20 דברים שלא ידעתם על טיולים בישראל

כל כך הרבה פעמים עשיתם את הדרך בין תל אביב לירושלים. האם אי פעם דמיינתם שבסמוך לכביש המהיר הזה מסתתרות עקבות של דינוזאורים?

העקבות הללו התגלו ממש במקרה, בתחילת שנות ה-60, באזור מושב בית זית. הן אמנם לא גדולות מדי, אבל הן בהחלט שייכות לדינוזאורים שהסתובבו כאן לפני כמה עשרות מיליוני שנים. עקבות אלו נשמרו על מסלע שבימיו הקדומים היווה קרקעית של מקווה מים בוצי. האחראי להן הוא ככל הנראה סטרוטיומימוס, שאורכו היה כארבעה מטרים. אם אתם מעוניינים לצפות בהן, ניתן להיכנס לאתר בתיאום עם מזכירות מושב בית זית.

כידוע, שביל ישראל נמתח מקיבוץ דן ועד אילת, ואורכו קצת יותר כ-1,150 ק"מ. לפני כשלוש שנים הוא זכה לכבוד בינלאומי - ותועד, מטר אחר מטר, בשירות ה"סטריט וויו" (StreetView) של גוגל. בקיצור, אתם יכולים "לעשות" את שביל ישראל הישר מסלון הבית. אגב, לצורך תיעוד השביל, נשאו מתנדבים מצלמות כבדות על גבם, ובילו בשטח במשך כחודשיים וחצי.

אוהבים להגיע לאתרי צפרות בעמק החולה ולצפות בציפורים נודדות? ובכן, כנראה שאתם עדים רק לחלק מהתמונה הכוללת. הסיבה: כ-70% מהעופות הנודדים עושים זאת בשעות הלילה. הם כמובן לא עושים זאת כדי לאכזב את חובבי הצפרות, אלא פשוט משתמשים ביתרונות שמציעה הלילה: ניווט לפי הכוכבים, מניעת התייבשות מהירה והימנעות ממפגש עם עופות דורסים.

כמה מהמוני הרוחצים בבריכת המשושים שברמת הגולן אכן יודעים כיצד בעצם נוצר פלא גיאולוגי זה? בעבר הרחוק, הגולן חווה התפרצויות געשיות. כאשר קילוחי הלבה התקררו, צורת ההתכווצות והוצאת החום היעילה ביותר בטבע גרמה להם להיראות כעיגול. אבל עיגולים אינם מסוגלים להיצמד אלו לאלו בלי רווחים, ולכן - הצורה הקרובה ביותר שעשויה לברוא משטח גדול תוך כדי שימוש במינימום חומר גלם וללא רווחים, היא המשושה. ההסבר מסובך מדי? עזבו, פשוט היכנסו למים ותיהנו.

מפרץ חיפה מספק את אחד הנופים החופיים היפים בצפון הארץ, במיוחד כאשר מביטים עליו מגבוה. בשעות מסוימות, הכל נראה כה פסטורלי ורגוע. אבל מסתבר שמתחת לפני המים, במרחק לא רב מהחוף, רובצת צוללת מלחמה איטלקית, שטובעה על ידי הבריטים בימי מלחמת העולם השנייה.

הצוללת, "שִׁירֶה" שמה, הושקה בשנת 1938 ויצאה למשימות רבות בים התיכון. באוגוסט 1942, כאשר הגיעו "שירה" לנמל חיפה, נשלחו אליה ספינות קרב והטילו עליה פצצות עומק. זה היה סופה של שירה ושל 53 לוחמיה. גם כיום, צוללנים נוהגים לצלול אליה, לעומק של 33 מטר, ולבקר בשרידיה.

אתרים רבים בישראל, מצפון לדרום, מאכלסים קירות ורצפות פסיפס מרהיבות, גדושות צבעים וסצנות מרתקות. האם שאלתם את עצמכם כיצד ניצבת רצפת פסיפס תחת קרני השמש במשך כ-1,500 שנים ויותר, מבלי שצבעיה ידהו? התשובה מפתיעה בפשטותה: אבני הפסיפס מעולם לא נצבעו. הן נחצבו או נאספו מהשטח בצבע המקורי שלהן. הן יכולות להיהרס, להישבר ולהתלכלך - אבל בהחלט לא לדהות.

