ביס מהעמק

כשרבים יציפו החודש את מרחבי צפון הנגב והכלניות של "דרום אדום", בצד השני, בעמק יזרעאל ומרחביו, יתקיים פסטיבל הקונטרה של "טעמים בעמקים", מה שיבטיח פחות לחץ אנושי ולא פחות מראות יפים של טבע ופריחה. ועוד בשילוב קולינריה? מה אתם צריכים יותר?!

אז זו השנה ה-16 שבה מתקיים הפסטיבל הוותיק בצפון הקרוב, שבו במשך שלושה סופ"שים (22-2 בפברואר 2020) תוכלו ליהנות מטיולים בטבע, מכירת תוצרת חקלאית טרייה, ארוחות במסעדות כפריות, תערוכות אומנים ושפע אירועים. מה שבעיקר מעניין, הם המקומות החדשים שנפתחו בזמן האחרון בעמק וכדאי להכיר במשך כל השנה - אם כעצירה בטיול הבא שלכם או כמקום נקודתי שכדאי לבוא לאכול ולטייל בו.

אחד המסלולים החדשים יחסית שנחנכו לאחרונה בעמק, הוא מסלול טיול בנחל ציפורי, שמתחיל את דרכו מחניון ביער הסוללים והולך עם הנחל מערבה לכיוון האיקליפטוס הגדול שמתחת לכפר הבדואי כעביה.

המסלול שהוסדר על ידי רשות ניקוז קישון וקק"ל, מתאים לעגלות תינוקות וכמובן לאופניים והולכים. הנחל שמלא כל השנה ומתחיל את זרימתו בהר יונה שבהרי נצרת, זורם כל השנה ובמיוחד בימים אלה בהם הגשמים יורדים והמעיינות מלאים. לאורך המסלול, שעובר גם מתחת לכביש 77, תראו שדות חיטה ירוקים בתקופה זו, מפלונים שנוצרו מסלעים שהונחו לסידור זרימת המים, ואת חורשות האלונים הצפופות של יער הסוללים הנהדר. אפשר לקיים מסלול חד כיווני של כ-3 ק"מ, הלוך-חזור או מעגלי של כ-7 ק"מ (שחוזר דרך יער וקיבוץ הסוללים).

אל מגוון עגלות הקפה, תחנות קפה ניידות, או איך שלא תכנו אותן שמנקדות את העמק בשנים האחרונות, מצטרפת "העגלה" של מסעדת "בלה" בכניסה למושב בית שערים. ראשית, המקום נפתח ממש לפני חודש וקצת ותכליתו - פינת בוהוריים נחמדה שפעילה מהשעה 7 עד 12 (ומכאן מספקת פתרון לשעות המוקדמות יותר שבהן בלה סגורה) וניתן לפתוח איתה את היום.

בעגלה מגישים מעבר לקפה וסוגיו, מגוון מאפים שהתאים הקונדיטור תומאס גלר, שביחד עם עידן ליפשיץ מבעלי המקום, "אפו" משהו חדש. "רצינו גם להשלים את החוסר של הבוקר של 'בלה' וגם להיכנס לתחום של המאפים, פוקצ'ות, פיצות וכל תחום האפייה", מסביר גלר. כך, למשל, הוא אופה את הלחמניות של ההמבורגרים של המסעדה במקום לקנות, וגם העגלה מקבלת גיבוי מקצועי ופחממי משלה.

בין הכריכים מלחם מחמצת שתמצאו מונחים בסדר יפה על העגלה, יש שינקן וגאודה, פטה, בושה (24 שקלים) וגם כריכונים ב-9 שקלים, כולל טבעוניים שמבטיחים שיהיה גם בהמשך. מעבר לכך, עוגות שמרים (32 שקלים) על בסיס מחמצת (נדב קינוחים, מאחוריך), קרואסון פטל עם סירופ פירות יער ומי ורדים, שבעגלה מדווחים שהוא פופולרי ביותר.

העגלה, בית שערים. פתוח 12:00-07:00 כל יום.

שדות העמק הירוקים מחיטה שכבר נובטת, הציפו את כביש 77 משני צדדיו עת נסעתי לכפר הבדואי חילף שמעל עמק ציפורי, השייך למועצה המקומית בסמת טבעון. עליסאת סלאח, פנסיור של המשטרה, מקבל את פניי בלבוש בדואי מסורתי, עם כאפייה וגלבייה, במוזיאון הקטן שהקים בביתו בשם "עולם הולך ונעלם - המורשת הבדואית". אז תגידו - "עוד מוזיאון של המורשת הערבית? יש מלא כאלה". אבל לא, המוזיאון הקטן ומקסים של עליסאת מציג פסלים מעץ שהוא מפסל מזה שנים ומראים את חיי הבדואי במרחב, כמו האיכר שחורש במחרשה, נגנים בדואים שמנגנים על רבּאבָּה (כינור עם מיתר אחד) ואפילו פסל של המרגלים התנ"כיים מחזיקים אשכול ענבים, כשאחד עם כאפייה והשני עם פאות של דתי "כדי שיראו שאפשר לחיות ביחד", אומר עליסאת.

