מקזבלנקה ועד מרקש: מסע בעקבות יהדות מרוקו (ומה שנשאר ממנה)

"במרוקו אין יהודים, אלא רק אזרחים מרוקאים".

בשיאה של מלחמת העולם השנייה, פנה שליט גרמניה הנאצית באותן שנים, אדולף היטלר, אל מלך מרוקו דאז, מוחמד החמישי, ודרש ממנו למסור לידיו את כל יהודי המדינה, במטרה לשלוח גם אותם למחנות ריכוז והשמדה. אלא שבניגוד לראשי מדינות רבים, מוחמד החמישי, לו היו יחסים חמים למדי עם הקהילה היהודית המקומית, לא הסכים לשתף פעולה עם הצורר הנאצי והבהיר לו שאין לו שום כוונה להפקיר את היהודים שבשטחו.

מוחמד החמישי עמד במילתו. בתקופת שלטונו בעת מלחמת העולם השנייה יהודי מרוקו, צאצאיהם של שבטים ברברים מקומיים, נותרו ללא פגע, ורבים מהם המשיכו לנהל חיי קהילה פוריים במדינה גם שנים לאחר מכן. העזיבה הגדולה של היהודים את המדינה התרחשה רק מספר שנים לאחר מכן - היא החלה עם ההכרזה של האו"ם על מדינת ישראל ב-1948 ונמשכה עד לשנת 1967, כשעל פי ההערכות באותן שנים לא פחות מ-250 אלף יהודים עזבו את מרוקו, רובם למדינת ישראל.

אלא שלמרות הנטישה ההמונית, יהדות מרוקו נותרה, עד לימים אלו, חלק בלתי נפרד מהמדינה, וכמעט בכל פינה ניתן למצוא עדויות לתרבות והמסורת ששגשגו בשטחה של מרוקו במשך אלפי שנים.

טיול מאורגן למרוקו - מידע נוסף באתר פגסוס

החיבור המיוחד של היהודים עם מרוקו החל כבר לפני אלפי שנים, במאה השנייה לספירה. באותן שנים, הגיעו לראשונה יהודים מישראל לאזור צפון אפריקה והתיישבו במרוקו, שם למעשה החל הקשר ההדוק בין הצדדים, שידע עליות ומורדות לאורך השנים ונמשך עד לימים אלו.

כיום, בשטחה של המדינה חיים כ-2,500 יהודים בלבד, זאת לעומת כ-300 אלף בשנים שלפני המלחמה. אלא שבשל המסורת היהודית רבת השנים, המבנים הקדושים העתיקים וההיסטוריה העשירה של יהודי מרוקו, בכל שנה תיירים יהודים רבים מכל העולם (וגם מישראל כמובן), מגיעים למדינה כדי ללמוד מקרוב על חיי הקהילה לאורך השנים - מבתי הכנסת העתיקים של קזבלנקה ועד לרובע היהודי המפורסם של מרקש, בין אם בטיול מאורגן כפי שמארגנת חברת פגסוס למדינה או באופן עצמאי.

עיר החוף קזבלנקה היא העיר הגדולה ביותר במרוקו, עם אווירה קוסמופוליטית, סצנה קולינרית אקלקטית, ארכיטקטורה ייחודית וכמובן מורשת יהודית ארוכת שנים. במקומות רבים בקזבלנקה עדויות רבות לקהילה היהודית הענפה שחיה שם במשך מאות שנים, לרבות רובע יהודי, בתי כנסת, בתי קברות ואפילו מוזיאון יהודי.

מוזיאון יהדות מרוקו (Museum of Moroccan Judaism): המוזיאון היהודי הראשון במדינה מוסלמית וביבשת אפריקה נוסד בשנת 1997 על ידי הקהילה היהודית המקומית. ניתן למצוא בו מיצגים אומנותיים רבים, חפצי דת, תכשיטים, כתבים עתיקים ושלל פריטים המציגים את ההיסטוריה, התיאולוגיה, המנהגים וחיי היומיום של היהודים במקום.

