בזכות ולא בחסד: יש המון סיבות טובות לבקר בכפר חסידים

בכפר חסידים שבצפון כבר לא נשארו חסידים מאז הם עלו לקרקע ב-1924, אבל נשאר כבוד הדדי בין דתיים לחילוניים, שהצמיח דו-קיום עם המון יזמויות תיירותיות שכדאי להכיר תחת המוטו "באהבת חינם תיבנה הארץ"

28/07/2022
אומנות בעץ בכפר חסידים (צילום: זיו ריינשטיין, עריכה: דפי מקל)

בין הכרמל לגבעות אלונים-שפרעם שליד טבעון שוכן מושב כפר חסידים, שכיום כבר אין בו חסיד אחד. מה כן יש בו? ערב רב של יהודים דתיים, חילוניים, אשכנזים, מזרחים וכולם חיים ביחד לפי המוטו של הרב יחזקאל ז"ל מיבלונה שבפולין: "באהבת חינם תיבנה הארץ".

לא הרבה מכירים את סיפורן של עליות החסידים של תחילת המאה ה-20. הוא נבלע בין חמש העליות הגדולות שכולנו למדנו עליהן בבית ספר, אבל מסתבר שהיו גם עליות של חסידים מבית היוצר של הבעל שם טוב. ב-1924, ימי העלייה הרביעית, עלו שתי קבוצות חסידים מפולין ("נחלת יעקב" מקוזניץ ו"עבודת ישראל" מיבלונה) על אונייה, מבלי שכל קבוצה תדע על השנייה, במטרה להגיע לארץ ישראל. רותי בן יוסף, שמנהלת בהתנדבות את ארכיון כפר חסידים שנקרא משמ"ר - מרכז שימור מורשת ראשונים - מספרת ש"המקום היה מיועד להריסה, אבל שיפצנו אותו כדי לפרסם את הסיפור של העליות החסידיות שנבלע בין העליות השונות".

אלי דוד, מתנדב נוסף ששם לעצמו למטרה לאגד את עסקי התיירות במושב ולהוציא את בשורתו החוצה, מסביר ש"עליית החסידים היתה שונה, כי היו אלה עליות של משפחות עם ילדים, לא של רווקים כמו בעליות האחרות, וגם החסידים קנו את הקרקעות מכספם הפרטי, לא קיבלו מקק"ל ושאר גופים".

הגיעו ב-1924 בהוראת רבם בפולין. מייסדי כפר חסידים(צילום: זיו ריינשטיין)
בית הקירור הישן שופץ וכיום הוא מרכז שימור מורשת ראשונים. ארכיון כפר חסידים(צילום: זיו ריינשטיין)

"דמוקרטיה רב-יצוגית"

לא היה להם קל, לחסידים. רבים היו על סף רעב וקיום, החקלאות לא היתה חלק מארגז הכלים שלהם, ורבים חזרו לפולין או עברו לערי הקודש צפת וירושלים. שתי הקבוצות החליטו להתאחד לאגודה חקלאית, אבל בשנות ה-50 פוצלה האגודה לשניים: כפר חסידים א' (חקלאי) וכפר חסידים ב' (ישוב קהילתי). כיום חיים במושב כ-1,100 איש, הרוב חילונים והשאר דתיים. "נותרו רק 85 נחלות, מתוכן רק 20-15 חקלאיות", אומר אלי, "שמגדלות אבוקדו וגידולי שדה כמו שום, בצל, ארטישוק ועוד".

כאמור, לא הרבה נשאר מכפר החסידים של אז. מה שכן נשאר הוא הלך הרוח של לחיות ביחד - דבר שנראה די נדיר כיום במדינה שכל כך מקוטבת ומפולגת. "היופי בכפר הוא שיש לנו מסורת של ביחד ושל יישוב מחלוקות בצורה יפה, וכולם מעורבים. יש דמוקרטיה רב-יצוגית", אומר אלי.

