נשארים בארץ: אטרקציות לקיץ ישראלי

ירושלים של הירושלמים: המקומות שאתם לא מכירים בעיר הקודש

אנשי התיירות הירושלמים חושפים מה הפינה הירושלמית האהובה עליהם בעיר, ועל הדרך נותנים כמה טיפים לסיור ירושלמי מתחת לראדר שלא כולם מכירים

  • ירושלים
  • אטרקציות
מערכת וואלה! תיירות
צילום: זיו ריינשטיין עריכה: אביתר חלימי

(בווידאו: עוד מקום מיוחד ולא מוכר בירושלים)

טחנת הרוח במשכנות שאננים + פארק בריחה במשכנות/ יוסי גרייבר

הפינה שלי היא מתחת לכנפיים של טחנת הרוח בזמן שהן מסתובבות באנרגיית הרוח. אני אוהב את הפינה הזו מכמה סיבות: קודם כל כי אני אחד משני האנשים שמפעילים את הכנפיים האלה, וגם כי זו תחושה מדהימה להרגיש את משק כנפי הרוח מניעות את כנפי הטחנה, וגם כיזם ירושלמי אתה חייב להיות קצת דון קישוט שנלחם בטחנות רוח כדי לנצח את המשברים שקורים פה בתדירות גבוהה. במקרה האישי שלי אני נלחם לצד טחנת הרוח ולא נגדה.

עוד בוואלה! NEWS

ראיתי עיר: מצאנו את התצפית הכי יפה על ירושלים

לכתבה המלאה
"לפעמים אני מרגיש כמו דון קישוט שנלחם". טחנת הרוח במשכנות שאננים (צילום: באדיבות טחנת הרוח במשכנות שאננים)

שכונת נחלאות/ יוסף שפייזר

הפינה שלי היא שכונת נחלאות. שם נולדתי. שם ביתי. בעת השיטוט בשכונה, מראה די שכיח הוא לפגוש בישישה סוחבת עגלת שוק עמוסה בירק, לצד חבורת סטודנטים צעירים ותיירים מהצד השני של העולם. כל זאת במקום אחד מיוחד.

יוסף שפייזר Israel-2go.co.il

לפגוש בישישה סוחבת עגלת שוק לצד סטודנטים צעירים. שכונת נחלאות בירושלים (צילום: יוסף שפייזר)

מעיין מרים בעין כרם/ מזל מוטל

אני ילידת עין כרם, ומעיין עין כרם היה אחד ממקומות הבילוי של ילדי הכפר. אחרי הלימודים בבית הספר הסמוך למעיין, היינו מצטיידים בנרות וגפרורים, נכנסים למבנה שמעל המעיין, מדליקים את הנרות ומטפסים עד למרפסת של המסגד, ונהנים מהנוף. אחר כך היינו יורדים לשוקת בה נאספים מי המעיין, משתכשכים ומתיזים.

מי המעיין שימשו את תושבי הכפר שנים רבות. היינו ממלאים מים צוננים בכדים ולוקחים הביתה כמי שתיה, כי לא היו מים זורמים בבתים. לצערי הים המים בעיין מזוהמים ואסור לשתות מהם. בראש השנה היו התושבים מקיימים מצוות תשליך במעיין, בחג שבועות היינו כמובן חוגגים את חג המים סביב המעיין, ועד היום זהו מרכז החיים של הכפר.

מזל מוטל, החוויה התימנית בעין כרם

"היינו ממלאים מים צוננים בכדים ולוקחים הביתה". מזל מוטל ליד מעיין מרים בעין כרם (צילום: באדיבות המצולמת)

הקרוסלה במתחם התחנה הראשונה/ יניב כהן

הקרוסלה במתחם התחנה הראשונה היא המקום האהוב עלי כי זה מזכיר לי שהחיים הם כמו קרוסלה, לפעמים מסתובבים במקום, לפעמים למעלה, לפעמים למטה, אבל רוב הזמן פשוט נהנים. יזמים בנשמה לוקחים סיכונים כמו אנשים שעולים על המתקנים בלונה פארק וכמו לאונרדו דה וינצ'י שהלך לא פעם נגד הזרם.