סחנה, מכירים? גן לאומי זה, ששמו הרשמי "גן השלושה", נחשב לאחד מאתרי המים היפים מסוגם בעולם (כך לפי מגזין TIME). אבל כל הטבע הזה הוא לגמרי טבעי? התפאורה הנהדרת הזו, שמאכלסת מפלי מים, תעלות, גשרונים, בריכות טבילה ושאר אלמנטים יפים - היא למעשה תוצאה של תכנון קפדני שעשה שימוש חכם ואסתטי במי המעיינות הקיימים במרחב.

מתחם תל אפק שבגן לאומי ירקון הוא אתר בילוי וטיול פופולרי להפליא, כאשר אחד מכוכבי המקום הוא מבצר אנטיפטרוס. נכון? לא מדויק. כי השם הנכון הוא אנטיפטריס, ולא אנטיפטרוס (על שמו של אביו של המלך הורדוס).

רגע, בעצם, יש לכם טעות נוספת, כי העיר הרומית אנטיפטריס כבר לא קיימת בשטח. מה שתראו הוא למעשה מבצר טורקי העונה לשם בינאר-באשי (בעברית "ראש העין").

אם תגיעו לקיבוץ קטורה בערבה תבחינו בעץ תמר רגיל למראה המוקף גדר ולצדו השם "מתושלח". זהו שמו של העץ שנבט מגלעין שנמצא בחפירות ארכיאולוגיות במצדה. כ-1,900 שנים היה הגלעין קבור תחת שכבות של עפר, ולאחר שהתגלה, יחד עם גלעינים נוספים, הוחלט לנסות ולהנביטו - בתהליך ארוך ומורכב למדי. סיכויי ההצלחה היו קרובים לאפס, אבל בסופו של דבר - ההצלחה היתה כבירה, ולעניין אף היתה השלכה מדעית כבדת משקל. אז מי אמר שאי אפשר לנסוע בזמן?

מזה שנים רבות, מנסים חוקרים ומחפשי אוצרות מהעולם לפתור את התעלומה של "מגילות הנחושת", שהתגלו במערה באזור קומראן בתחילת שנות ה-50. בשונה ממגילות הקלף הרבות שהתגלו כאן, מגילת הנחושת - שגילה כ-2,000 שנים - עשויה מחומר הגלם הייחודי, וסוברים כי מדובר בכתב סתרים שמתאר עשרות אתרים במדבר יהודה, בהם הוחבאו מטמוני זהב, כסף ומטבעות. כעת נותר רק לפענח את כתב הסתרים. בינתיים, אף אחד עדיין לא הצליח לעשות זאת.

בישראל נרשם המקרה הראשון בעולם שבו הצליחו להשיב דג של מים מתוקים לבית גידולו המקורי. לבנון הירקון - המצוי בסכנת הכחדה חמורה - שייך למשפחת הקרפיוניים. זהו מין אנדמי (ייחודי) לישראל, ואורכו כ-7 ס"מ בלבד. בעבר היה נפוץ בנחלי החוף, אך בשל הרס בתי גידול וזיהום הנחלים, הוא נכחד כמעט לחלוטין. עם זאת, נותרה אוכלוסייה זעירה בחלקו הנקי של נחל הירקון.

ב-2004 הוקמה בריכת ניסוי באזור מקורות הירקון שהוזנה ממי הנחל שעברו סינון, אך מנותקת ממנו. שם נוצרו תנאים לריבוי הדג, וכשנתיים מאוחר יותר נרשמו ההצלחות הראשונות: דגיגונים קטנים יצאו לאוויר (או למי) העולם. בסופו של התהליך, לבנון הירקון הושב אל כמה בתי גידול בנחלי החוף. שיא עולמי, כבר אמרנו?

רק 56 קילומטר מרצועת החוף בישראל פתוחים לציבור הרחב, ואורכם הכולל של החופים המוכרזים בישראל הוא 17 ק"מ בסך הכל. לשם השוואה, בשנת 1949, לכל תושב בישראל היה בממוצע 31 ס"מ חוף. כיום נותרו לכל תושב פחות מ-2.5 ס"מ חוף בממוצע. אז אם צפוף לכם בים, תגידו תודה שלא כל עם ישראל החליט להגיע לחוף באותו הזמן.

