צ'רנוביל, אקסון ואלדז ודיפווטר הורייזן הן דוגמאות מוכרות לאסונות סביבתיים מעשי ידי אדם, אך ספק אם שמעתם על אסון ג'ימנה - כפר הרפאים ששקוע באגם רעיל מזה 40 שנה. הכפר הממוקם במערב רומניה הפך לאתר פינוי פסולת של מכרה נחושת בשנת 1978, כשהדיקטטור הקומוניסטי ניקולאה צ'אושסקו הודיע על תכניתו להקים את מכרה הנחושת רוז'יה פויאני באזור ולפנות משם את כל תושביו. על אף שכאלף תושבים פינו את בתיהם, כמה משפחות סירבו להתפנות ועד היום חיים ונושמים רעל - בעוד האגם שנוצר במקום עולה מדי שנה ב-90 ס"מ ומאיים להציף את בתיהם.
הצלמים כריסטיאן ליפובן ואנדי שווטץ' הביאו תמונות נדירות של הכפר שהיה שוקק בעברו והוצף במכוון באגם עם מים רעילים וצבעוניים שממשיכים לעלות מדי שנה. התמונות מציגות בית קברות נטוש שקבריו נקברו בשנית בידי המים המזוהמים כשרק צלבים מבצבצים להם מעל פני המים, כנסייה שקועה במים אדומים עכורים כשרק הצריח שלה עדיין צף לו מעל האגם ובקתות עץ אכולות ונטושות.
עוד בנושא:
גורלה המר של ג'ימנה הוכרע בשנת 1978 בתקופה בה רומניה הייתה בשליטתה של הדיקטטור ניקולאה צ'אושסקו. הוא החליט כי עמק בהרי אפוזני יהפוך לאתר פינוי פסולת של מכרה הנחושת שהיה בזמנו הגדול ביותר באירופה כולה (וכיום הוא נחשב לגדול ביותר ברומניה). העובדה שהכפר הקטן והיפה ג'ימנה שוכן באמצע העמק הזה לא זכתה להתייחסות בהחלטה. צ'אושסקו דרש מתושבי הכפר (כאלף במספר) לפנות את בתיהם והעניק להם תגמול של כ-2,000 דולר לאדם. הסכום היה נמוך יחסית למ"ר שהיה ברשותם ואלה יכלו להרשות לעצמם רק קרקעות נחותות במקומות אחרים או נכנסו לחובות. שנה לאחר מכן הכפר הוצף במים מתכתיים מזוהמים שממשיכים לעלות בכ-90 ס"מ מדי שנה, כש-20 תושבים עדיין מסרבים לעזוב את המקום בו גדלו ועברו לשטח מוגבה יותר, בתקווה שהמים העכורים לא יציפו את בתיהם בזמן הקרוב.
אנדי שווטץ' סיפר: "במקום נותרו מבנים וכלי רכב נטושים והאגם שנוצר נראה כמו משטח אבן עם עשרות נחילי מים צרים. כשמתקרבים לחוף, ניתן לראות ש'האבן' היא למעשה אדמה בוצית. ברקע, ניתן לראות את קווי המתאר של מכרה הנחושת הענק שאחראי לנוף המוזר הזה. המכרה מייצר בשנה כ-11,000 טון נחושת, כך שניתן להעריך לבד כמה גדולה כמות הכימיקלים הרעילים שנפלטים מעפרות הנחושת ושוטפים את העמק".
הצלם הרומני והחוקר העירוני כריסטיאן ליפובן בן ה-36 מבקר לעיתים קרובות באגם שממשיך לעלות ולהטביע כל דבר הנקרה בדרכו. הוא סיפר לדיילי מייל: "ג'ימנה זה כפר רפאים שנבלע בידי אגם בעל צבעים עזים ולא מציאותיים. המים שמקיפים את הגבעה הם בצבע אדום המוכיח שהכול מורעל: מים, דשא, עצים, פירות, ירקות ובעלי חיים. האגם עולה במהירות ועדיין ישנם אנשים הגרים באזור שחיים תחת האיום של מים רעילים שעושים את דרכם לבתיהם". הוא הוסיף: "האווירה עגומה וקודרת בגלל הצבעים הפסיכדליים, הלא טבעיים ובגלל האנשים המסכנים והאומללים שאוכלים, שותים, מריחים ונושמים רעל. מדובר בפצצה אקולוגית אמיתית".
אכן הצבעים שהאגם חושף מוזרים למדי ונעים מאדום דם לחום חלודה ועד כחול-תכלת, צהוב ואפור. האגם גם אינו עקבי: בחלקיו הוא מימי יותר, בחלקים אחרים נמצאות אצות ובחלקים נוספים הוא כה בוצי ונוקשה שאפשר למעשה ללכת עליו כמה מטרים. כפי שציינו, האגם המורעל הזה רק ממשיך לעלות ובקרוב יציף גם את יתר הבתים שנותרו באזור. ליפובן הוסיף: "בשלב הראשון של ההצפה, הכפר נעלם כמעט לחלוטין: הבקתות, הכנסייה ובית הקברות. בשלב הבא האיום עבר לאזורים הסמוכים, שם גם הוצפו מאות בקתות ובית קברות נוסף. כנסיה אחת פורקה אבן אבן ונבנתה מחדש במוזיאון בסיביו. ועדיין יש כמה אנשים שהיו מספיק שאפתניים כדי להישאר עד הסוף. 11 המשפחות האחרונות שעדיין גרות על שפת האגם יצטרכו לעבור בקרוב".
הצלם אנדי שווטץ' משחזר את ביקורו: "מכנסיית ג'ימנה לשעבר, שעמדה בעבר על הר קטן מעל האגם, רק ראש המגדל בולט כעת וכנראה שיוצף לחלוטין תוך 2-3 שנים לכל היותר. כשהגעתי לבית הקברות הישן של וינטה, חשבתי שטעיתי במיקום כי הייתה צריכה להיות שם כנסייה קטנה, אבל אז כשראיתי את המצבות בולטות מהמים, ידעתי שהגעתי למקום הנכון, אבל איפה הכנסייה? בהמשך התברר לי שהכנסייה הישנה כבר הועברה משם ובית הקברות נקבר כעת כמעט לחלוטין במים (כאן צבעו ירוק והוא מלא אצות), עם 2-3 מצבות חשופות וצלבים שעדיין בולטים מהמים. נראה שהמתים נקברים אט אט בפעם השנייה. המקום לא מציאותי. כאילו כל החיים שם פשוט נעלמו. אין בעלי חיים או דגים. אפילו לא שמתי לב לקיומם של יתושים, על אף שהייתי מאוד קרוב למים כל הזמן הזה. העצים במים היו ההפך מפורחים''.
האשמים בתחילת האסון האקולוגי הזה כבר לא יכולים לתת את הדין ומפעילי המכרות הנוכחיים הם האחראים כעת, על אף שגם הם נאלצים לעבוד תחת הנסיבות שנוצרו בעבר. "גם אם מפעיל המכרות הנוכחי טוען שהמים נקיים מספיק ועומדים בתקן, אני בקושי יכול להאמין בכך", סיכם שווטץ', "עם כל מה שאתה רואה כאן, איך זה בכלל הגיוני? כמעט ולא ניתן להעלות על הדעת שמי התהום של האנשים שעדיין חיים כאן לא ניזוקו משמעותית. לכל אלה כדאי למצוא בית חדש - ויפה שעה אחת קודם. בקרוב בתיהם ייעלמו לנצח באגם הבוצי, אך בוודאי שלא מלבם".