Since 1924. הכניסה לכפר חסידים(צילום: זיו ריינשטיין)

בחזרה לפולניה

מי שבכל זאת ירצה לחוש את טעם החסידים של אז, חייב להגיע ליענקל'ס שטעטל, שהפך כנראה לאטרקציה שהכי מזוהה עם כפר חסידים. ואין ספק שמדובר במקום שאין כמוו בישראל, ואולי גם בעולם כולו. גדי יעקב הוא "יקה ממשפחה דתית לאומית ציונית", כך הוא מתאר את עצמו ואומר ש"כפר חסידים זה כמו כפר סבא: לא כולם חסידים ולא כולם סבא", בהתייחסו להרכב הדתי-חילוני של המושב, שבו הוא חי כ-50 שנים. אחרי שתר את העולם כיועץ חקלאי, החליט לפני 12 שנים לבנות דגם של עיירה יהודית - "שטעטל" ממש כפי שהיתה בעשרות מקומות במזרח אירופה. "הרעיון נדבק בי כשהתחלתי לאסוף דברים", הוא אומר, "זה החל בבר מצווה כשקיבלתי עשרות מטריות מתנה, מחברות וספרים בבית הספר שלי 'מקווה ישראל' וגם סבא שלי שהיה רצען מסר לי את כל הכלים שלו כשהפסיקו להשתמש בסוס ועגלות".

לימים, הלך יעקב ללמוד בטכניון חוג מלאכה ונגרות וכך בנה לעצמו על שטח ענק של המשק את השטעטל, שמציג מאות כלי עבודה של פעם, דגמים מעץ של עיירות יהודיות בפולין, בית הכנסת שלהן ושאר מוטיבים מחיי היהודים בגולה טרום השואה. "אספתי כל מה שקיים מ-1905 ועד 1935", הוא אומר ומוסיף שלא מעט אנשים מביאים לו שמעטס. אבל הפריט הכי מיוחד שלו הוא אסל עם דליי מים מעיירה ברוסיה ששרדו, וזהו גם הלוגו של השטעטל.

ביקור: 35 שקלים לאדם, החל מ-30 איש ומעלה. אפשר גם להזמין אוכל. בתיאום מראש בלבד. 052-4481481.

שחזור עיירות יהודיות טרום שואה. ענקל'ס שטעטל(צילום: זיו ריינשטיין)
גדי יעקב מציג את מאו הפריטים העתיקים שאסף במשך שנים(צילום: זיו ריינשטיין)

האיש שמנגן על דלעת

נגיעות לעולם היהודי אפשר למצוא גם בסטודיו של שמעון טייאר לפיסול בעץ. טייאר, שגר בכלל ברכסים החרדית השכנה, עובד, מנגר ומפסל בעץ בהאנגר בכפר חסידים, ומייצר גאונות של פיסול בעץ בשילוב חיי היומיום והיידישקייט. כך, למשל, הוא מגלף ארונות קודש, ריהוט לבתי כנסת ואפילו פרוכת שנראית כמו וילון שנשפך, אבל כולו מעץ. אבל לצד זה, תראו בסטודיו שלו גם כלי נגינה, בגדים, תיקים, מטריות, וילון מקלחת ושאר רעיונות מדהימים - כולם מעץ.

מעבר לאהבתו לעץ ולקדוש ברוך הוא, טייאר מת גם על מוזיקה ומתופף על כלי הקשה שונים. הוא אפילו בנה כמה מיוחדים, בהם גיטרות ותופים, ואפילו לקח דלועים והכניס בכל דלעת מיקרופון זעיר ושילב אותם במערכת התופים שלו. כדי שלא ינגן לבדו, הוא פיסל לעצמו כמה חברים לצידו שמנגנים בכלי נגינה שונים, והקים להקה.

ביקור: 25-15 שקלים לאדם, בתיאום מראש. 052-2610439.

חיים יהודיים לצד אמנות ומוזיקה. טייאר בסטודיו שלו(צילום: זיו ריינשטיין)
טייאר מת על כלי נגינה(צילום: זיו ריינשטיין)
כדי שלא ינגן לבד, פיסל לו להקה(צילום: זיו ריינשטיין)

הישראלי שכתב את "טופ גאן"

ממש ליד הסטודיו של טייאר, נמצא פשפש המוביל לחצר מקסימה ובה מבנה כפרי מקסים בשם "כרמי זית", שהוא חלק ממשק יונאי. שוש יונאי, מורת דרך שמדריכה באזור, פוגשת קבוצות במרכז המבקרים לשמן שלה, שעד לפני עשור היה בעצם מסעדה מצליחה.

במקום תוכלו כמובן לטעום שמן זית איכותי, אבל גם לשמוע את סיפורו הבלתי נתפס של אהוד בעלה ז"ל, עיתונאי וסופר שכתב על הבדואים באזור ואף התלווה בשנות ה-80 לטייסים אמריקנים עבור כתבה, שלימים הפכה לתסריט שעל פיו הופק הסרט "טופ גאן". שוש מספרת בחינניות מרגשת את סיפור המשפחה ומסבירה על מסיק הזיתים והשמן שמיוצר מהם, בשילוב סיפורים על ימיו הראשונים של המושב וצילומי עבר מרתקים בשחור-לבן.

