וואלה
וואלה
וואלה
וואלה

וואלה האתר המוביל בישראל - עדכונים מסביב לשעון

זמביה: המקום שמלאכים מתבוננים בו מלמעלה במעופם

2.8.2018 / 17:00

כ-30 אחוזים משטחה של זמביה הם פארקים ושמורות טבע של מאות ק"מ. ממפלי ויקטוריה, דרך הקהילה היהודית שהיתה ועד בעלי-החיים המרהיבים - מסע מרתק באוויר, במים והרבה ביבשה, במדינה שבה דווקא האדם הוא היצור הכי הנדיר

שקיעה זמביה. איתמר גרינברג, מערכת וואלה! NEWS
חוויה של טבע בראשית מרהיב ועוצמתי. שקיעה בזמביה/מערכת וואלה! NEWS, איתמר גרינברג

הרופאה החתימה את פנקס החיסונים שלי לאחר סדרת הזריקות שנדרשות לקראת הנסיעה לזמביה. "עכשיו יש כמה דברים שחשוב לי להדגיש", אמרה בחביבות. "את הטיפול המונע למלריה תקפיד לקחת באותה השעה בבוקר, אל תשתה מים שלא מגיעים מבקבוק סגור ואל תאכל פירות או ירקות שלא קילפת בעצמך". הנהנתי בהבנה, והמבט החביב שלה התחלף במבט רציני. "והכי חשוב - אל תיגע באף בעל חיים", הדגישה בקול סמכותי. "אני ממש לא מתכוון לגעת בבעלי חיים" עניתי. "האמת, אני בכלל לא חושב שיזדמן לי לראות חיות כל כך מקרוב". שלושה ימים לאחר מכן התהלך לכיווני אריה. המרחק בינו לביני שם בסוואנה של זמביה היה שווה למרחק ביני לבין אותה רופאה חביבה במרפאת הטיולים.

"כ-30 אחוזים משטחה של זמביה הם פארקים לאומיים, שמורות מוגנות ויערות פראיים המפוזרים על פני 20 פארקים לאומיים שנשמרים היטב, לא המוניים או עמוסים בתיירים, והביקור בהם הוא חוויה של טבע בראשית מרהיב ועוצמתי", אומרת רונית הרשקוביץ, מנכ"לית חברת "ספארי קומפני" המתמחה בטיולים לאפריקה ומי שמשמשת בשנים האחרונות כקונסולית הכבוד של זמביה בישראל. "זמביה היא מדינה מסעירה", היא מוסיפה. "מגוון בעלי החיים העשיר של המדינה הזו הוא כמעט בלתי נתפס, וטיול הספארי המיוחד הזה שאנחנו מארגנים עד הפרטים הכי קטנים, אפשר לנו לצפות בשגרת החיים המרתקת של החיות הגדולות האלה, ממרחק של מטרים ספורים". המדריכים, כולם בני המקום, מכירים כל פינה בסוואנה ואת רונית - "מלכת אפריקה", הם מכנים אותה.

הקולוניאליזם הבריטי השאיר חותמו על האוכלוסייה המקומית בדמות אנגלית רהוטה והתנהגות מנומסת ומאופקת. האופי הנעים של המקומיים, היציבות הפוליטית, אפשרויות הלינה בפינות חמד, המשלבות נוחות מקסימלית ושלל פעילויות מרגשות - אינטנסיביות או רגועות - שבמרכזן חיות הבר והטבע הפראי, הופכים את זמביה ליעד שמתאים לכולם, גם למי שעשה טיול בר מצווה לאפריקה ורוצה הפעם חוויית אקסטרים, גם למטיילים סקרנים שמחפשים שער פסטורלי ליבשת הדרומית, וגם למי שמזדהה עם המצב שבו הייתי אני - לא לגמרי בטוח איפה בכלל נמצאת זמביה על המפה, אבל בטוח מוכן להרפתקאות וריגושים.

