הישוב שהפך את הביוב שלו לאגם יפהפה

בתוך כרם זיתים הקים רעי סבוראי מתקן מים לדבורים, ממש כמו קערת מים שמישהו הניח לחתולים ברחוב. כן, מסתבר שגם דבורים שותות וזקוקות למים, ורעי, שכשמו כן הוא - הוא "ידידם של הדבורים" - מסביר שאני מסתכל על המכוורת הביו-דינאמית הראשונה בארץ. "חקלאות ביו-דינאמית היא ללמוד מה הפרה/הדבורה/החסה צריכה - ולתת לה את התנאים הטובים ביותר כדי להגיע למקסימום מבחינתה", הוא אומר, "ואז האדם מקבל בחזרה".

וזו אולי התורה כולה של הקיבוץ האנתרופוסופי שבגליל התחתון (למרות שמשתייך למ.א. עמק יזרעאל): אל תחשוב רק על עצמך, אתה לא לבד פה בעולם, אם תתן לאחר - תקבל באותה מידה ועוד מלא "קלישאות" שיעשו את החיים של אחרים טובים יותר, ומכאן - גם את שלכם.

וזה מדהים שאפשר לעשות חקלאות אחרת, טובה יותר, בריאה יותר ומיטיבה עם בעלי החיים. פעם זה החיות, ופעם זה האדם והטבע, ובעצם הכל קשור זה בזה ואחראי על ה-Well being זה של זה. וזו התפיסה שמנסה להנחיל קיבוץ הרדוף לחבריו ולסביבה כבר בדיוק 40 שנים.

הרדוף הוקם ב-1982 בתקופה שבה החלו לנקד את הגליל ישובים עם מחשבה אחרת, כמו מעלה צביה ודרך "האימן", הררית והמדיטציה טרנסצנדנטלית וגם יודפת הוותיק ו"שכטריסטים". תקופה שהיתה רווחת בה תפיסה אחרת, בעיקר חברתית ורוחנית, שקראה תיגר על הקיבוץ או המושב המוכרים ועל הישראליות ויחסי הגומלין של האדם עם סביבתו האנושית, הדתית, החיבור לטבע ובקיצור - הסתכלות פנימה כדי לבדוק את עצמנו ואיזה מין אדם גדל בארץ הזו ואיך הוא רוצה לחיות בה בעתיד.

להרדוף הגיעו תחילה יוצאי סיירות, חסידי תורת האנתרופוסופיה של רודולף שטיינר - פילוסוף וארכיטקט אוסטרי, שנחשב לאבי הזרם. ספריו מתורגמים ונמכרים כיום ב"מסעדת הרדוף" הנחמדה של יוטקה בכוננית ייעודית לכך. בכלל, שטיינר הוא המודל וההשראה לכל מה שקורה בישוב. חברי הקיבוץ, שנקרא ע"ש שיח הרדוף הנחלים שהפך לשיח נוי בכל עיר כמעט בארץ, מתייחסים לכל הפעילות הענפה שלהם כ"יוזמה". וכך, קמו להן עשרות יוזמות, כשהדגש הוא על התחום החברתי, בעיקר בתחום הטיפול. "זה אחד הישובים היחידים שמכפיל את הנפח האנושי שלו במשך היום, ואילו בערב מתרוקן", אומרת מיכל קרגר קלמנוביץ', אמנית ומנחת סדנאות לציור ורישום, שחיה בקיבוץ יותר מ-20 שנים. מיכל מסבירה, שעל כל אחד מ-250 חברי הקיבוץ - נכנסים בכל יום להרדוף יותר מ-250 איש ואישה שבאים לקבל טיפול מסוים - אם אלו פגועי נפש (שנקראים "מתמודדים"), או בעלי מוגבלויות בגילים שונים או אנשים עם צרכים מיוחדים. לכולם המסגרת המתאימה להם ולא כי מישהו עושה טובה למישהו או עוזר לחלש, אלא כי כאן בדיוק מתקיימת הביו-דינאמיקה והתועלת ההדדית, שהרי כולנו פגועים איכשהו וזקוקים לתמיכה כזו או אחרת, לא?