בית הכנסת בית-אל (Beth-El Temple): בית הכנסת בית-אל שבקזבלנקה נחשב לאחד מבתי הכנסת הכי מיוחדים בכל מרוקו, אליו מגיעים תיירים מכל העולם, ולא רק יהודים. מדובר בבית כנסת מרהיב ביופיו עם חלונות ויטראז' מיוחדים ואלמנטים אמנותיים רבים, שהופכים אותו למבנה יוצא דופן.

הרובע היהודי: ברובע היהודי של קזבלנקה אמנם כבר לא מתגוררים יהודים, אך ניתן למצוא סממנים יהודים רבים, כמו קצבים כשרים בשוק המקומי, מסעדות כשרות, בתי כנסת (וביניהם בית הכנסת בית-אל), בית קברות מפורסם ועוד.

פאס שנמצאת בלב לבם של הרי האטלס, נוסדה עוד במאה השמינית, ונחשבה בעבר למרכז הרוחני של מרוקו, וכן לבירתה האמנותית והאינטלקטואלית. היא גם אחת הערים היותר מזוהות עם הקהילה היהודית המקומית. בשטחה התגורר בעבר הרי"ף (רבי יצחק אלפסי) - מחוקרי התלמוד המשפיעים ביותר ואחד מגדולי הפוסקים בהלכה היהודית וניתן למצוא בה בתי כנסת רבים, רובע יהודי עשיר ומסעדות כשרות.

בית הקברות היהודי: בית הקברות היהודי בפאס הוא בית הקברות היהודי הגדול ביותר במרוקו, ובו קבורים כמה מהאנשים החשובים ביותר מהקהילה היהודית המקומית, לרבות סול חגואל, הנערה שראשה נערף בגיל 16 אחרי שסירבה להתאסלם.

הרובע היהודי: בניגוד לרובע היהודי הצעיר (יחסית) של קזבלנקה, הרובע היהודי בעיר פאס קיים כבר למעלה מ-650 שנה. מדובר בשכונה ציורית שנמצאת בסמוך לארמון המלכותי הידוע, ששימש כמקלט עבור יהודים רבים במהלך הפוגרום במדינה ב-1919.

ביתו של הרמב"ם: רבי משה בן מימון, מגדולי הפוסקים שנחשב לאחד האישים החשובים והמוערכים ביותר בתולדות היהדות, התגורר בפאס בשנים 1159-1165, אחרי שהגיע אליה מחשש שימירו את דתו בכפייה. בחלוף שש שנים בלבד הוא החליט לעזוב למצרים, שם הוא התגורר עד סוף ימיו. כיום מתגוררת בביתו של הרמב"ם משפחה מוסלמית, אך לעתים ניתן לערוך בפנים סיורים קצרים ומרתקים, בעזרתם ניתן להבין קצת יותר את אחד הפילוסופים הכי גדולים בהיסטוריה היהודית.

מרקש, הידועה גם בכינויה "פריז המרוקאית", נמצאת בדרום מערב מרוקו, מתחת להרי האטלס העוצמתיים. העיר הרביעית בגודלה במדינה, שהוכרזה על ידי אונסק"ו כאתר מורשת עולמית ב-1985, שימשה כביתם של יהודים רבים לאורך השנים ועד היום ניתן למצוא בה עדויות רבות לקהילה התוססת שחיה שם במשך שנים ארוכות.

הרובע היהודי: הרובע היהודי של מרקש הוקם כבר בשנת 1558, וניתן למצוא בו את בית כנסת לזמה המפורסם, מבנים עתיקים ושוק תוסס, בו עבדו בעבר גם רוכלים יהודים רבים. בשוק, מלבד תבלינים ומזכרות, גם מסעדה כשרה ובית כנסת קטן אך מרשים.

בית הכנסת לזמה: אחד מבתי הכנסת הידועים ביותר בכל מרוקו נמצא בלב ליבו של הרובע היהודי בעיר. בית הכנסת פתוח עד לימים אלו (פרט ליום שבת) ותיירים מוזמנים לערוך בו סיור כדי להתרשם מגודלו ועוצמתו.

