בימים שהיינו נופשים בלבנון

    כיום קצת קשה להאמין, אך בתחילת המאה ה-20 רבים מתושבי הארץ נסעו לנפוש בלבנון השכנה, שספגה השבוע מכה קשה. אז כמה זמן לקח להגיע מתל אביב לביירות, באילו מלונות הציעו אוכל כשר ובאיזה אתר ארכיאולוגי מפורסם חרט מישהו את המילה "הפועל"? וכן, גם אז עפנו על הקזינו

    • לבנון
    • מסע
    • סוריה
    איל שפירא
    בווידאו: בנין העירייה של תל אביב מואר עם דגל לבנון (צילום: דוברות עיריית תל אביב-יפו, עריכה: איתי עמרם)

    "מעון הקיץ של ארץ-ישראל", הכריזה מודעה שפורסמה בחודש יוני 1935 בעיתונות הארץ-ישראלית, ונועדה למשוך מטיילים לחופשה בלבנון. "אסוף כח ובריאות בלבנון. עליזות, נוחיות וחסכון", המשיך הקופירייטר העלום להתפייט.

    מודעה צנועה זו היא רק דוגמה אחת מבין מאות פרסומות, מודעות וכרזות, שפורסמו בארץ-ישראל במחצית הראשונה של המאה ה-20, ונועדו לשווק חופשות רגועות בלבנון, לצד טיולי עומק גיאוגרפיים. כיום זה כמעט בלתי נתפס, אך האם יש חו"ל יותר פשוט וטבעי מאשר לבנון השכנה, שרק השבוע ספגה מכה קשה כשמפעל בלב ביירות התפוצץ?

    פנינו לנדב מן ממעבדת הצילום "ביתמונה", והוא סיפק לנו מספר צילומים מדהימים ממסעות של יהודים בלבנון בשנות ה-20 וה-40 של המאה הקודמת, כולל כרזות שיש באתר ה"ספריה הלאומית" שקוראות לציבור לצאת לנפוש אצל השכנים, שרק השבוע דגלם הואר בלב העיר העברית תל אביב. מי האמין שהיו ימים שזה התאפשר...

    עוד בוואלה! NEWS

    הפיצוץ בביירות טלטל את יוצאי צד"ל בישראל: "מקווים שקרובינו יתאוששו"

    לכתבה המלאה
    "טיול עממי". כרזת פרסומת לטיול בלבנון וסוריה (צילום: הספריה הלאומית)
    "לבנון - מעון הקיץ של ישראל" (צילום: הספריה הלאומית)

    היסטוריה של מסעות, בקטנה

    הסכם סייקס-פיקו, שנחתם במאי 1916 בין צרפת ובריטניה, הפך את הגבולות בין ארץ-ישראל ללבנון לגמישים מבעבר, ותרם באופן עקיף לתעשיית התיירות המקומית. ההסכם, שנחתם באופן חשאי במהלך מלחמת העולם הראשונה, קבע באילו אזורים ישלטו שתי המדינות לאחר שיובסו העותמאנים. וכך, ארץ-ישראל "ניתנה" לבריטים, ולבנון - לצרפתים.

    אך "גמישות" היא עניין יחסי, מאחר שכדי לעבור בין ארץ-ישראל ללבנון, היה צורך לגשת לקונסוליה הצרפתית בירושלים, לעמוד בתור, ולקבל בסופו של דבר את אשרת המעבר המיוחלת.

    כמובן, גם לפני מלחמת העולם הראשונה, היתה תנועה ערה בין שני חבלי הארץ, בעיקר של סוחרים ואנשי עסקים, שעשו את דרכם באוניות שנעו בין נמלי ארץ-ישראל ולבנון.

    (צילום: ז'נקה רטנר, מאוספי ביתמונה)
    (צילום: מאוספי ביתמונה, אלבום אריה בן גוריון)

    ואם נחזור לאוסף המרתק של כרזות הפרסום, נראה כי הן בעיקר היללו ושיבחו את מזג האוויר הנוח בלבנון, שהצטיין בקרירות רעננה גם בימי הקיץ, וכן את הקירבה היחסית לחיפה. למעשה, ניתן היה להגיע אל ביירות גם באמצעות אוטובוסים שיצאו מחיפה ואפילו מהתחנה המרכזית של תל אביב. וכך, עם 30 או 40 נוסעים צוהלים עליהם, נעו האוטובוסים הישנים צפונה, והגיעו לביירות בשעות הערב.