אריה ספארי זמביה. איתמר גרינברג, מערכת וואלה! NEWS
ממתין לרדת החשכה לקראת הציד. אריה בסוואנה של זמביה/מערכת וואלה! NEWS, איתמר גרינברג
לודג' זמביה. איתמר גרינברג, מערכת וואלה! NEWS
אחד הלודג'ים הפופולאריים בפארק דרום לואנגווה הוא מחנה אנאבזי בזמביה/מערכת וואלה! NEWS, איתמר גרינברג

מפלי ויקטוריה: טבילה ב"בריכת השטן"

קשה לדמיין שער כניסה מרשים יותר לאפריקה מאשר מפלי ויקטוריה של נהר הזמבזי, הגבול בין זימבבואה וזמביה. ביבשת שבה מי הנהרות והגשמים מכתיבים את קצב וסגנון החיים של בני האדם והחיות, מחזה כמויות המים האדירות שנופלות בדרמטיות במפלים המרהיבים הוא חוויה אפית של עוצמות הטבע המקומי. עם רוחב של יותר מקילומטר, בהגיעו למפלים צונח נהר הזמבזי לתהום של יותר ממאה מטרים - כפול מגובה מפלי הניאגרה - תוך שהוא מפזר רסיסי מים שנראים עד למרחק של 20 קילומטרים ויוצרים רעם מתמשך. אפשר להבין מדוע משמעות השם המקומי של המפלים "מוסי אואה טוניה" היא "העשן הרועם". שאון המים לא רק נשמע היטב אלא אף מורגש, פיזית, בגוף.

רסיסי המים בלתי פוסקים, אינם צפוים ומלבד המבקרים נהנה מהם גם יער גשם שמלבלב בסמוך. ההגעה אליו כרוכה בהליכה בשבילים חלקלקים המאפשרים נקודות תצפית שונות אל המפלים, נחצים תדיר על ידי משפחות של בבונים רעשניים, ובחציית גשר גבוה ורטוב במיוחד. למגיעים מומלץ להיערך מראש להירטבות מוחלטת ומרגשת מכף רגל ועד ולהצטייד מראש בשכמיה, כפכפים ובגדים להחלפה, וללמוד מטעויות של עיתונאים שהגיעו בנעלי ספורט וגרביים עבות. להירטב בשמחה מרסיסי המים של מפלי ויקטוריה ולצפות בקשתות הכפולות שהם יוצרים בימים בהירים איננה רק חוויה תיירותית בת זמננו, אלא היא שזורה היטב במסורת ובהיסטוריה המקומית.

עוד לפני שהגיע האדם הלבן הראשון לאפריקה, הקפידו הילידים המקומיים, אנשי המאקולולו, להירטב מדי בוקר מרסיסי המים של מפלי ויקטוריה - הרבה לפני שבכלל ניתן להם השם האירופי. "הם האמינו שבאזור שוכן אל בשם 'ניאמי יאמי', מעין רוח בצורת נחש שהעניקה להם את מתנת החיים", מספר לי מדריך מקומי. "הם האמינו שרסיסי המים הם דרכו של האל להעניק להם ברכה ועד היום נוהגים המקומיים להגיע לכאן כדי להתפלל, ומאמינים שההירטבות מרסיסי המפלים היא מזור למחלות חשוכות מרפא וברכה לפיריון". כך או כך, מדובר בחוויה מומלצת במיוחד גם לאנשים בריאים, ומסלולי ההליכה המהנים מתאימים למבקרים בכל הגילאים.