בית העלמין של רבי חנניה הכהן: בבית העלמין רבי חנניה הכהן, נקברו כמה מהאנשים החשובים ביותר בתולדות יהדות מרוקו, כמו רבי מרדכי בן עטר והרב פנחס הכהן אזוג. הוא משמש עד לימים אלו כמוקד עלייה לרגל עבור תיירים שמבקרים במדינה, ולא רק יהודים.

ספרו היא ללא ספק אחת הערים הכי מיוחדות במרוקו. היא נמצאת מדרום לפאס, מוקפת כולה בחומה לבנה ונראה שהזמן בה עצר מלכת; המבנים הישנים והעתיקים נשמרו, המסורת נותרה בעינה וגם העדויות לקיומה של קהילה יהודית עשירה - שבגינה כונתה העיר בעבר "ירושלים הקטנה" - עדיין שם.

בית הספר ובית היתומים היהודי: במרכז העיר ספרו נמצא אחד המבנים החשובים ביותר של הקהילה היהודית ששכנה בעבר בעיר - "אם הבנים", בית ספר ובית יתומים ששימש את הקהילה המקומית. בנוסף, במתחם בית הספר גם בית כנסת בו נהגו להתפלל חלק מיהודי ספרו.

בית הקברות היהודי הראשי: בית הקברות היהודי של ספרו עבר שיפוץ נרחב לפני מספר שנים, ונחשב כיום לביקור חובה בקרב תיירים המגיעים לעיר. בבית הקברות העתיק הזה, מלבד מצבות היסטוריות של אישים חשובים מהקהילה, גם אנדרטאות לזכרם של כמה מהקדושים הגדולים של הקהילה היהודית בעיר - לרבות משה אלבז ודוד ארזיל.

הרובע היהודי: הרובע היהודי של ספרו לא שונה מרובעים בערים שונות - גם בו נהגו בעבר לסחור סוחרים יהודים ועד היום ניתן למצוא לכך עדויות. אלא שבניגוד לרובע היהודי במרקש או קזבלנקה למשל, נכון לימים אלו לא ניתן למצוא בו מסעדה כשרה, אלא בעיקר מסעדות מקומיות המגישות מטעמים מהמטבח המקומי.

בעיר החוף הקסומה הזו שנמצאת במערב המדינה, מבקרים תיירים רבים מכל העולם לכל אורך השנה, כולל תיירים יהודים שמגיעים במיוחד כדי לבקר בקברו של הרב חיים פינטו, שהלך לעולמו עוד בשנת 1845. מלבד קברו של הרב פינטו, בעיר גם בתי כנסת ובית קברות ישן.

רחובות העיר: סיור ברחובות אסואירה הוא אטרקציה בפני עצמה; הנוף שנשקף מכל פינה עוצר נשימה, האנשים חביבים במיוחד והבתים הקטנים והצבעוניים מרהיבים ביופיים, כשבחלקם ניתן למצוא מגני דוד, זכר ליהודים שהתגוררו בהם בעבר.

הקבר של הרב חיים פינטו: בכל שנה בחודש ספטמבר נערכת במקום הילולה לכבודו של הרב, בהשתתפות יהודים רבים מכל העולם. מלבד ההילולה, קברו של הרב פינטו מושך מבקרים יהודים רבים, שמגיעים כדי לחלוק לו כבוד.

בתי הכנסת של אסואירה: בעיר המיוחדת הזו מספר בתי כנסת, כולל בית הכנסת של הרב חיים פינטו, שנפתח במיוחד עבור קבוצות מטיילים שונות. גם בית הכנסת עטיה שווה ביקור, וכך גם בית הקברות היהודי הישן.

הכתבה בחסות פגסוס טיולים מאורגנים לחו"ל - כחלק ממטרתה לקידום ההיכרות עם תרבויות העולם והעשרת הידע.