הישראלים שכל יום עבודה אצלם הוא מסע בזמן

בלב הגליל העליון, מוקף ביער כשלמרגלותיו נחל כזיב, ניצב מבצר מרשים בראש שלוחה תלולה. החורש הים תיכוני העשיר שמקיף אותו, הנוף ההררי ומבנה האבן הגדול משווים למונפור מראה מלכותי. זהו ללא ספק אחד המקומות היפים בישראל והמצודה מושכת אליה רבבות מטיילים בשנה.

"המונפור קיים מימי הביניים, הוא היה חווה חקלאית של משפחה צרפתית וב-1222 הפכו את החווה למבצר", אומר יונתן אורלין, מנהל צוותי השימור של רשות הטבע והגנים במחוז צפון, "המבצר נכבש ואז הוא נהרס ומאז המקום נותר פתוח לציבור ולפגעי הטבע".

המבצר שחולש על הרי הגליל עוד מתקופת הצלבנים, נאלץ לעמוד בשנים האחרונות לא רק בפגעי הטבע אלא גם בפגעי האדם. בין אם במתכוון ובין אם בשוגג, רבבות המטיילים שנהנים מהמקום הקסום גורמים לפגיעה במבנה ובסביבתו.

רשות הטבע והגנים פועלת לשמור על הטבע ועל אתרי המורשת והתרבות של ישראל, והמונפור הוא דוגמה לכך. צוותי השימור של רשות הטבע והגנים נמצאים באותם אתרים ודואגים לכך שישתמרו כפי שהיו בעבר. המשמעות היא שאותם משמרים ישאפו תמיד לכך שהממצא ההיסטורי או הארכיאולוגי יישמר בסביבתו הגיאוגרפית בצורתו הפיסית, באווירה ובמיקום, תוך ביטוי לזמן שעבר, קרוב ככל שניתן למצבו המקורי, או כפי שהתגלה לראשונה.

"המשמר הוא בן אדם קצת 'משוגע", התפקיד מחייב לצאת ולעבוד בחוץ בתנאים מאוד קיצוניים", אומרת אורית בורטניק, הממונה על שימור מורשת בדרום ברשות הטבע והגנים, "יש תחושת שליחות מאוד מאוד עמוקה וערכית. התפקיד שלנו הוא לשמר את העבר. לוקחים את המסר שמיוצג באמצעים של אבן, חומר, צורה, צבע, תרבות ומנסים לתת את הכבוד הראוי כדי שהמסרים והמשמעות יעברו לעתיד".

"אנחנו מנסים לייצב ולקבע את הקיר במצבו, אם אבן שאנחנו יודעים בוודאות שנפלה היא מוחזרת, אם צריך גם משחזרים אבן או שתיים בכלים מסורתיים", מוסיף יונתן אורלין, "אנחנו מנסים להאט את הזמן".

בפרק השביעי בסדרה "רבע לטבע" יפתח ועידן נחשפים למאמצי השימור של רשות הטבע והגנים ולפגיעה הנגרמת להם כתוצאה מפעילות בני האדם ונזקי הטבע.