    מסע בלבנון, החרמון והרי השוף, 1944 (צילום: מאוספי ביתמונה, אלבום אריה בן גוריון)
    (צילום: מאוספי ביתמונה, אלבום אריה בן גוריון)

    שעשועים, ריקודים ונשפים בקזינו

    מעבר לפרסומות על לבנון כיעד תיירותי נחשק, היו כמובן גם פרסומות רבות למלונות ספציפיים, בדרך כלל מלונות יוקרה. אחד מהם היה ה"גרנד הוטל קזינו", בבעלותו של איש העסקים ג'ורג' נגאר.

    וכך תיארה המודעה: "גובה של 1,300 מטר מעל פני הים, שכלולים מודרניים, מעלית, הסקה מרכזית, 100 חדרים, 60 חדרי רחצה, דירות מיוחדות למשפחות, מטבח אירופי וכשר, שולחנות ערוכים בגן, תה בשעה חמש". ואם תהיתם, כדאי לדעת כי לאורחי המקום חיכו "שעשועים, ריקודים ונשפים".

    מעניינת במיוחד היתה העובדה שבבתי מלון רבים, הוצע לתיירי הארץ תפריט כשר. במודעה שפורסמה בעיתון "הארץ" בשנת 1935, נכתב כי "מלוני הלבנון הרשומים מטה מתחייבים להספיק ללקוחותיהם היהודים מאכלי בשר כשר". כך למשל, מלון "קלף" ופנסיון "כרמל" בעיירת הנופש עאליי, פנסיון "סעדה" בעיר זחלה ועוד.

    "טיולים עממיים לסוריה, הלבנון ועבר הירדן" (צילום: הספריה הלאומית)
    לאקשרי אצל השכנים. פרסומת ל"גרנד הוטל קזינו" בלבנון (צילום: הספריה הלאומית)

    מי היו האנשים שנסעו מארץ-ישראל ללבנון במחצית הראשונה של המאה ה-20?
    "ניתן לחלק אותם לשני קהלים עיקריים", אומר יואב אבניאון, מורה דרך ומרצה. "קהל היעד הראשון כלל חוקרים, מורים, ידענים ואנשי מדע, בהם חברי אגודת המשוטטים הארץ-ישראלית". היו אלו טיולי עומק מצומצמים ומעמיקים, רחוק מכל מה שמריח "חופשה".

    "קהל היעד השני כלל את אנשי היישוב ממעמד הבינים. רבים מהם נהגו לצאת לחופשות נינוחות ורגועות, שכללו שהות של ארבעה-חמישה ימים בעיירות נופש. הטיולים הללו לא היו יקרים באופן מיוחד, והיו בהישג ידם של המעמד הבינוני בארץ. רוב החופשות מסוג זה נערכו בחול המועד פסח, בעת שמזג האוויר נעים, ורבים יצאו לחופשה בחול המועד", מוסיף אבניאון. "במקרים אלו, המוקד היה פחות גיאוגרפי ויותר בדגש על האוכל הטוב, האוויר הצח, הנוף והרוגע".

    (צילום: ז'נקה רטנר, מאוספי ביתמונה)
    טיול "המשוטט" מציעם ליהודים להגיע גם לבעל בק בלבנון (צילום: הספריה הלאומית)

    מעבר לעיירות נופש בהרים או לביירות השוקקת, היו אטרקציות נוספות שמשכו את המטיילים מהארץ? "אתרים רבים בלבנון נחשבו לגן עדן עבור חובבי היסטוריה וארכיאולוגיה. בהקשר זה אי אפשר שלא להזכיר את נהר אל-כלב שמצפון לביירות. מדובר באתר ארכיאולוגי שבו כתובות עתיקות, חלקן בנות כ-3,000 שנים. למעשה, כל כובש שעבר בלבנון, חקק שם כתובת לציון האירוע".

    כך, ניתן לצפות שם בכתובות בשפות האשורית, הבבלית, הרומית, היוונית, הערבית והצרפתית. אך מצער גם לגלות כי בשנות ה-30, תייר אלמוני מארץ-ישראל אפילו הוסיף לרשימה המכובדת וחקק במקום גרפיטי עם הכיתוב "הפועל".

    (צילום: ז'נקה רטנר, מאוספי ביתמונה)
    לו"ז יומי מדודק לטיול בחו"ל בסוריה ולבנון (צילום: הספריה הלאומית)

    לא רק סתלבט: לבנון למתקדמים

    באתר האינטרנט שלו, מתאר אבניאון טיול עומק מיוחד במינו, שנערך באופן מפתיע ביולי 1945, כחודשיים בלבד לאחר תום מלחמת העולם השנייה. את הטיול הדריך הגיאוגרף ואיש החינוך דוד בנבנישתי, ממייסדי אגודת המשוטטים הארץ-ישראלית, ומי שעתיד לקבל בשנת 1982 את פרס ישראל.
    בשונה מחופשת סתלבט בעיירות הנופש או חופשת סקי נינוחה, טיול זה כלל שבוע עמוס במיוחד של ביקור באתרים רבים ומגוונים בלבנון. היום היו מכנים את הטיול הזה "לבנון למתקדמים".

