גווינת' פלטרו הייתה גאה בנו: פסטיבל הוולנס בים המלח

המשתתפים נכנסו לחדר ומצאו את מקומם במעגל המזרונים. במרכז דלק נר שהונח על לונג, ולידו "ספר החמלה". האורות התעמעמו, המנחה לחץ "פליי" על השיר "טוטו" של להקת אפריקה ולבקשתו כולם הזיזו את הגוף בצורה חופשית, שהפכה פחות רובוטית ויותר חייתית עם נפילת מסך הציניות. "שימו יד על הלב", ביקש האיש עם המדונה, "ותשאלו אותו מה שלומו". הגענו לסדנה האמיתית הראשונה בפסטיבל "וולנס" בים המלח.

התיאור הזה לבדו יכול להיות מרתיע. במעגלים מסוימים, מילים כמו מיינדפולנס ואשטנגה הן כמעט גסות. אך הדבר הבולט ביותר בסוף השבוע (18-18 ביוני 2022) במלון וורט (Vert) היה דווקא האקלקטיות של הקהל, השפעה של חדירת הטרנד למיינסטרים. ההיפים המסורתיים עם השרוואל התהלכו בלובי, ליד פנסיונרים שרוצים לגוון את השגרה וצעירים ששמעו מחבר שהם "חייבים לנסות את התרגול שהמציאו לפני 30 שנה ביפן". היו שם רווקים וזוגות עם ילדים, מהמרכז ומהפריפריה. להגיד למי הפסטיבל שייך הייתה משימה בלתי אפשרית. כששאלו באחת הסדנאות מי התנסה בשיטה קודם, למשל, פחות ממחצית הרימו את היד.

התוכן עצמו היה יותר מובהק. כמו שמדמיינים, עם כל הבריאתנות ותרגילים על "המיינד", ובלי להתנצל. שייק בריאות בחדר אוכל (תפוח, סלרי, מלפפון, בזיליקום, פיסטוק ובערך כל מה שירוק ואכיל, למי שתהה), נשימות, עוד שייק ועוד נשימות, להכניס אוויר להוציא אוויר, תנועות במים עם מנחה אנרגטית ומסאז'ים על מזרן. גווינת' פלטרו הייתה גאה בהפקה של חברת סורנטו.

אנחנו הגענו באיחור ישר לתוך הופעה של טיפקס והמשכנו למסיבה אלקטרונית במזגן. כולם היו יחפים, כמובן. אין כניסה לנעליים. גם לא לסיגריות. במלון יש אזור אחד שמוקצה לעישון, וצוות האבטחה מכבה כל סיגריה שניצתת מחוץ לגבולותיו. מהר מאוד משתחררים מחרדת השאכטה וזה הופך נעים, גם למי שרגיל לחיות בעננת עשן.

ביום שאחרי עלה על הבמה מוש בן ארי ורק התלונן על החום, בטווחים הקצרים שבין להיט ללהיט. הקהל ידע את כל המילים והצטופף סביב הכריזמה של מוש. זה היה סיום ראוי ליום ארוך. בין לבין היה גם סט של דיג'יי טרומפלדוב בבריכה. בגזרת הסדנאות הופיעה סדרה מכובדת של כוכבי הנישה, כמו שי אביבי שלימד על משחק וזוגיות ואירה דולפין עם אימון כושר של שעה ב-08:00 בבוקר. אנחנו שרדנו עשר דקות. היו גם פתרונות גם למי שבשבילו זו שעה מאוחרת - מדיטציית זריחה על החוף ובתוך הים, ובסך הכול בלו"ז היו עשרות סדנאות בחמישה מתחמים שונים, עם אפשרות לבחור בין שלוש אפשרויות בכל רגע. חלקן הצריכו מתיחות בסיום, באחרות הספורט היה הכנת סבונים טבעיים והתאמת סוגי דם לצמחי מרפא.

הבחירה הקשה לא הייתה רק בין הסדנאות השונות, אלא גם איפה להירגע מהרגיעה: סאונה יבשה, סאונה רטובה, בריכה, בריכת מי מלח, בריכת גופרית, ג'קוזי, מתחם מסאז'ים עם קבלה נפרדת, וכמובן - ים המלח עצמו. כמה צעדים מהלובי הממוזג ומגיעים לחוף פרטי לאורחי המלון בלבד. זה היה בונוס משמעותי לחוויה - אם בחוף רגיל צריך היה לצוד כיסא פנוי, בזה של המלון יש שפע מקומות ישיבה פנויים ומוצללים, מה שמאפשר להמשיך באווירה השלווה. לצד כל מתחם ישיבה נמצאות מקלחות צמודות (מרכיב חשוב כשמדובר בים המלח) וכשנמאס אפשר לחזור בקלות למקלחת בחדר, להגיע לוקח באזור השלוש דקות.

אך גם כשחוזרים לחדר נשארים עם הים. בחדר בו אנחנו שהינו הייתה מרפסת מרווחת עם נוף מרשים לאופק הכחול ולרצועת החוף, בעוד התמונות על הקירות וידאו שלא נשכח את הטבע המדברי שנמצא מהצד השני. היו שם גם מיני מקרר, טלוויזיה, מקלחת עם אמבטיה ומיטה ענקית.

הפסטיבל הבטיח אוכל טבעוני וניסה מאוד לקיים. כרזה עם התפריט המותאם הוצבה בכניסה לחדר האוכל והטבחים נענו לרוב הבקשות שעלו. ובכל זאת, המיתוג הטבעוני חטא מעט למציאות, בה ברוב הארוחות היה אפשר לבקש שיכינו במיוחד תחליף המבורגר ולהרכיב סלט אישי - ולא הרבה מעבר. לשאר הסועדים נראה היה שהמגוון רחב ומספק, והחוויה עצמה בישיבה בחדר האוכל מצליחה להיות רגועה למרות המולת המשפחות. אם מתעורר הרעב בין ארוחה לארוחה, בקומה מעל המסעדה נמצא מתחם אוכל קטן יותר עם תפריט נפרד, ועל שפת הבריכה ממוקם דוכן אוכל נוסף, שמציע גם ברד אלכוהולי להתרעננות מהחום.

כדי להגיע לפסטיבל תצטרכו לחכות לשנה הבאה, אבל המלון עצמו פתוח לאורך כל השנה. בחודשי הקיץ, יולי-אוגוסט, המחיר הממוצע ללילה באמצע שבוע עם ארוחת בוקר יתחיל ב-950 שקלים לזוג. בסוף השבוע המחיר יהיה 1,450 שקלים לחדר הבסיסי.

הכותב היה אורח של מלון וורט בים המלח.