לאחר שפעת העופות: פרויקט האכלת העגורים באגמון החולה עלול להיפסק

הדעות חלוקות ביחס לעגורים שסביבם התפתח ענף תיירות משגשג. יש הטוענים שהעגורים אינם מגיעים לעמק החולה בזכות האכלה היזומה, אלא בזכות שפע המזון הקיים בסביבה ובשדות החקלאים, ואם תיפסק ההאכלה - העגורים לא ישנו את מסלול הנדידה ואת המזון שלהם הם יקבלו בכל מקרה מהשפע הרב שקיים בשדות, והחקלאים ישובו להיפגע. טענות נוספות הן שנדרש להפסיק את ההאכלה, כיוון שאסור להתערב בטבע באוכלוסיית העגורים שמוגדרים כחיות בר. בכל מקרה נדרש לעשות זאת בהדרגה.



עגורים, חסידות, שקנאים, תאו, שפמנונים וגומא פפירוס אלה הם רק חלק מהמגוון של החי והצומח באגמון החולה שבגליל העליון - אתר צפרות מהגדולים בעולם. בדצמבר אשתקד, תקף נגיף שפעת עופות קטלני את אוכלוסיית העגורים המגיעים לישראל בעונת הנדידה. לאוכלוסיית העגורים שלום, אך בעקבות כך שוב עלה לפני השטח המתח התמידי בין הטבע לאדם והסביבה, שבעקבותיו החל פרויקט האכלת העגורים שכעת עלול להיפסק.

ההדבקות בזן הקטלני של שפעת העופות, הביאה לפגיעה קשה באוכלוסיית העגורים באגמון, כשמעל ל-8,000 פרטים מתו באתר שבעמק החולה. השאלה העיקרית שהטרידה את המומחים באתר, היא האם נדידת העגורים תיפגע ותחדל מלהתקיים. אך למרבה הפלא ובדרכו הייחודית של הטבע, אוכלוסיית העגורים השתקמה במהירות וצפויה להמשיך במסלול הנדידה הטבעי באגמון החולה.

אגמון החולה מהווה אתר חריפה (שינה) לא רק לאוכלוסיית העגורים, אלא למגוון מיני הציפורים המגיעות ממדינות רבות בעולם. האגמון הפך לאתר צפרות מהייחודיים בעולם, שבו ניתן לראות ציפורים בנדידתן שלא תפגשו בשום מקום אחר.

עונת הנדידה של העגורים מתחילה בחודשי הסתיו. הראשונים מגיעים לאגמון בסוף חודש ספטמבר. באמצע חודש אוקטובר כבר ניתן למצוא אלפי פרטים, כשבסוף חודש אוקטובר מגיעים לאגמון עשרות אלפי פרטים. רוב העגורים נשארים לחריפה באגמון עד אמצע חודש דצמבר ועוזבים, אך נשארים באגמון גם אלפי פרטים בודדים עד סוף חודש פברואר וחלקם עד אמצע חודש מרץ.

בכל שנה נודדים דרך אגמון החולה בין 100 ל-150 אלף עגורים. הם מגיעים לאגמון בעיקר מצפון-מערב רוסיה אך גם מצפון אירופה, מאסטוניה ופינלנד. רובם ממשיכים לאפריקה לאגם טאנה באתיופיה, שם הם מבלים את החורף. הקינון של העגורים הוא בצפון אירופה בגרמניה בחודשי הקיץ.

עינבר שלומית רובין מנהלת שטח באגמון החולה, צפרית ומומחית לחי והצומח באגמון החולה, מסבירה כי שפעת העופות הקטלנית שתקפה את העגורים אינה מקומית רק לישראל, כשלפני מספר שבועות החלה התפרצות גדולה של שפעת העופות מהזן של הנגיף הקטלני במושבות שקנאים ביוון ובמדינות הבלקן.

הזיהוי הראשון של שפעת העופות בישראל היה בלול תרנגולות הודים בנהלל, כאשר במקביל להתפרצות שפעת העופות בישראל אירעה התפרצות שפעת עופות גם בסקוטלנד, שם מתו מעל ל-8,000 ציפורי ברנטה לבנת לחי. בהתפרצות בדרום אפריקה מתו 18 ציפורי קורמורן ממין בסכנת הכחדה, אווזים מתו משפעת העופות בקנדה ובארצות הברית, וחופמאים רבים נפגעו מהנגיף בהולנד.

ככל הנראה, במקרה האחרון של שפעת העופות שהפך לקטלני, ציפורי ברכיות שהן נשאיות של נגיף שפעת העופות, העבירו את הנגיף ללול. בגלל הצפיפות הקיימת בלול, עבר הנגיף מוטציות מהירות, הפך להיות קטלני וחזר בחזרה לטבע.