שלטי עץ מקבלים את פני הנכנס בשערי הקיבוץ. נראה שעסקים רבים לו, להרדוף, וגם לא מעט תיירנים. אחת היוזמות הכי חשובות וותיקות במקום החלה את דרכה לפני 27 שנים, והיא מגיעה מהחינוך המרפא בגרמניה. עמותת קמ"ה - קהילה מרפאת בהרדוף - היא בעצם שתי יוזמות שחברו יחד: בית טוביה - פנימייה לילדים ונוער שהוצאו מבתיהם מסיבות שונות, ובית אלישע - הוסטל לאנשים עם צרכים מיוחדים שמשולבים בקיבוץ. "אנחנו קוראים להם 'חברים' ולא 'דיירים'" מסבירה לימור קרני, שביחד עם תמר נחמיאס-שפע מנהלות את היוזמות.

לחברים בבית אלישע יש סדר יום קבוע: הם משתתפים בעבודות בגן ירק ובמשק חי, בסדנאות של עבודת כפיים ויצירה, יש להם זמן תרבות וחיי חברה, ובקפה גלריה מקסים שבבית אלישע הם מוכרים את עבודותיהם: כלי קרמיקה, עוגיות, גרנולה ולחמים שהם אופים, ומגישים לקהל שקשוקה, כריכים, שייקים ושאר דברים טובים שבתפריט במחירים עממיים. פשוט, טעים והפאטיו מקסים. קבוצות שבאות יכולות (בתיאום מראש, לא בשבת) לקבל הסבר על המקום ולצפות בסרט על פועלו.

בית אלישע. 052-8377915 (תמר).

פנים רבות לו, לטיפול בהרדוף. חגית יקר, למשל, היא הרבליסטית קלינית ומהנדסת מזון, שעזבה את ההייטק והבינה שהוא לא תורם לבריאותה ולכלל, ואחרי חצי יום בקיבוץ הבינה שהיא רוצה להתעסק ולטפל בצמחי מרפא וטבע. אחרי שלמדה את התחום, כולל את רפואת הרמב"ם, החלה להוציא סיורי ליקוט וצמחי מרפא ולהנגיש את תורת הצמחים, שהיתה רווחת בכל בית לפני מאות שנים באזור, לכלל. כך היא מלמדת איך להכין בקבוק מולטי-ויטמין מסרפד, או סירופ לשיעול או משחת קלנדולה מציפורן חתול. מעניין לדעת, שחגית גם מלמדת איפה למצוא שורש באדמה שנקרא "שוש קירח", שהוא משקם רקמות ונוגד דלקות. אתם אולי מכירים אותו כליקריץ, וניתן ללעוס ולמצוץ את טעמו המתקתק.

אבל לא רק באדם צריך לטפל. למעשה, לא יכול להתקיים חיבור של האדם מבלי הטבע, שהוא למעשה חלק ממנו. בשנת 2003 החליטו בהרדוף לקחת אחריות לא רק על מה שמכניסים, אלא גם על מה שמוציאים. וכך הקימו ליד הקיבוץ מעין מכון טיהור שפכים קטן משלהם, שמטפל בשפכי הביוב של תושבי הרדוף. ליוזמה נרתם אקסל אוולד, אמן סביבה גרמני שהתאהב בארץ ובאפרת, ואמון על הפיכת הביוב המקומי למים חיים.

אקסל עיצב ביחד עם הפסל והאדריכל הסביבתי ראובן אלורו כהן ז"ל אגם מקסים, שבעזרת שיטת טיהור אקולוגית של בריכות קנים וחצץ, הפכו את הביו למים שממלאים אגם, ובו שתלו צמחיית מים. אט-אט החלו להגיע עופות מים ובעלי חיים את הביוב המטוהר והנקי של הקיבוץ. "אבל אקסל לא נח על זרי הקנה, ועוד תוכניות רבות לפניו. "אנחנו מתכננים לפתוח פה מרכז מבקרים, לשתול בוסתן דקלים ולהתחיל פעילויות חווייתיות לתיירים", הוא אומר.

הסמניה. בתיאום מראש, 052-3812591 (אפרת).
חגית יקר, רפואת צמחים, 052-5989655.

