אגמון החולה: הצצה למרכז החדש שמשיב חיות בר לטבע

בלב אגמון החולה הפסטורלי פועל בחודשים האחרונים "המרכז לאיקלום חיות בר באגמון החולה-קק"ל", במיקום שנסתר כרגע מעיניי ציבור המטיילים.

במתחם בו נבנו כלובי איקלום גדולים, מתאוששות חיות בר שהחלימו מפציעות בבית החולים לחיות בר בספארי בר"ג והובאו למקום, לקראת החזרה לטבע.

חיות הבר, שמרביתן בעלי כנף ויונקים, מצויות בתקופת האיקלום בסביבה מוגנת ומבודדת, המדמה עד כמה שניתן את הטבע סביבן והמטפלים בודקים את מידת כשירותן לשוב לטבע ולשרוד בו בכוחות עצמן.

בואו לשוחח עם אנשי מרכז האיקלום וצפרי קק"ל ביום שידור חי ב-8.10 ב-9:00 ל-17:00 באתר קק"ל.

אחת מבין כ-200 חיות בר שהגיעו לטיפול בשמונת החודשים האחרונים הייתה גוזל דאה שחורת כתף, עוף דורס יום קטן ומהיר, שעד 2008 נחשבה למבקרת נדירה בישראל.

מאז שנצפתה מקננת לראשונה באגמון החולה, הדאה התפשטה לכל רחבי הארץ ואוכלוסייתה מוערכת כיום ביותר מ-1,000 פרטים.

"הדאה הגיעה אלינו למרפאה באגמון החולה בתור גוזל על סף פריחה שנמצא בשטח", מספרת ד"ר רונה נדלר-ולנסי, מנהלת מרכז האיקלום. "הצוות שלנו נסע לחפש במקום בו נאספה את הקן ואת ההורים, אך ללא הצלחה. לא היה סימן בשטח".

לאחר שנשללה אפשרות החזרת הדאה לקן והדאה נמצאה בריאה, היא אושפזה במרפאה למעקב של מספר ימים.

"קרן קימת מממנת באגמון החולה מחקר ארוך שנים על הדאות, בשיתוף עם חוקרים מהאוניברסיטה העברית בירושלים. לחוקרים יש מידע מדוייק על ההתפתחות של הגוזלים עד לפריחה מהקן. כך יכולנו לדעת לא רק את הגיל, אלא גם את כמות המזון והמשקל הרצוי שלה, בהתאם למידות הגוף ואורך הנוצות", היא מגלה.

לאחר כמה ימים, הדאה הועברה לכלוב איקלום באגמון, שם בילתה מספר שבועות כדי לבחון את כושר התעופה והאם מצליחה לצוד לבד. ד"ר נדלר מדגישה שישנה חשיבות רבה במגע מועט עם הדאה כדי שלא תתרגל לנוכחות אדם.

מאחר ומדובר בגוזל על סף פריחה מהקן, באמצעות המצלמות המותקנות בכלוב האיקלום, גילה שי אגמון, צפר ומטבע באגמון החולה-קק"ל כי הדאה לא מתאמצת לצוד, אך נעמדה על הטרף וקראה להוריה שיגיעו.

"היא אכלה טרף מת, אך לא התקרבה לטרף חי. בטבע הדאות נמצאות עם הוריהן במשך תקופה ארוכה יחסית, לעומת דורסי יום אחרים כמו הבזים. ההורים רואים את הפרחונים בשטח, מלמדים אותם תוך כדי תעופה ועל הקרקע איך לצוד ולאכול", מדגישה נדלר-ולנסי.

ללא יכולת ציד, לדאה לא היה סיכוי לשרוד בטבע והוחלט לשלב איתה בכלוב עופות דורסים נוספים, ביניהם בזים וניצים מצויים שהפגינו התנהגויות ציד, כך שהשהות המשותפת יחד סייעה לדאה ללמוד כיצד לצוד.

חודשיים לאחר שהגיעה למרכז האיקלום, הדאה נמצאה כשירה לצאת לטבע. נדלר והחוקרים הצמידו לדאה טבעת זיהוי ובנוסף, הוצמד לגופה משדר מסוג "אטלס", מערכת שפותחה ע"י פרופ' רן נתן וחוקרי המעבדה לאקולוגיה של תנועה באוניברסיטה העברית בירושלים.