    כך למשל, ביום הראשון הגיעה הקבוצה אל ראש הנקרה, שם עברו משתתפיה מתחום המנדט הבריטי אל תחום המנדט הצרפתי. תוכנית הסיור כללה את הנמל העתיק של צור, ביקור בצידון ונסיעה בכביש החוף הלבנוני עד לביירות. שם נערכו ביקורים באוניברסיטה האמריקאית, מוסד אקדמי יוקרתי. חוויית ביירות כללה גם שיטוט בשווקים ותצפית על העיר מעיירת הנופש בית מרי, המצויה בגובה של 700 מטרים מעל פני הים.

    הימים הבאים הוקדשו לאתרים היסטוריים וארכיאולוגיים רבים, בהם שפך נהר אל-כלב, עיר החוף טריפולי, וגם העיירה בשררה, בה מצוי קבר המשורר הידוע ג'ובראן ח'ליל גו'בראן, שהתפרסם בעולם כולו והלך לעולמו בעשור שקדם למועד הטיול. "בעיניי, יש לכך חשיבות רבה מבחינה תרבותית - העובדה שטיולים מעין אלו היו בדגש קוסמופוליטי", מציין אבניאון.

    כמובן, שום טיול בלבנון לא יהיה שלם ללא מפגש עם ארזי הלבנון, שחלקם מגיעים לגיל המופלג של 2,000 שנים ויותר. באופן טבעי, יש לנו קשר רגשי עמוק לעצים אלו, מאחר שאולי מכאן הגיעו עצי הארז ששימשו את בית המקדש בירושלים.

    עוד במסלול: עמק קדישה, בו התגוררו נזירים בימי קדם, שרידים ארכיאולוגים מרשימים מהתקופה הרומית בבעלבכ. כאן גם מצויים שרידיו של מקדש יופיטר וכן האבן הגדולה ביותר בעולם שסותתה בידי אדם, ומשקלה עומד על כ-1,500 טונות.

    מלבנון המשיכו המטיילים לדמשק שבסוריה, שם ביקרו באתרים היסטוריים, בשווקים, במוזאונים וגם בבתי כנסת יהודים.

    מעבר ראש הנקרה דרך החוף (צילום: ז'נקה רטנר, מאוספי ביתמונה)
    מטייל באופנוע בלבנון. ברקע הרי השוף המושלגים (צילום: ז'נקה רטנר, מאוספי ביתמונה)

    סקי קרוב לבית: המדריכים הובאו מאוסטריה

    מוקד משיכה נוסף לתיירים הארץ-ישראליים היה כמובן אתרי הסקי בלבנון. יש להניח שבשנות העשרים או השלושים של המאה שעברה, האמירה "חזרתי מחופשת סקי בלבנון" גררה עימה מבטי קנאה והערצה מצד רוב יושבי הארץ. אתרים מפנקים אלו - שחלקם פועלים גם בימים אלו ומשרתים נופשים רבים הפוקדים אותם מדי חורף - העסיקו באותם ימים מדריכי סקי מיומנים שהובאו ישירות מאתרי סקי מאוסטריה, שוויץ ומדינות נוספות באירופה.

    בין אם מדובר היה במסעות גיאוגרפיים כבדי ראש או בחופשה פסטורלית בעיירות נופש, הרי שכל הטוב הזה התפוגג במהרה, עם פרוץ מלחמת העצמאות, בעת שלבנון הפכה באופן מידי למה שמוגדר "מדינת אויב".

    השבוע, 72 שנים לאחר פרוץ אותה מלחמה, הואר בניין עיריית תל אביב בצבעים הבוהקים של דגל לבנון, כאות הזדהות עם האסון הנורא שפקד את תושבי ביירות. אולי זהו רמז לעתיד אופטימי יותר, עתיד שבו נשוב לגלוש במורדותיהם הלבנים של הרי לבנון, נשוטט בשווקי ביירות ונצא למסעות גילוי מרתקים, במרחק צעקה וחצי מהבית.

    סקי באוסטריה? למה לא בלבנון! (צילום: הספריה הלאומית)

    טרם התפרסמו תגובות

    הוסף תגובה חדשה

    בשליחת תגובה אני מסכים/ה
      לוגו - פיקוד העורףפיקוד העורף

      התרעות פיקוד העורף

        walla_ssr_page_has_been_loaded_successfully