ביקור: החל מ-10 שקלים לאדם לסיפור המקום. סיורים בתשלום נוסף. 052-5671293.

בעבר מסעדה, כיום מרכז מבקרים לשמן. שוש יונאי ב"כרמי זית"(צילום: זיו ריינשטיין)
אפילו ביאליק נמצא שם. צילומים ישנים במשק יונאי(צילום: זיו ריינשטיין)

מהזית לצלחת

שמן לא פחות טוב תמצאו במשק חר"ג (חרם רבינו גרשום), שהוקם על ידי מנחם חר"ג ז"ל, ממש עם היווסדו של כפר חסידים, ב-1924. כיום גיורא נכדו ואשתו יוכי, מנהלים את כרם הזיתים שבו מייצרים ארבעה סוגי שמן מחמישה זנים: קורטינה, פישולין, סורי פיקואל ולצ'ינו. למרות שהענף העיקרי שלהם הוא רפת, השמן והזיתים שגדלים על מאה דונמים, נכנסו כענף משני. "אנחנו מוכרים ללקוח הקצה, לא דרך מתווכים או סופרים, מה שמוזיל את המחיר", מסביר גיורא. ליטר במשק יעלה לכם החל מ-45 שקלים. יתרון נוסף לשמן של החר"גים, הוא שהזיתים שנמסקים מהעץ - נכנסים לבית הבד עוד באותו היום, כך שהשמן איכותי יותר.

לרכישה: במשק עצמו או באתר. 054-5915429.

"אנחנו מוכרים ללקוח הקצה, לא דרך מתווכים או סופרים". גיורא חר"ג(צילום: זיו ריינשטיין)

שום שחור, כבר טעמתם?

תוצרת חקלאית, כאמור, לא תמצאו יותר מדי במושב כיום. אבל מי שכן מגדל, וגם מאגד את תוצרי החקלאות של האזור, ובכלל של דברים טובים מרחבי הארץ, הם יניב והילה איזנבנד, דור רביעי לחקלאים במושב, שהקימו את "איקה" (ראשי תיבות של ילדיהם). השניים מתמחים בגידול שורשים, כמו בצל ושום, אבל חיפשו לגדל דברים מיוחדים כדי להתפרנס וכך מצאו את השום השחור, שהם היחידים שמגדלים אותו בארץ. "השום עובר תהליך טבעי שבו הוא הופך שחור, רק ומתקתק", אומרת הילה.

כדי להנגיש את התוצרת שלהם לקהל, החליטה הילה לפתוח מעין חנות משק נהדרת, שבה תוכל למכור גם ללקוח קצה ולא רק לתעשייה. כך נולדה איקה, שבה תמצאו ירקות ופירות מגוונים, מוצרי בריאות וטבע, יינות מהגולן ומיצים מהערבה. אבל הכי מגניב הוא ארגז הפיקניק שניתן לרכוש במקום, והוא מלא בירקות ופירות טריים, מיץ אורגני, לחם מחמצת מקומי, ריבה, גבינה קשה ומארז ליצ'י וענבים (בעונה). 200 שקלים ומספיק לעד ארבעה אנשים.

ביקור: א'-ג': 14:00-08:00, ד'-ה': 17:00-08:00, ו': 13:00-08:00. 054-8681666.

תוצרים מקומיים וגם לא. חנות המשק "איקה"(צילום: זיו ריינשטיין)
משק איקה בכפר חסידים. זיו ריינשטיין
לבוא ולאסוף. הילה וארגז הפיקניק שניתן לרכוש(צילום: זיו ריינשטיין)

מי שניצלו את המשק שלהם לגידול אחר, אבל לא פחות חשוב, הם ניצן ואוהד מתתיהו, שלקחו מחסן ישן של הוריה של ניצן, והפכו אותו לחנות יד שנייה סביבתית בשם "דה ז'ה וו", שבה יש המחירים נעים בין 3 ל-30 שקלים. הזוג החמוד בכלל מגיע מהייטק, "אבל כשהילדים היו חולים, התבאסתי להישאר סתם בבית אז התחלתי למיין דברים ולהוציא מלא ג'אנק", היא מסבירה על תחילת המיזם לפני 12 שנים. "התחלתי לעבוד בזה", היא אומרת, "ואנשים שילמו לי כדי להוציא להם זבל מהבית".