אפרופו דו-קיום, במוזיאון שלו ישנו חדר אחד שמוקדש לראש הממשלה רבין ז"ל, וכל שנה הוא מפסל פסל שמוקדש לשלום לפי הנושא שהיה הבולט ביותר בשנה. את הפסל הראשון ב"חדר של רבין" הוא פיסל ב-1996, שנה אחרי הרצח, ולאה רבין אף שלחה לו מכתב הוקרה ששמור אצלו במוזיאון. "אהבתי את רבין עוד מילדות", אומר עליסאת שהכיר את ראש הממשלה המנוח כבר משירותו במג"ב במשך 31 שנה, "וכך נדבקתי בשלום".

עולם הולך ונעלם - המורשת הבדואית, בסמת טבעון. 15 שקלים לאדם, לתיאום ביקור: 052-3627580.

את הדרך מחילף (חילף בערבית - איחוד של כמה משפחות מחילף, כעביה וביר אל מכסור), עשיתי בכביש המוביל אל "דרך הטמפלרים". נכון שהטמפלרים דור 0.2 חיו בבית לחם הגלילית ובוולדהיים, היא אלוני אבא של היום, אבל איזו דרך בדיוק היתה להם? ובכן, היתה דרך שהובילה לחיפה - ה"האב" של הטמפלרים הראשונים שהגיעו לארץ ב-1868. אותה דרך שבה העבירו סחורות וגם מתיישבים, השתבשה עם השנים וערוצי הנחלים שההזרימו נגר עילי כירסמו ויצרו בה חריצים וסדקים. בכל שנה היו משפצים את הדרך מחדש, עד שהחליטו בקק"ל להפוך את המפגע למשאב.

לפני כחודשיים הסתיים שיפוץ של הדרך והותקנו בה סכרונים קטנים של סלעים ועליהם יריעות בד בצורת סהר, שיצרו סדרה של מפלוני מים חביבים שגם מסדירים את הניקוז ועל הדרך גם מזרימים מים לעצי פרי שנשתלו לאורך הערוץ. מקסים. הבתים של טבעון נושקים מצד אחד לדרך הטמפלרים, ויער האלונים של גבעות אלונים-שפרעם נותן "בוסות" מהצד השני, כך שאפשר להחנות את הרכב בתחילת המסלול ולטייל לאורך הסהרונים במסלול הלוך-חזור (פחות מקילומטר), וגם מסלול האופניים של סובב טבעון עובר שם.

עדיין בקריית טבעון, הרעב שקינן בי הוביל אותי מרחק נסיעה קצר אל הביסטרו החדש "שה וזה" (ChezVeze), שפתחה רוני גליקו. בעבר, היתה באמתחתה מסעדת "שלו ביער", שבה עבדה כמלצרית ולימים גם רכשה אותה והפכה לבעלים. המסעדה שנסגרה בשנה שעברה, הובילה את רוני למשהו שהוא פחות רשמי ממסעדה צרפתית נוקשה ועם זאת מספק גם אוכל וגם קוקטיילים של בר, למשל. "התחשק לי משהו יותר משוחרר, היא אומרת, "ובניתי לי מקום שיהיה לי לקפה בבוקר ובירה בערב". את התפריט היא גיבשה בעזרת יועץ קולינרי ובעזרת ההעדפות שלה באוכל, כך ששה וזה ("כי 'שה' זה הכי צרפתי ו'זה' זה הכי ישראלי", היא מסבירה) מציע מנות ביסטרו ש"מדברות" צהריים וערב, ולא רק קפה ומאפה של בוקר.

המקום שנמצא במיקום די מרכזי בטבעון, ברחוב הרימונים, נפתח ביולי האחרון והמנות מגוונות. החל מראשונות כמו "ל"ג בעומר" - בטטה מדורה על טחינה, יוגורט וסלט עלים ועדשים, שקדים קלויים וגרידת לימון (42 שקלים), דרך עיקריות כמו פסטה "טיול ביער" ברוטב שמנת פטריות, צ'ילי, טימין, מוסקט וגבינות עיזים ופרמז'ן (72 שקלים) וכלה בקינוח של סושי בננה - רול של בננה עם שוקולד וקוקוס (43 שקלים), ומוגש עם צ'ופסטיקס. המנות שאכלתי היו טעימות לבטן ולעין, ואורות ניאון מסביב לבר הקטנטן בישרו שכדאי לבדוק מה קורה פה גם כשהשמש יורדת. "בימי חמישי יש מנות שיירינג שחולקים כמה סועדים (70-50 שקלים למנה) ויין ללא תחתית ב-58 שקלים", אומרת רוני ומוסיפה "בשבת אני בחופש".