יניב כהן, תערוכת דה וינצ'י, אוטו-אוכל, המטבחון, יוגה בגיא

מזכיר שהחיים הם כמו קרוסלה. הקרוסלה במתחם התחנה בירושלים (צילום: יניב לוי)

חצר האכסנייה הסקוטית/ דורית גרייבר

הפינה שלי היא חצר האכסנייה הסקוטית. שם בלילות הקיץ יש בריזה ירושלמית, מוזיקה ישראלית העולה מבריכת הסולטן באוזניים, בירה קרה ביד, ואלפי שנות היסטוריה מול העיניים.

דורית גרייבר, ירושלמית - סיורי חוויה

אלפי שנות היסטוריה מול העיניים. המרפסת של הכנסייה הסקוטית בירושלים (צילום: דורית גרייבר)

מרכז פרופוליס לדבוראות עירונית/ דני קיינריך

הפינה שלי היא הסוד הכי גלוי בעיר. מרכז פרופוליס לדבוראות עירונית במרפסת של מוסללה על גג בניין כלל. מקום מרגיע שאפשר לעלות אליו, לנשום אוויר ולראות דבורים מזמזמות.

דני קיינריך, מוסללה

מקום מרגיע שאפשר לעלות אליו לנשום אוויר. הכוורת במוסללה (צילום: דני קיינריך)

תיאטרון הפרגוד/ עמית שכטר

לפני המון שנים כשהגעתי לירושלים בתור נער תל אביבי בן 15, עדיין לא גרתי בנחלאות אך זמן קצר לאחר מכן התחלתי לעבוד בנוקטורנו והתאהבתי בשכונה. קצרה היריעה מלספר כמה טיפוסים מעניינים, תושבי השכונה, התנקזו לנוקטורנו ערב ערב, ביניהם היה גם אריה מארק, המנהל האגדי של תיאטרון הפרגוד.

אריה חלק אתי סיפורים על קסמו של המקום, וגרם לי לבוא ולראות אירועי תרבות מעניינים וחצי מחתרתיים של להקות ואמנים, ביניהם נושאי המגבעת ועוד ועוד. לצערי, הקתרזיס התרבותי הזה שחוויתי נמשך רק תקופה קצרה, ואז נסגר התיאטרון, חלונותיו נאטמו, הצלילים בתוכו נדמו, והמבנה התוסס נותר כטירה ענקית ברחוב בצלאל שהזמן כאילו קפא בה ועצר מלכת.

לימים, עברתי לגור בנחלאות, ברחוב מצפה, ממש מאחורי הפרגוד, והחנייתי את "פידל", הקטנוע שלי, צמוד לפתחו הנעול של התיאטרון. 25 שנה עברו... אני כבר מזמן הבעלים של נוקטורנו, ועושה בעצמי אירועי תרבות ומופעי מוזיקה חיה מדי ערב, אולי בזכות אותה תרבות שהנחיל לי אריה. הקטנוע שלי עדיין חונה באותו מקום, ליד דלת התיאטרון האטומה, ואני לא יודע אם מישהו משגיח עליו.

עמית שכטר, נוקטורנו

" חוויתי קתרזיס תרבותי". תיאטרון הפרגוד בירושלים (צילום: באדיבות עמית שכטר)

שער שכם/ יעל גודמן

הפינה האהובה עלי היא שער שכם. המקום שבו נפגשים כל המיתוסים של ירושלים. הריצה בירושלים אומנם מאתגרת מעט מבחינה טופוגרפית, אבל בשילוב עם הדרכות מרתקות שנבנו במיוחד לסיורי ריצה תופתעו מכמות המחשבות שיתרוצצו לכם בראש בזמן הריצה המעניקה את חווית השילוש הקדוש של mind, body and soul.

התמודדות עם משבר הקורונה עבורי הוא כמו התמודדות עם ריצה. את שמה מטרה ומתפקסת עליה. וכשאת רצה בקבוצה יש מי שמושך אותך קדימה גם ברגעי משבר.

