ירושלים של הירושלמים: המקומות שאתם לא מכירים בעיר הקודש

(בווידאו: עוד מקום מיוחד ולא מוכר בירושלים)

הפינה שלי היא מתחת לכנפיים של טחנת הרוח בזמן שהן מסתובבות באנרגיית הרוח. אני אוהב את הפינה הזו מכמה סיבות: קודם כל כי אני אחד משני האנשים שמפעילים את הכנפיים האלה, וגם כי זו תחושה מדהימה להרגיש את משק כנפי הרוח מניעות את כנפי הטחנה, וגם כיזם ירושלמי אתה חייב להיות קצת דון קישוט שנלחם בטחנות רוח כדי לנצח את המשברים שקורים פה בתדירות גבוהה. במקרה האישי שלי אני נלחם לצד טחנת הרוח ולא נגדה.

הפינה שלי היא שכונת נחלאות. שם נולדתי. שם ביתי. בעת השיטוט בשכונה, מראה די שכיח הוא לפגוש בישישה סוחבת עגלת שוק עמוסה בירק, לצד חבורת סטודנטים צעירים ותיירים מהצד השני של העולם. כל זאת במקום אחד מיוחד.

יוסף שפייזר Israel-2go.co.il

אני ילידת עין כרם, ומעיין עין כרם היה אחד ממקומות הבילוי של ילדי הכפר. אחרי הלימודים בבית הספר הסמוך למעיין, היינו מצטיידים בנרות וגפרורים, נכנסים למבנה שמעל המעיין, מדליקים את הנרות ומטפסים עד למרפסת של המסגד, ונהנים מהנוף. אחר כך היינו יורדים לשוקת בה נאספים מי המעיין, משתכשכים ומתיזים.

מי המעיין שימשו את תושבי הכפר שנים רבות. היינו ממלאים מים צוננים בכדים ולוקחים הביתה כמי שתיה, כי לא היו מים זורמים בבתים. לצערי הים המים בעיין מזוהמים ואסור לשתות מהם. בראש השנה היו התושבים מקיימים מצוות תשליך במעיין, בחג שבועות היינו כמובן חוגגים את חג המים סביב המעיין, ועד היום זהו מרכז החיים של הכפר.

מזל מוטל, החוויה התימנית בעין כרם

הקרוסלה במתחם התחנה הראשונה היא המקום האהוב עלי כי זה מזכיר לי שהחיים הם כמו קרוסלה, לפעמים מסתובבים במקום, לפעמים למעלה, לפעמים למטה, אבל רוב הזמן פשוט נהנים. יזמים בנשמה לוקחים סיכונים כמו אנשים שעולים על המתקנים בלונה פארק וכמו לאונרדו דה וינצ'י שהלך לא פעם נגד הזרם.

יניב כהן, תערוכת דה וינצ'י, אוטו-אוכל, המטבחון, יוגה בגיא

הפינה שלי היא חצר האכסנייה הסקוטית. שם בלילות הקיץ יש בריזה ירושלמית, מוזיקה ישראלית העולה מבריכת הסולטן באוזניים, בירה קרה ביד, ואלפי שנות היסטוריה מול העיניים.

דורית גרייבר, ירושלמית - סיורי חוויה

הפינה שלי היא הסוד הכי גלוי בעיר. מרכז פרופוליס לדבוראות עירונית במרפסת של מוסללה על גג בניין כלל. מקום מרגיע שאפשר לעלות אליו, לנשום אוויר ולראות דבורים מזמזמות.

דני קיינריך, מוסללה

לפני המון שנים כשהגעתי לירושלים בתור נער תל אביבי בן 15, עדיין לא גרתי בנחלאות אך זמן קצר לאחר מכן התחלתי לעבוד בנוקטורנו והתאהבתי בשכונה. קצרה היריעה מלספר כמה טיפוסים מעניינים, תושבי השכונה, התנקזו לנוקטורנו ערב ערב, ביניהם היה גם אריה מארק, המנהל האגדי של תיאטרון הפרגוד.

אריה חלק אתי סיפורים על קסמו של המקום, וגרם לי לבוא ולראות אירועי תרבות מעניינים וחצי מחתרתיים של להקות ואמנים, ביניהם נושאי המגבעת ועוד ועוד. לצערי, הקתרזיס התרבותי הזה שחוויתי נמשך רק תקופה קצרה, ואז נסגר התיאטרון, חלונותיו נאטמו, הצלילים בתוכו נדמו, והמבנה התוסס נותר כטירה ענקית ברחוב בצלאל שהזמן כאילו קפא בה ועצר מלכת.