שה וזה, הרימונים 1, קריית טבעון. א'-ה' 22:30-07:00, ו' עד 16:00.

כדי לשים את הראש, התפתלתי בכביש הרעוע קלות ורבוי הבמפרים של כעביה-טבאש-חג'אגרה - מועצה מקומית אחת שמאגדת את 6,000 התושביהם של שלושה כפרים בדואים מעל עמק ציפורי, בסמוך לחילף. היעד: מתחם "שבט אחים" המקורי (הרבה לפני השיר המפורסם) של יזהר ואירית גוריון בכפר טבאש. כן, יש יהודים שחיים בכפר הבדואי הזה, שגורלו נקשר לא אחת עם משפחת זייד, שהיא בעצם ה"ישוב" הכי קטן בארץ שכולו משפחה אחת בתוך קריית טבעון.

יזהר ואירית, שביחד עוד מהתיכון, קנו את האדמה בקצה הכפר ב-1994 ורצו לגור בכוונת תחילה בין הבדואים, בלי ססמאות לעוסות על דו-קיום, פשוט לקום ולעשות. ב-2010 החלו לארח חפלות וכשהילדים גדלו ועזבו, הפכו את המתחם לאתר לינה של אוהלים מקסים, פשוט וגם די מוזל. לימים, האוהלים הפכו למשהו יותר מוצק. כך למשל, תמצאו את החאן - מבנה לינה ל-25 איש עם מטבח ומזגן במחיר של 90 שקלים לאדם, או את הסטודיו שמציע לינה לעד חמישה אנשים (350 שקלים לזוג ו-125 שקלים לאדם נוסף, כולל ארוחת בוקר). אבל הכי מדליק, אם אתם זוג (ואולי עד שני ילדים), זה לגור בקרון הרכבת הבריטי העתיק, שהיה קבור באדמה ואותו רכש יזהר, שיפץ והפך לצימרון חמוד ומקורי. הלינה בקרון מקסימה ומיוחדת, נוחה ובעיקר לא יקרה (350 שקלים לזוג).

"הרבה יהודים באים לפה והם בהלם כי זה כפר בדואי, אבל הדבר היחיד שמפריע להם זה ששואלים אותם אם הם רוצים קפה", אומר יזהר בחיוך ומוסיף, "זה שהם מסתובבים פה ורואים כבשה בדיר - זה כבר עושה משהו טוב לכולם".

שבט אחים, טבאש. לינה פרטית, משפחתית או בקבוצות. טל' 052-6941188, 052-6941141.

אז מסתבר שאנשי "בלה" לא קופאים על השמרים שלהם והתרחבו גם לעולם האסייאתי. לא זה של הקורונה הפושה בעולם, אלא זה של הנודלס וסוגיה. והפעם סניף חדש למסעדה ישנה, שהחיפאים מכירים בשם "צ'אנג בה" (פיל משוגע בתאילנדית).

אז השף עידן ליפשיץ מבעלי "בלה", כאמור, הקים את צ'אנג בה בחיפה לפני כחמש שנים, ואילו בשנה שעברה פתח את הסניף השני שלו ביקנעם. בתפריט שמבוסס על המטבח התאילנדי, מבחר מאכלים אהובים ומוכרים, החל מהפאד תאי הפופולרי ועד טום יאם הפופולרי לא פחות. המנות שמבושלות על ידי צוות אסייאתי וישראלי גם יחד, מזכירות בטעמן ובמראן את האוכל של רחוב הקוואסן שנסגר, וכיף להרגיש ב"תאילנד" גם בעמק ולא רק ב"בית התאילנדי" בתל אביב. כך למשל, הפאד פאק היה טעים ומתובל היטב, וגם הקארי פננג. מה שעוד נחמד בצ'אנג בה, הם הקוקטיילים המיוחדים (38 שקלים), כמו מוחיטו פיץ' (רום, לימון, נענע ואפרסק) שבאים עם קש מנייר, ולא מפלסטיק, וזו כבר בשורה טובה שמתחילה להתפשט במסעדות ארצנו. בקיצור, היה יאם ויש גם משלוחים!

צ'אנג בה, התמר 1, יקנעם. יום א'-ש' , 23:00-12:00, 04-7709099 053-9415956.