ממש ליד הסמניה, מוביל שביל העפר לגן הבית של הרדוף - אחד המקומות שהכי מזוהים עם הפעילות החקלאית-חינוכית שלו ובטח עם מייסדי החקלאות האורגנית בישראל. ארנון דובדבני הוא הרוח החיה מאחורי המקום, שמקיים פעילויות חקלאיות שונות שכוללות הסברים על גידול אורגני, ביו-דינאמי וקטיף ירקות והכנת ארוחה מהם. אבל מאז הקורונה פחות באים אנשים, מסביר דובדבני, שהיה רגיל לקבל 3-2 אוטובוסים של מטיילים ביום. אבל זה לא מה שיעלים את חיוכו הקבוע של דובדבני מפניו, והאיש שופע אופטימיות ועזוז.

כל הרעיון החל בכלל בשנת 2007, עת החלו לשתול בגן ירקות בשילוב סדנאות חקלאיות, כמו סדנת דבורים בשיתוף רעי סבוראי, או בנייה בבוץ, גידול פטריות ועוד. "הרעיון היה לגדל ירקות אבל בעיקר לשקם את החינוך החברתי לחקלאות ביו-דינאמית", אומר ארז סרלין, שמטפל בכל מה שיוצא מהאדמה בגן, וגם חוזר אליה.

בסיבוב בגן הבית אפשר לראות שבעצם קיבוץ הרדוף מגדל לעצמו את הירקות והפירות שלו, שנקטפים יום ביומם ומועברים לשוק בכיכר הקיבוץ. כך זוכים אנשי הרדוף וסביבתו לקבל באופן יומי גידולים טריים, טעימים ומלאי ויטמינים. למשל, השסק שנעטף ברשת מפני מזיקים, אינו נקטף כשהוא ירוק או צהוב, אלא כשהוא ממש כתום - מה שהופך את טעמו למתוק מדבש. ויש שם גם דברים מיוחדים אחרים, כמו "שורש אור", שהוא לדברי שטיינר "המרפא הגדול", וכבר הבנתם שבהרדוף אוהבים שורשים.

גן הבית. סיורים חקלאיים וביו-דינאמיים (איך לא?), 054-5437306.

את כל הטוב הזה שגדל כמה מאות מטרים ממנה, משלבת יפעת שפילמן בארוחות הצמחוניות והטבעוניות שהיא מכינה בביתה. לפני 12 שנים הגיעה הרדופה מקיבוץ הסוללים, לאחר שהבינה שאין כמו החינוך האנתרופוסי עבור ילדיה. מזה שנים שהיא עוסקת בקולינריה והקימה את המאפייה של בית אלישע, אבל בשלוש השנים האחרונות יצאה לדרך עצמאית. "רציתי להתעסק רק בטיפול, אבל המטבח חזר אליי בכל מיני מובנים", היא אומרת.

כך החלה להפעיל סדנאות בישול שונות לקבוצות - מסדנה לאפיית לחם, דרך אוכל איטלקי ועד לבישול ארוחה מלאה - בנוסף לאירוח בביתה של קבוצות עד 30 איש. בתפריט הנהדר תמצאו את הפייבוריט שלי - חומוס עדשים - אבל גם תבשיל ארטישוק עם עגבניות, אורז עם עלפי גפן סומק ופלפל אנגלי, ציזיקי, פוקאצ'ות, סלט חסות עם אגוזי לוז ושאר דברים בריאים, שהם לא פחות טעימים.

אל שולחן עץ שבחצר ביתה של שפילמן, הצטרפו רועי בירן, איש תיאטרון והמילה המדוברת ("ספוקן וורד") שגם מקדם את התיירנים בהרדוף ועורך סדנאות כתיבה בעצמו, ודפנה בר יוסף שמנחה מפגשים בין יהודים וערבים ועורכת סדנאות על עיצוב ואדריכלות ברוח שטיינר והגיגיו. השיחה איתם גרמה לי לרצות לחזור ולשהות רק איתם עוד זמן מה, ולהכיר יותר טוב את עצמי ואת הסביבה.