מערכת "אטלס" מורכבת מאנטנות שהוצבו בהרים הסובבים את האגמון ומאפשרות מעקב אחרי חיות הבר ששוחררו באזור.

"בזכות המערכת הבנו כי היא מבקרת בקינים של דאות אחרות ומתגודדת עם פרטים צעירים בגילה בשטח האגמון. מניתוח של ענת לוי, חוקרת במעבדה, של דפוסי ההתנהגות שלה, זוהתה התנהגות של ציד שבאה לידי ביטוי בתנועות על עצים ועל הקרקע בשדה. מבחינתנו, זו הצלחה אדירה", מפרטת נדלר-ולנסי.

זהו הפרט הראשון שלוקח חלק במחקר בו נבדקת השרידות והתפוצה של ציפורי הבר שהושבו לטבע.

"אגמון החולה הוא שער הכניסה הצפוני לישראל. העופות הנודדים בנדידת הסתיו מאירופה, ממערב אסיה, כולם מתנקזים דרך הכניסה הזאת לישראל ולאורך כל הארץ, ממשיכים לכיוון איזורי החריפה שלהם באפריקה", מסביר ירון צ'רקה, הצפר הראשי של קק"ל. "בדרך הם נתקלים במכשולים וסכנות, שחלק מהם מעשי ידי אדם".

במהלך השנים, במסגרת פעילותו וביקוריו התכופים באגמון החולה, סייע צ'רקה בהעברת עופות ובעלי חיים פגועים אל בית החולים לחיות בר של הספארי ורשות הטבע והגנים ברמת גן.

"פעמים רבות גיליתי כי הזמן שחלף מרגע מציאת בעל החיים הפגוע ועד שהגיע לטיפול בבית החולים לחיות בר היה קריטי ולעיתים מנע את הצלתו", הוא מציין. "ואז הבנתי שיש צורך גדול ודחוף בהקמת מרפאה קדמית בעמק החולה, שתתן מענה ראשוני לחיות הבר שנפגעות באזור אצבע הגליל וברמת הגולן, לפני שיועברו אל בית החולים".

המטפל הראשי דאז בבית החולים לחיות בר של הספארי ורשות הטבע והגנים, שמוליק לנדאו שהלך לעולמו לפני כשלוש שנים, חיבר בין צ'רקה לד"ר נדלר-ולנסי, וטרינרית שעבדה שנים רבות בבית החולים וחלמה להקים מרכז איקלום וסיוע לחיות בר בצפון. השניים יצאו לדרך הארוכה להקמת המיזם תחת החסות של קק"ל ובשיתוף פעולה עם מוקד המחקרים באגמון החולה והמכללה האקדמית תל חי.

ד"ר נדלר-ולנסי מספרת כי בתקופת עבודתה בבית החולים, "מעט מאוד חיות פצועות שנאספו בצפון הצליחו להגיע בסופו של דבר לטיפול בבית החולים, עקב קושי בהעברתן לאזור המרכז. היו גם מקרים של חיות שמתו בדרך. למרות שבשנים האחרונות מערך הסעת החיות הפצועות השתפר באופן משמעותי, עדיין 24 השעות הראשונות לאחר הפציעה הן קריטיות", היא מסבירה.

"בעל חיים שלא מקבל מענה רפואי ראשוני בטווח הזמן הזה, הדבר עלול להשפיע על סיכוי ההישרדות וההחלמה".

בתחילת מרץ השנה הופתעו המטפלים במרכז האיקלום לקבל לידיהם שני גורי דלקי סלעים בני מספר ימים. לאחר טיפול ראשוני שכלל נוזלים והאכלה, הם הושבו למקום המציאה כדי לחבר בין הגורים לאם.

לדברי המטפלים, הניסיון צלח באופן חלקי. האם הגיעה לתיבה, לא אספה אליה את הגורים ולא היניקה או נשארה במקום כדי לחמם אותם בחיקה. כתוצאה מכך, בבוקר למחרת, הגורים נמצאו במצב של תת חום והיו בסכנת החיים.

הדלק הוא טורף זריז וקטן עם זנב ארוך, בעל יכולת טיפוס על עצים וסלעים. בטבע הוא צד יונקים קטנים, זוחלים, חרקים, ציפורים וניזון גם מפירות.