בשמורת הבניאס יש נחל שוצף, מעיינות יפים והמון טבע שוקק חיים, אבל גם סיפור מיוחד. בשמורה נמצאים שרידי מקדש שנבנה לכבוד האל היווני פאן, מה שהעניק למקום את שמו: פניאס. במרוצת הדורות, שיבשו תושבי המקום הערבים את השם לבניאס. כך או אחרת, על פי המיתולוגיה, פאן היה אל הרועים - ומראהו היה מאוד מטריד: חציו תיש וחציו אדם. רבים חששו לפגוש באל, שנראה קצת מפלצתי. ומהפחד הזה נולדה המילה "פאניקה".

אוהבים לטייל לצד שרידים ארכיאולוגיים? מסתבר שלא כל חור קדום באדמה שנועד לאיסוף מים הוא "באר". כי יש באר מים, ויש גם בור מים. בור המים נחצב במטרה לאסוף ולאגור מי גשמים, ולעומתו - באר המים נחפרה במטרה להעלות מי תהום אל פני השטח.

טיילתם בקיסריה, במצדה או בהרודיון בעקבות המלך הורדוס? כעת תגידו "הורדוס" בקול רם. יש סיכוי שטעיתם, כי עליכם לומר Hordos ולא Hordus. ואם כבר מדברים על המלך הידוע לשמצה, האם ידעתם שבכל מסע שלו התלווה אליו מלצר יין (סומלייה) צמוד? בהחלט טוב להיות מלך.

אחת המערות היותר אתגריות בישראל היא מערת עלמה שבגליל העליון, שאורכה כחצי קילומטר. היא אחת הארוכות והעמוקות בארץ, וניתן לרדת בה לעומק של יותר מ-100 מטרים, ללא צורך בציוד גלישה מיוחד. נכון, זה קשה, מפחיד ואתגרי - אבל בהחלט אפשרי. בשל עומקה, נקשרו סביבה אגדות רבות בימי קדם. על פי אחת מהן, יהודי בבל חזרו מהגלות באמצעות המערה, שחיברה בין בבל הרחוקה לבין ארץ הקודש.

הר הכרמל הוא אחד מאתרי הטיולים הפופולריים בארץ, בזכות יערות, מערות ומסלולי טבע נהדרים. אבל במקומות מסוימים, אם תורידו את העיניים, תוכלו לגלות לא מעט מאובנים בני מיליוני שנים. כך למשל באזור נחל מערות, באזור מערות אורנית ועוד. אזור זה הוא בעצם השריד של שונית אדירה שנוצרה לפני כ-120 מיליון שנים, בעומק הים שכיסה את המרחב הזה. והמאובנים הקטנים הללו הם כל מה שנותר.

יש פה מישהו שלא מכיר את הרקפת? ברור שלא. היא הרי מככבת בכל טיול פריחה שמכבד את עצמו. עם זאת, מעניין לגלות שבימי קדם, נהגו להפיק מהצמח מגוון שיקויים ותרופות, למגוון מחלות. אבל היה גם שימוש מאוד יוצא דופן: דייגים נהגו לכתוש את פקעת הרקפת, להוסיף לתערובת מעט קמח, לשפוך לנחל - והדגים היו פשוט מתמסטלים מהרעלנים, וצפים במים. רק להושיט יד ולקחת.

עין מבוע הוא אחד המעיינות הפופולריים במדבר יהודה. הוא נובע בנחל פרת (ואדי קלט), ומושך אליו מטיילים רבים, במיוחד בקיץ החם. זאת בזכות בריכה גדולה ועמוקה שבנו בו הבריטים. אבל מי שלא מכיר מראש את ה"טריק" של המעיין - יהיה מופתע. מדובר ב"מעיין פועם", כזה שמימיו נשאבים לפתע בחזרה אל מקור הנביעה. זאת בשל שילוב של תצורה גיאולוגית ייחודית עם חוק הכלים השלובים, שגורמים למים להישאב באופן טבעי, אחת לזמן-מה, אל קרביה מערת הנביעה. לאחר כמה דקות, הכל חוזר לקדמותו, ומי הבריכה מתמלאים שוב. כאילו כלום לא קרה.

רבים מגיעים בלילות הקיץ אל מכתש רמון בכדי לצפות במטר המטאורים, ובכלל - בכדי לצפות בכוכבים. לא רבים יודעים כי לפני שנים ספורות, הוכרז המכתש שלנו כ"שמורת אור כוכבים בינלאומית". וכך, הוא קרוי בחו"ל The Ramon Crater International Dark Sky Park. לכבוד זה זכו רק כ-50 אתרים בעולם כולו. מדובר בהכרה במרחבים שבהם נשמרים שמי הלילה במצב טבעי, ללא "זיהום אור".