שפילמן, מפגש ואוכל טוב, 054-7385771.
רועי בירן, בין א.נשים למילים, 050-7586579.
דפנה בר יוסף, בדרך הביתה, 052-351946.

במקום שנ"ץ, הרדוף מזמן יופי של מקום לטיול נעים גם בימים חמים. אחד מהמפלטים המוצלים בקיבוץ ששוכן בגובה של כ-200 מטרים מעל פני הים, הוא גן אחים. "ב-1982 לא היה פה כלום", מסבירה נירה נחתומי ממיסדות הקיבוץ, כשאנו פוסעים בגן שנבנה ברומו של קיבוץ על ידי המעצב והצייר השבדי ארנה קלינברג. הוא מוקדש לשניים ממייסדי הרדוף - האחים משה ואברהם ארנן.

הגן, שנבנה לפי עקרונות אנתרופוסופיים כמובן, הוא מבנה סגור, מעין גן ורדים ולו ארבעה פתחים כמו ארבעה נהרות היוצאים מגן העדן. במרכז הגן מזרקת מים, שמכילה אותם במעין צלחות היוצרות צורת אינסוף שבהם המים זורמים מצלחת לצלחת בזרימה בלתי נגמרת. "האדם בא מן הטבע ובתהליך ההתחנכות שלו הוא עובר שינוי ומחנך את הטבע", מסבירה נחתומי. "זה כמו 'גן נעול אחותי כלה' שבתוכו יש סוד, מיסתורין, וכדי לגלות אותו יש להיכנס לגן". אתם מוזמנים לגלות את הסוד שלכם, הגן פתוח תמיד.

בדרך מגן העדן המקומי, פוסע האדם (ואולי גם חווה) על שביל חדש יחסית שפרצו ילדי הרדוף בתקופת הקורונה. הוא מוביל לסדרה של שבעה פסלים שמתארים את התפתחות האישה, לדבריה של נחתומי, שמספרת על הפסלים ג'ון סולטר ואשתו ש"הגיעו מאנגליה בשנות ה-80 לקיבוץ כדי להעניק את היצירה בהתאמה לרוח של הרדוף", היא נזכרת.

ממש ליד נמצאת גלריית חירם. בגלריה נמצאות עבודותיהם של מתמודדים מגיל העשרה ועד 40+ שעברו משבר נפשי ועוברים תהליך שיקומי במשך שלוש שנים. היוזמה הוקמה ב-2001 וכוללת דיור והמשך ליווי תעסוקתי של מסיימי התהליך, אם זה בצורפות, קרמיקה, הדפס ועוד. בגלרייה הנעימה והממוזגת מבחר עבודות וכלי קרמיקה, תיקים, תכשיטים ושאר פיצ'פקעס.

אם תמשיכו לתוך חלל הגלריה, תימצאו עוד גלריה. זוהי גלריית מירווח לאומנות חזותית, שבה מציגות כיום שתי אמניות מקומיות - הילה פלד ו-ולי מינצי - את ציוריהן על האזור: נחל ציפורי, טחנת הנזירים, הישוב נופית, שטחים חקלאיים ועוד. מקסים וללא תשלום (עד 20 באוגוסט).

לא תמצאו בהרדוף עסקים גדולים, כאלה שמכניסים הרבה כסף כמו בקיבוצים אחרים בארץ. במקום להשקיע בלהרוויח עוד כמה שקלים לכיס האישי - החליטו בישוב להשקיע באנשים. "במקום להקים מפעלים, הקיבוץ 'נתן' את הקרקעות שלו עבור התחום החברתי", מסבירה קלמנוביץ'. "התפיסה הקהילתית פה היא שהריפוי הוא הדדי, אין מישהו שנותן ומישהו שלוקח וזה עדיין סוג של קונצנזוס כאן, והכסף לא מפריד פה בין האנשים כי יש להם חזון משותף".

שטיינר הלך לעולמו ב-1925, אבל הוא ודאי היה מבסוט אם היה רואה מה עושים ממשיכיו בארץ הקודש.

בקישור הבא תמצאו עוד הרבה מידע, טלפונים ומפגשים מעניינים בהרדוף.