שרידי גופה של "ערפדית" התגלו על ידי ארכיאולוגים בחצר של בית קברות מהמאה ה-17 בפולין, כך לפחות על פי ההערכה של קבוצת החוקרים מאוניברסיטת קופרניקוס שבוורשה. החוקרים ניהלו את החפירה במקום, כאשר לפתע הם גילו גולגולת של אישה שהיתה קבורה באדמה עם מעין מגל חלוד מונח מסביב לגרונה.
המגל שימש, כך על פי האמונה הפולנית, את האנשים שניסו לרסן מתים שהיו כביכול ערפדים, כך שהם לא יוכלו לחזור מהמוות שלהם ולהטיל אימה. "המגל הונח על הצוואר בצורה כזו שהוא ניסה לקבע אנשים שניסו לקום מהקבר שלהם. אם הם היו מנסים לקום מקברים הראש שלהם היה נחתך או נפצוע", אמר דריוש פולינסקי, אחד החוקרים שמצאו את הגולגולת.
פולינסקי סיפר גם שעל גופת האישה נמצא מנעול סביב הבהונות בכף הרגל שלה - מה שעוד יותר מחזק את התיאוריה שהיא הואשמה בהיותה ערפדית בזמן שמתה. החוקרים לא הצליחו לגלות את גילה המדוייק של הגופה אבל הם טוענים שאריג משי שנמצא על הגולגולת שלה מעיד על כך שהיא היתה ממעמד גבוה.
לפי המגזין Smithsonian, ברחבי מזרח אירופה החלו לחשוש מערפדים במאה ה-11, והאמינו שאנשים שמתו יצאו מהקבר ויהפכו למפלצות מוצצות דם. עד המאה ה-17, שיטות הקבורה החריגות, כמו זו שנחשפה עכשיו, הפכו לכלי להתמודד נגד "ערפדים".
עד היום אין עדיין הסכמה מלומדת בקרב החוקרים לגבי מה גרם לאנשים להיות מואשמים שהם "ערפדים", אבל הם היו מוצאים להורג בצורה אכזרית, כך טוען פולינסקי. אבל גם אחרי המוות שלהם, היה חשש שהגופות שלהם יכולות לקום לתחייה ולכן פולינסקי מסביר שכדי להגן עלינו מפני תחיית המתים הזו, נהגו לרוב גם לכרות לגופות הערפדים את הראש או הרגליים או שהיו שמים את הראש שלהם כלפי מטה בתוך האדמה ומנפצים אותו עם אבנים.
העובדות המדעיות מאחורי מיתוס הערפדים
במשך מאות שנים האמינו אנשים שקיימים ייצורים שבמהלך חייהם ננשכו על ידי ערפדים והפכו לערפדים בעצמם, ייצורים חיוורים מאוד שניזונים מדם ושחשיפה לאור השמש עלולה להוביל למותם. מה אם כן המחלות המסתוריות שעומדות ככל הנראה מאחורי המיתוס שמסעיר עד היום את דמיונם של אנשים?
ד"ר עידן גורן מסביר הכל על המחלות שיצרו את אחד המיתוסים העתיקים בעולם.
קסרודרמה פיגמנטוזום - האור שהורג
בני אדם זקוקים לאור שמש כדי ליצור ויטמין D, אבל חשיפה מוגזמת לקרני UV עלולה לגרום נזק לעור. עבור אנשים שסובלים מהמחלה הנדירה קסרודרמה פיגמנטוזום חשיפה לשמש היא קטלנית ולא בכדי מכונה המחלה "תסמונת הערפדים".
אנשים שלוקים במחלה מוכרחים להיות מוגנים מפני אור השמש באופן מלא, אחרת הם עלולים לסבול מפגיעה קשה. חשיפה, אפילו קלה, לשמש עלולה להוביל לכוויות קשות, כתמים כהים בעור, הופעת נמשים רבים, וסכנה לעיניים. אם לא נזהרים קיים סיכון גבוה פי אלף מאשר אצל אנשים בריאים לפתח סרטן עור.
המחלה הנדירה נגרמת על ידי מוטציה באנזימים שאחראים לתיקון החומר התורשתי בתאי עור. מאחר ואותם האנזימים אינם ממלאים את תפקידם כמו שצריך, הנזק שנגרם ל-DNA אינו מתוקן ונוצר סרטן עור.
פורפיריה - פגיעה בעור
אחת התאוריות הפופולריות ביותר לגבי מקור המיתוס היא מחלת הפורפיריה. פורפיריה אינה מחלה אחת, אלא טווח של פגמים בתהליך ייצור ההמוגלובין - אותו חומר שממלא את תאי הדם האדומים בגוף. התופעות הפיזיות יכולות לכלול תסמינים נוירולוגיים וגם פגיעה בעור.
פורפיריה עורית מאוחרת (Porphyria Cutanea Tarda) היא השכיחה ביותר מבין קבוצת המחלות שמובילה להיווצרות שלפוחיות בעיקר על הגב והידיים לאחר חשיפה, אפילו קצרה, לאור השמש. המחלה עלולה גם להוביל לפגיעה בשפתיים ולנסיגה של החניכיים, מה שעלול להסביר גם הסלידה הידועה של ערפדים מהשמש וגם את הניבים המאיימים בפיהם.
שחפת - הדבקה דרך דם שניגר מהפה
השחפת הריאתית שנגרמת על ידי חיידק השחפת הייתה ועודנה סכנת מוות במקומות רבים בעולם. אחד התסמינים של שחפת ריאתית פעילה היא פליטת כיח דמי, שנחשב לשלב המידבק ביותר של המחלה. המיתוס של הערפד שמפיץ את ערפדותו בנשיכה עם דם יכול בקלות להגיע מהעובדה שהשחפת נהגה להתפשט במהירות ובקלות בין אנשים בשלב של מחלה ריאתית פעילה ופליטת דם מהפה.
תהליך טבעי של "התארכות" ציפורניים ושיער לאחר המוות
הערפדים מתוארים בסיפורים כדמויות בעלות שיער ארוך וציפורניים אימתניות וכמתים-חיים שישנים בתוך ארונות קבורה. הסבר מדעי לתיאור יכול לנבוע מצפייה בגופות ששהו זמן מה בתוך ארון קבורה.
כחלק מהתהליכים שמתרחשים לאחר המוות קורה תהליך של התייבשות משנית ואובדן של נוזלים. התהליך גורם להתכווצות ונסיגה של רקמות שונות כמו העור, הקרקפת והחניכיים. הנסיגה יכולה לחשוף שורשי שיער, ציפורניים ושיניים באופן מובלט יותר וליצור אשלייה שהם "צמחו" או "התארכו" לאחר המוות, למרות שבפועל הם לא עברו כל שינוי.