יעל גודמן, סיורי ריצה runjlm.com

אפשר גם לרוץ לידו. שער שכם בירושלים (צילום: יונית שילר)

הגג של אברהם הוסטל/ נחום גנור

הבניין של אברהם הוסטל על ככר הדווידקה הוא לא מהבניינים שיש לירושלים להתפאר בהם בלשון המעטה, אבל הגג של ההוסטל הכי קולי בעיר הוא המקום שהוא לגבי ירושלים שלי - מצד אחד רחוב הנביאים עם האוכלוסייה החרדית וההיסטוריה שלו, מצד שני רחוב יפו השוקק שבתים ישנים וחדשים מתערבבים בו ובצד השליש השוק. שוק מחנה יהודה מלמעלה הוא חוויה אחרת, תאמינו לי.

הגג של אברהם הוא תמצית כל מה שההוסטל מייצג - רוח אחרת מוזיקה חברותא אוויר ירושלמי לצד יוגה או סתם מוזיקה או פשוט סתם להיות.

נחום גנור, אברהם הוסטל ירושלים

הכי קולי בעיר. הגג של אברהם הוסטל בירושלים (צילום: ניצן הפנר)

הרובע המוסלמי/ דודי בר סלע

המקום האהוב עלי בירושלים הוא הרובע המוסלמי. כאן מתקיימים בתוך מציאות בלתי אפשרית לכאורה שכנות ושיתופי פעולה. מסיפור החיים של מיעוט יהודי בלב אוכלוסייה ערבית החוזרים אחורה בזמן אל המרד הערבי הגדול, דרך ההשפעה של מעמד הר הבית על מרקם החיים בעיר, ועבור בהשפעות האזוריות והפוליטיות על ההתנהלות ברחובות בין יהודים וערבים.

מצד שני, יש את נקודות האור של שיתופי פעולה אנושיים בין שכנים והתעסקות במסחר משותף לצורך שיפור חיי הכלכלה והתיירות לטובת כל הצדדים, והכי חשוב! בסוף כולם נפגשים מסביב לצלחת - באחת המסעדות המצויינות או במפעל הטחינה המפורסם של הרובע המוסלמי.

דודי בר סלע, ירושלים מחוץ לקופסה

שכנות ושיתופי פעולה בתוך מציאות בלתי אפשרית. בר סלע בירושלים עם חברים (צילום: דודי בר סלע)

פינת הרחובות יפו והלני המלכה/ מיכאל וייס

המקום האהוב עלי בירושלים הוא פינת הרחובות יפו והלני המלכה. בדיוק כאן, ברחוב יפו פינת הלני המלכה, ירושלים משתקפת בצורה הכי טובה בעיניי: מדרום העיר העתיקה, מצפון תוואי הרכבת הקלה עולה לשוק מחנה יהודה, ממזרח מתפתל לו רחוב נחלת שבעה בין גלריות ואומנים, וממזרח בתי קפה, מסעדות ואווירה. לעמוד פה זה לחוות את האיזון הייחודי שבין ההיסטוריה לעכשוויות של העיר.

מיכאל וייס, יאללה באסטה

"האיזון שבין ההיסטוריה לעכשוויות של העיר". מיכאל וייס (צילום: פלאש 90)

הבית הטמפלרי בעמק רפאים/ אלון ביהם-ערן

המקום האהוב עלי בירושלים ובעולם הוא הבית בו אני גר ומארח. שיפצתי את הבית בעצמי, והסוויטות נושאות כמחווה את שמותיהם של ארבעה מהתושבים הטמפלריים המקוריים של בתי המושבה הגרמנית - מסרלה הסנדלר שבנה והתגורר בבית הזה ממש, אימברגר, זנדל ובוירלה האדריכלים שבנו את בתי המושבה הגרמנית. מבחינתי אין כמו אשרי יושבי ביתך.

אלון ביהם-ערן

הסוויטות נקראות על שם ארבעה מהתושבים הטמפלריים המקוריים. חצר הבית הטמפלרי בירושלים (צילום: באדיבות הבית הטמפלרי)

טרם התפרסמו תגובות

הוסף תגובה חדשה

בשליחת תגובה אני מסכים/הלתנאי שימוש
    לוגו - פיקוד העורףפיקוד העורף

    התרעות פיקוד העורף

      walla_ssr_page_has_been_loaded_successfully