הקומקום שתקע אותי: ישראלי עמד מאחורי הפסקת החשמל הגדולה של ליסבון?

אריק איילון, מדריך טיולים, הגיע עם קבוצת מטיילים לליסבון. לאחר שיצאו לבילוי במועדון פאדו, חזרו הבליינים למלון בשעת לילה מאוחרת. אריק נשכב במיטה ונרדם מיד. לפתע הוא שמע נקישות על דלת חדרו. הוא פקח עין עייפה וראה בשעונו שהשעה היא קצת אחרי 5 בבוקר.

"מי זה?" שאל אריק.

"אריק, זה מאיר אני חייב לדבר איתך", התקבלה התשובה מעבר לדלת. מאיר היה אחד מחברי הקבוצה.

"עכשיו... בחמש בבוקר?", גמגם אריק בנמנום.

"כן...כן... זה משהו דחוף".

באנחה כבדה אריק התרומם. הוא גישש אחר מתג התאורה, לחץ עליו, אך משום מה האור לא נדלק. ברגליים כושלות הוא עשה דרכו לכיוון הדלת ופתח אותה. במסדרון החשוך הוא זיהה את צלליתו של מאיר שהיה לבוש במכנסיים קצרים בלבד.

"מה כל כך דחוף... מה קרה?", שאל אריק.

"ששש...", לחש לו מאיר, "שלא ישמעו אותנו". הוא קירב את פיו לאוזנו של מאיר: "אתה רואה שחשוך בחדרים ובמסדרון? זה בגללי, אני אשם בכך".

התברר שמאיר התעורר בשעת בוקר מוקדמת והחליט להכין קפה, עם הקומקום החשמלי שהביא מישראל. זאת למרות שאריק הזהיר את כל המטיילים, שלא להכניס לשקעי החשמל בחדרים קומקומים חשמליים פרטיים.

"מילאתי את הקומקום במים", סיפר מאיר לאריק, "והכנסתי את התקע לשקע החשמל שבחדר. איך שהכנסתי את התקע לשקע השתררה חשיכה אצלי בחדר".

מאיר הבין שגרם לקצר. הוא חיפש את קופסת הנתיכים, שבד"כ נמצאת בכל חדר בחדרי מלון, אך לא מצא אותה. הוא יצא מחדרו וחיפש במסדרון, שם גילה לחרדתו, שאין חשמל גם במסדרון וכשרצה לחזור לחדרו, הדלת ננעלה והוא נותר במסדרון החשוך, ללא יכולת לפתוח את הדלת. אז הוא פנה לאריק כדי שיעזור לו.

"לא רק במסדרון יש קצר", אמר אריק למאיר, "כנראה שגרמת לקצר בכל הקומה, כי גם לי אין חשמל בחדר". בינתיים החלו להישמע קולות גם מקומות אחרות של המלון והשניים הבינו שכל המלון שרוי בחשכה.

"אוי ואבוי", מלמל מאיר בייאוש, "מה אעשה?, רק זה חסר לי עכשיו, לשלם למלון על כל הנזק שגרמתי".

מאיר היה מבוהל, הוא ידע שהוא עלול להיתבע על ידי הנהלת המלון, כי מדובר בנזק רציני. אריק ניסה להרגיע אותו והם סיכמו שלא לספר לאף לא אחד מי גרם להפסקת החשמל במלון.

אריק המשיך, "לא הייתי בטוח שידעו לזהות מי גרם לתקלה, לכן הצעתי למאיר לשמור על כל מה שקרה בסוד. גם אמרתי לו שברגע שהוא ייכנס חזרה לחדר, שיחביא את הקומקום הבעייתי".

מאיר היה ללא חולצה, אריק הכניס אותו לחדרו והוא עצמו ירד במדרגות לדלפק הקבלה, כדי לבקש מפתח לחדר של מאיר.

אריק הגיע לקומת הלובי וראה שכל הכניסה למלון מוארת בתאורת חירום. הוא ניגש לפקיד וביקש את המפתח. "אנחנו מאוד מצטערים על זה שאין חשמל במלון", התנצל בפניו פקיד הקבלה, "הודיעו באמצעי התקשורת שב-5 בבוקר נגרמה תקלה בתחנת הכוח שמספקת חשמל לליסבון ושחצי מהעיר שרויה בעלטה".

התברר שהיה מדובר בצירוף מקרים בלבד ושמאיר לא גרם לעלטה בפורטוגל. אריק קיבל את המפתח לחדרו של מאיר ועלה בחזרה במדרגות. מאיר חיכה לו במסדרון ואריק ראה שדלת חדרו פתוחה. "פחדתי שיבוא איתך מישהו מהמלון ויראה את הקומקום בחדר", הוא לחש לאריק "לכן פרצתי בכוח את הדלת וזרקתי את הקומקום מהמרפסת לגינה של המלון".

כך נראה "על ראש הגנב בוער הכובע". הדלת ניזוקה, אך במלון ויתרו למאיר על הנזק בשל הפסקת החשמל. אריק סיפר לי שעד היום מאיר בטוח שתחנת הכוח האטומית של ליסבון התקלקלה רק בגלל הקומקום החשמלי שלו.

*חיים קוזניץ הוא מדריך טיולים ומספר סיפורים, מחבר הספר "מה שקורה בחו"ל נשאר בחו"ל"