לימים, עברתי לגור בנחלאות, ברחוב מצפה, ממש מאחורי הפרגוד, והחנייתי את "פידל", הקטנוע שלי, צמוד לפתחו הנעול של התיאטרון. 25 שנה עברו... אני כבר מזמן הבעלים של נוקטורנו, ועושה בעצמי אירועי תרבות ומופעי מוזיקה חיה מדי ערב, אולי בזכות אותה תרבות שהנחיל לי אריה. הקטנוע שלי עדיין חונה באותו מקום, ליד דלת התיאטרון האטומה, ואני לא יודע אם מישהו משגיח עליו.

עמית שכטר, נוקטורנו

הפינה האהובה עלי היא שער שכם. המקום שבו נפגשים כל המיתוסים של ירושלים. הריצה בירושלים אומנם מאתגרת מעט מבחינה טופוגרפית, אבל בשילוב עם הדרכות מרתקות שנבנו במיוחד לסיורי ריצה תופתעו מכמות המחשבות שיתרוצצו לכם בראש בזמן הריצה המעניקה את חווית השילוש הקדוש של mind, body and soul.

התמודדות עם משבר הקורונה עבורי הוא כמו התמודדות עם ריצה. את שמה מטרה ומתפקסת עליה. וכשאת רצה בקבוצה יש מי שמושך אותך קדימה גם ברגעי משבר.

יעל גודמן, סיורי ריצה runjlm.com

הבניין של אברהם הוסטל על ככר הדווידקה הוא לא מהבניינים שיש לירושלים להתפאר בהם בלשון המעטה, אבל הגג של ההוסטל הכי קולי בעיר הוא המקום שהוא לגבי ירושלים שלי - מצד אחד רחוב הנביאים עם האוכלוסייה החרדית וההיסטוריה שלו, מצד שני רחוב יפו השוקק שבתים ישנים וחדשים מתערבבים בו ובצד השליש השוק. שוק מחנה יהודה מלמעלה הוא חוויה אחרת, תאמינו לי.

הגג של אברהם הוא תמצית כל מה שההוסטל מייצג - רוח אחרת מוזיקה חברותא אוויר ירושלמי לצד יוגה או סתם מוזיקה או פשוט סתם להיות.

נחום גנור, אברהם הוסטל ירושלים

המקום האהוב עלי בירושלים הוא הרובע המוסלמי. כאן מתקיימים בתוך מציאות בלתי אפשרית לכאורה שכנות ושיתופי פעולה. מסיפור החיים של מיעוט יהודי בלב אוכלוסייה ערבית החוזרים אחורה בזמן אל המרד הערבי הגדול, דרך ההשפעה של מעמד הר הבית על מרקם החיים בעיר, ועבור בהשפעות האזוריות והפוליטיות על ההתנהלות ברחובות בין יהודים וערבים.

מצד שני, יש את נקודות האור של שיתופי פעולה אנושיים בין שכנים והתעסקות במסחר משותף לצורך שיפור חיי הכלכלה והתיירות לטובת כל הצדדים, והכי חשוב! בסוף כולם נפגשים מסביב לצלחת - באחת המסעדות המצויינות או במפעל הטחינה המפורסם של הרובע המוסלמי.

דודי בר סלע, ירושלים מחוץ לקופסה

המקום האהוב עלי בירושלים הוא פינת הרחובות יפו והלני המלכה. בדיוק כאן, ברחוב יפו פינת הלני המלכה, ירושלים משתקפת בצורה הכי טובה בעיניי: מדרום העיר העתיקה, מצפון תוואי הרכבת הקלה עולה לשוק מחנה יהודה, ממזרח מתפתל לו רחוב נחלת שבעה בין גלריות ואומנים, וממזרח בתי קפה, מסעדות ואווירה. לעמוד פה זה לחוות את האיזון הייחודי שבין ההיסטוריה לעכשוויות של העיר.

מיכאל וייס, יאללה באסטה

המקום האהוב עלי בירושלים ובעולם הוא הבית בו אני גר ומארח. שיפצתי את הבית בעצמי, והסוויטות נושאות כמחווה את שמותיהם של ארבעה מהתושבים הטמפלריים המקוריים של בתי המושבה הגרמנית - מסרלה הסנדלר שבנה והתגורר בבית הזה ממש, אימברגר, זנדל ובוירלה האדריכלים שבנו את בתי המושבה הגרמנית. מבחינתי אין כמו אשרי יושבי ביתך.

אלון ביהם-ערן