עינבר מסבירה שנגיף שפעת העופות היה קטלני במיוחד עבור העגורים, כיוון שאוכלוסיית העגורים הייתה אוכלוסייה "נאיבית". המשמעות - אוכלוסייה שלא פגשה מעולם את נגיף שפעת העופות. כאשר הנגיף מגיע לאוכלוסייה שהיא "נאיבית" כמו העגורים, התחלואה גדולה וכל העגורים באגמון חלו. "אך יש מי שמצליח לשרוד", אומרת עינבר ומסבירה כי, "ממחקרים שנעשו על עגורים וציפורים שחלו, נמצא שהם מחוסנים לנגיף לאחר התחלואה שרק מחזקת את המערכת החיסונית עבורם".

רוב אוכלוסיית העגורים בעולם, בשונה מהעגורים שמגיעים לאגמון, אינם נודדים דרך אגמון החולה אלא דרך מדינות אירופה. בעבר העגורים היו נודדים בעיקר לצפון-מערב אפריקה, אך כיום הם מגיעים גם למדינות כמו ספרד וצרפת. רק השנה, אומרת עינבר, נספרו בספרד 280 אלף עגורים. "החידה הגדולה בעגורים היא איך הם בוחרים את מסלול הנדידה ובחירת אזור החריפה".

פרויקט האכלת העגורים עלול להסתיים לאחר 20 שנים, שבהן האכילו החקלאים את העגורים באגמון החולה בכל עונת נדידה, לאחר שהומלץ על ידי רשות החירום הלאומית (רח"ל) לעצור את ההאכלה בעקבות ההתפרצות הקטלנית של שפעת העופות בעגורים. האכלה נעשית תוך ריכוז העגורים, והצטופפות בשטח יכולה לגרום להתפרצות נוספת של שפעת העופות.

פרויקט האכלת העגורים החל בעקבות שינויים בגידולי החקלאות בעמק החולה. בשנות ה-90 עיקר גידולי השדה היה כותנה, אך עם כניסתה של סין לתעשיית הטקסטיל הפסיקו לגדל כותנה והחלו בגידולי מזון. בקיץ גידלו בעיקר תירס ובוטנים, שהם אחד המזונות הטובים ביותר לציפורים בנדידה, כיוון שהבוטנים עשירים בשומן ואבות מזון חיוניים להם ומשמשים מזון על לעגורים. בתחילה הגיעו מספר פרטים בודדים של עגורים אל שטחי החקלאות, אך עם הזמן האוכלוסייה גדלה לעשרות אלפי פרטים שהסבו נזקים רבים לגידולי השדה ונדרש פתרון.

בסוף שנות ה-90, בעקבות הנזקים הרבים לחקלאים, החל פרויקט העגורים שנתן פתרון לחקלאים באמצעות האכלה יזומה של העגורים בשטח אגמון החולה. עינבר מסבירה כי, שיטת ההאכלה נקבעה לפי הזריעה והקציר של היבול בשדה. השיטה הראשונה של האכלה נעשית בסוף חודשי הקיץ, לאחר שאוספים את התירס ובסיום דיש הבוטנים נשאר פחת גדול בשדה. החקלאים נעזרים בעגורים כיוון שבוטן שנשאר בשדה יכול לפתח פטריה רעילה ולפגוע בגידולים, והעגורים יודעים לנקות את השדה לחלוטין ובמקרים אלה מביאים תועלת רבה לחקלאים.

אך הנזק המשמעותי הוא לגידולי החורף, כאשר זורעים את השדות. העגורים הם ציפור חכמה מאוד שלומדת מהר את האתגרים שמציבים בפניה החקלאים. העגורים למדו להוציא את הזרעים מהאדמה מיד לאחר הזריעה. בעקבות כך החל מחודש נובמבר מתחילה שמירה מאסיבית על השדות מפני העגורים ובניסיון לעודד אותם להמשיך בנדידה. שיטת האכלה נוספת נעשית באמצע חודש דצמבר, כאשר מסתיימת הנדידה ומתחילים באגמון החולה האכלה מסודרת לעגורים בעיקר של תירס. ההאכלה לא נעשית על ידי האגמון, אלא באמצעות ממשק חקלאי שבו החקלאים מבקשים היתר האכלה מרשות הטבע והגנים.

נכון לזמן זה, עדיין לא ניתן לדעת אם פרויקט האכלת העגורים ימשך גם השנה. עינבר מסבירה כי הדעות חלוקות ביחס לעגורים שסביבם התפתח ענף תיירות משגשג. יש הטוענים שהעגורים אינם מגיעים לעמק החולה בזכות האכלה היזומה, אלא בזכות שפע המזון הקיים בסביבה ובשדות החקלאים, ואם תיפסק ההאכלה - העגורים לא ישנו את מסלול הנדידה ואת המזון שלהם הם יקבלו בכל מקרה מהשפע הרב שקיים בשדות, והחקלאים ישובו להיפגע. טענות נוספות הן שנדרש להפסיק את ההאכלה, כיוון שאסור להתערב בטבע באוכלוסיית העגורים שמוגדרים כחיות בר. בכל מקרה נדרש לעשות זאת בהדרגה.

אומנם אוכלוסיית העגורים מהווה מוקד המשיכה העיקרי לתיירות באגמון, אך כשהם ממשיכים בנדידה ההתרגשות סביבם נרגעת ומתגלה פלא טבע היסטורי שאסור להחמיץ.