לאחר שערמה כל כך הרבה ג'אנק, היא רכשה מדפים וסידרה הכל במחסן ששופץ. "אנשים לא רוצים לזרוק סתם", היא אומרת, "ואצלי הדברים שלהם מקבלים במה, שהג'אנק עובר למישהו שצריך". ניצן מוסיפה שיש אפילו אנשים שבאים אליהם עם רשימת קניות של דברים שהם צריכים, ציוד לבית ספר לילדים, נעלי בלט, מלחיות ועוד. מעבר לזה, אנשים נכנסים לדף הפייסבוק של העסק ומזמינים דברים שניצן מעלה. היא מכניה להם את המוצרים בשקיות סופר מנייר, כך שאין שימוש מיותר בניילון. "בשקיות שאנשים מביאים דברים - אני אורזת את המוצרים לאחרים", היא מסבירה.

ביקור: ג'-ו', 14:00-10:00. 052-3200941.

המחסן הישן במנשק הפך לחנות יד שנייה עם מסר סביבתי(צילום: זיו ריינשטיין)
ברוב הזמן היא ממיינת דברים. ניצן ב"דה ז'וו"(צילום: זיו ריינשטיין)
אנשים קונים גם דרך הפייסבוק. שקיות מוכנות עם מוצרים לפני משלוח(צילום: זיו ריינשטיין)

אירוח ביתי

מי שעוד מתעסקת במוצרים יד שנייה, אבל רק בבגדים, היא אתי טוויג, שמארחת בחצר ביתה למפגש חברתי, קפה ועוגה, אבל על הדרך מוציאה מאות בגדים, לנשים בעיקר, על קולבים. "זה התחיל כשאחותי מילאה לי קונטיינר עם בגדים שלה", אומרת אתי, שמוכרת את השמלות, חולצות, מכנסיים, נעליים, תכשיטים ושאר דברי נשים במחיר של 20 שקלים. אפשר לבוא לחצר הבית של אתי (בתיאום מראש) וגם לאכול ארוחת בוקר שמביאים איתכם. אתי מודיעה לקבוצת החברות הקבועות שלה על ימי מכירות ברשתות החברתיות, ודואגת לכבס ולגהץ את הבגדים לפני מכירה.

ביקור: ללא תשלום, בתיאום בלבד. 050-9406738.

תושבת כפר חסידים נוספת שמארחת בביתה היא טליה מוסקוביץ', מטפלת הוליסטית, שפתחה את "רגעים קסומים" - סטודיו לטיפולים וסדנאות של גוף ונפש. לתחום הטיפולי היאע התוודעה בעקבות בתה שהיא ילדה עם צרכים מיוחדים. "רציתי לטפל בה בעצמי וכך נחשפתי לרפואה משלימה", היא מסבירה. "עשיתי תהליך עם עצמי להכיל אותה ואת אהבתי לטיפול העברתי לעסק". בסטודיו שבביתה ניתן להזמין טיפולי ארומתרפיה, קערות טיבטיות, צמחי מרפא, עיסוי הדדי משפחתי וגם להרכיב ערכת טיפוח עצמית. מאחורי ביתה שטח גדול שבו היא רוצה לפתוח מתחם חווייתי לבעלי צרכים מיוחדים, שיכיל מתקנים נגישים בשילוב סדנאות של בוץ, מוזיקה, שביל חושי ועוד.

ביקור: טיפול - כשעה וחצי, 180 שקלים. סדנה - כשלוש שעות, 110 שקלים לאדם. 052-8021455.

מי שעוד מארח בביתו, או יותר נכון בסטודיו שלו, הוא אברהם פלד שמתעסק בקרמיקה מזה 15 שנים, ומייצר כלים שימושיים ודקורטיביים בשלושה תנורים שונים: חשמלי, גז ושריפות ראקו. "זו שריפה מהירה של שעה באלף מעלות ואז הכלים שוכבים בתוך נסורת שמוסיפה צבעים מיוחדים על הכלי", הוא אומר. משפחות וקבוצות קטנות (עד 10 איש) מוזמנות לתאם סדנת יצירת כלים אצל פלד.

ביקור: סדנה - 300-250 שקלים. 054-9466256.

לאפשר לבוא לאכול ועל הדרך לקנות. אתי טוויג בחצר ביתה(צילום: זיו ריינשטיין)
טליה מוסקוביץ והשטח שעליו רוצה להקים מרכז חווייתי נגיש(צילום: זיו ריינשטיין)
מקיים סדנאות יצירה של עד 10 איש. אברהם פלד בפעולה(צילום: זיו ריינשטיין)

טרם התפרסמו תגובות

הוסף תגובה חדשה

+
בשליחת תגובה אני מסכים/ה
    walla_ssr_page_has_been_loaded_successfully