצים למדורה ממקומות מוסדרים, או מהבית (משטחי עץ וכדומה) ולהניח גם לחלקי העץ המתים לשמש בתפקידם החשוב במערכת האקולוגית.

מינים שונים של יונקים משתמשים בעצים כנקודות לסימון השטח שלהם. כולנו מכירים את התופעה הזו אצל הכלבים, שהרבה מאיתנו מגדלים בבית, אך גם חיות הבר המשמעותיות ביותר עושות זאת. חתוליים, כגון אריות, נוהגים לסמן את גבולות הטריטוריה שלהם באמצעות שתן, וכך הם מעבירים מסר שזהו אזור שבו הם פועלים ואריות אחרים נמנעים מלהיכנס אליו. גם שימוש בגללים, שריטות על גזעי העצים והתחכחות בענפים - כל אלו הן שיטות לסימון הטריטוריה.

ניסיתם פעם לגרד את הגב שלכם עם הרגל? טוב אל תנסו בבית. ובכן חלק מבעלי החיים מגושמים ואינם יכולים להגיע לכל חלקי גופם באמצעות הגפיים. אם אתם הולכים בחורש וביער שימו לב שקליפתם של עצים מסוימים נראית מגורדת בגובה של חצי מטר עד מטר. אם תסתכלו מקרוב תוכלו למצוא שערות של בעלי חיים שנותרו צמודות לגזע. אחד המינים שעושה שימוש בגזעי עצים לצורכי גירוד הוא חזיר הבר אך גם פרות נוהגות כך רק שהן גבוהות יותר ולכן סימני הגירוד יראו מעט גבוה יותר על הגזע.

תופעה מוכרת למטילים רבים הם עפצים. אלו הן גידולים האופיניים למיני עצים שונים המתפתחים סביב הטלה של כנימות או צרעות. מעפצים מסוימים של אלון התולע היו מפיקים צבעים לעיבוד עורות.

הנקר, בנוסף לניקורו בגזעי עצים, מפיק קולות ("נקישות") המהוות גם הכרזה על הגזע כ"רכושו" או "הטריטוריה שלו" (שטח ששייך לו, בין בני מינו) וגם כקריאת זיהוי בין בני זוג נקרים.