הגורים הובאו בחזרה למרכז האיקלום, אך רק אחד שרד. גור יונק יתום מצריך טיפול מסביב לשעון במשך תקופה ארוכה, בו ניתן לו חלב עד לגמילה ומתן מזון בשרי. לאחר כחודש של טיפול, הועבר הדלק לפינת חי בכפר גלעדי כדי שיתחבר עם מין קרוב, בדמות חמוס מבאיש.

כשמלאו לדלק ארבעה חודשים, הושב הדלק לשטח כלובי האיקלום באגמון החולה ובמהלך כחודש הסתגל לציד של טרף חי והועבר להרי נפתלי לתקופת שהות בשטח השחרור. הדלק הושב לטבע עם משדר מעקב "אטלס" ומבצע השיקום הוכתר בהצלחה. לאחר מספר ימים, איתרע מזלו של הדלק ולאחר שהחוקרים איתרו את המשדר בשטח, התגלה כי הדלק נטרף ע"י טורף גדול שמינו לא ידוע.

בישראל ישנם כיום מתקנים ספורים שמאפשרים לחיות הבר להתאקלם בסביבה הטבעית, ביניהם בספארי ברמת גן, בחי-ברים של רשות הטבע והגנים וברמת הנדיב.

"בעולם זו פרקטיקה נפוצה שמדמה עד כמה שניתן את בית הגידול של החיות ונותנת מענה לבעל חיים מהרגע שסיים את הליך האישפוז ועד לשחרור לטבע", אומרת ד"ר נדלר-ולנסי, מאקלמת מוסמכת לחיות בר מטעם ה-IWRC - ארגון בינלאומי לאקלום חיות בר.

"אנחנו נותנים מענה ליתומים שלא הזדקקו לטיפול רפואי, אך כן זקוקים לזמן לתרגל התנהגויות טבעיות, החל מתעופה, בחירת מזון, ציד ואכילה. בטבע ההורים עושים זאת, אך בשבי, זו הדרך היחידה לאפשר לחיה לעשות זאת לבד ולהעניק לה את כל התנאים האפשריים".

מרבית בעלי החיים הפגועים שהגיעו למרכז בחודשים האחרונים, הועברו על ידי פקחי ועובדי רשות הטבע והגנים, תושבי האזור, צוות האגמון ווטרינרים מהאזור. רוב בעלי החיים מגיעים מאזור עמק החולה, אך גם ממקומות מרוחקים יותר ומערים גדולות בצפון.

הבזים המצויים הם העופות הנפוצים ביותר ועשרות מהם הגיעו לטיפול מאז שנפתח מרכז האיקלום. יחד עם עשרה עגורים אפורים ומספר צוצלות, הם מהווים כ-40 אחוז מהמטופלים. 24 אחוז מהחיות שמגיעות לטיפול הן גוזלים וגורים שנאספו, כ-20 אחוז הגיעו עקב דריסה, התחשמלות, הסתבכות בגדר ואחרים עקב תקיפת בעלי חיים או פגיעות ירי וחמיסה, וגם עקב מחלות ורעב טבעיים.

כמעט מחצית מהחיות שהגיעו לטיפול במרכז האיקלום הועברו להמשך טיפול בבית החולים לחיות בר וכ-20 אחוז שוחררו לאחר טיפול ראשוני.

צ'רקה ונדלר-ולנסי מדגישים כי תפקיד המרפאה הוא לתת מענה ראשוני לחיות פצועות מהאזור, מהגליל ועד הגולן, שנמצאים במרחק גדול מבית החולים לחיות בר באזור המרכז.

"אנחנו לא בית חולים לחיות בר, אלא מרכז איקלום עם מרפאה קדמית שמסייעת לחיות הבר ומעבירה אותן להמשך טיפול", הם אומרים.

"החזון שלנו הוא ליצור מרכז מצויינות שבנוסף להצלת חיות בר, יעסוק גם בחינוך ומחקר לצד הפעילות הנרחבת של תיירות אקולגית המתרחשת באגמון החולה. בכוונתנו להנגיש את העבודה שלנו לציבור הרחב, מבלי להפריע לבעלי החיים המאושפזים והמתאקלמים. מבקרים שיגיעו למרכז המבקרים החדש באגמון ולמרכז האיקלום העתידי, יוכלו לראות איך ביחד, בשיתוף פעולה של כולנו, נוכל לשמור על הטבע החשוב שלנו".

בואו לשוחח עם אנשי מרכז האיקלום וצפרי קק"ל ביום שידור חי ב-8.10 ב-9:00 ל-17:00 באתר קק"ל.