למגיעים בין ספטמבר לדצמבר, אז גובה המים של נהר זמבזי נמוך יחסית, יתאפשר לטבול בבריכה טבעית שנמצאת ממש על שפת המפלים וזכתה לשם המזמין "בריכת השטן". חובבי ריגושים שלא יודעים שובע, וקשה לשבוע מנפלאות הטבע המקומי, יכולים גם לקפוץ באנג'י מהגשר שחוצה בין זמביה וזימבבואה ומתנשא אל מעל מאה מטרים, ליהנות מראפטינג סוער במיוחד באחד האזורים המבוקשים ביותר לכך בעולם, או לצפות במפלים מלמעלה בטיסת מיקרולייט או הליקופטר. טיסה של רבע שעה עולה אמנם 120 דולר, אבל מראה נפילתם של מיליון ליטרים בשנייה אל עבר התהום יהדהד בכם שנים ארוכות. למי שמעדיפים חוויה רגועה יותר מומלץ להזמין מקום על סירה ששטה בשקיעה על הנהר, ועל כוס משקה מקומי להביט יחד עם היפופוטמים והתנינים בשמש שיורדת על המפלים וצובעת את המים בגווני סגול, ורוד וכתום מרהיבים.

את השם "מפלי ויקטוריה" העניק למפלים מי שנחשב לאירופי הראשון שצפה בהם, מגלה הארצות והמיסיונר הבריטי דייוויד ליווינגסטון, והמקומיים מספרים בגאווה כי ליבו של האיש שהכיר לעולם את העשן שרועם באפריקה עדיין קבור בזמביה. "אף אחד לא יכול לתאר את יופיים של המראות הללו בהתבסס על שום דבר שנצפה באנגליה", כתב ליווינגסטון ברשמיו. "מראה זה הוא כה יפה ונהדר שוודאי התבוננו בו מלאכים במעופם". הוא החליט לקרוא למפלים על שם ויקטוריה מלכת אנגליה ששלחה אותו לאפריקה בשנת 1855, שם מת אחרי כשני עשורים ממלריה, כאשר הוא מותיר אחריו את הנצרות, את התשוקה לטבע הפראי של היבשת, ויורה את יריית הפתיחה למה שיוודע לימים כמירוץ האירופי לקולוניזציה של אפריקה.

מפלי ויקטוריה זמביה. דוד אברהם, מערכת וואלה! NEWS
שער הכניסה הכי מרשים לאפריקה. מפלי ויקטוריה/מערכת וואלה! NEWS, דוד אברהם

"בריכת השטן" במפלי ויקטוריה. לחצו להפעלה

מפלי ויקטוריה זמביה. דוד אברהם, מערכת וואלה! NEWS
המקומיים נהגו לבוא להירטב. קשת וריסיסי מים במפלי ויקטוריה/מערכת וואלה! NEWS, דוד אברהם

ליווינגסטון: הצצה להיסטוריה של קהילת יהודי אפריקה

לא רק פסלים מוזהבים, מוזיאונים, אי על הנהר ואגדות מקומיות על הרפתקאותיו משמרים את מורשתו של דייוויד ליווינגסטון באזור. עיירת התיירות המרכזית ליווינגסטון שעל גדות נהר הזמבזי קרויה גם היא על שמו. העיירה משמשת כבסיס למטיילים במפלי ויקטוריה ובפארק הלאומיים והשמורות מלאות חיות הבר, הן בצד של זמביה והן בזה של זימבבואה, זאת בזכות מיקום מצוין בסמוך למפגש הגבול של זמביה עם זימבבואה, נמיביה ובוטסואנה. לצד כמה מאפשרויות הלינה האיכותיות ביותר בזמביה ומפגש עם המקומיים החביבים, עבור ישראלים מציעה ליווינגסטון ערך מוסף מיוחד - הצצה להיסטוריה של קהילת יהודי אפריקה שהגיעו אליה החל מסוף המאה ה-19, תחילה בנסיבות חיוביות של חיפוש הזדמנויות עסקיות, ובהמשך בנסיבות חיוביות פחות של הימלטות מהנאצים.

הייתה זו קהילה קטנה אך משמעותית, ואנשיה זכורים כאן לטובה כמי שתרמו להקמת התשתית הכלכלית והפוליטית ואף סייעו לזמביה לזכות בעצמאות מבריטניה. היחס ליהודים ולישראלים פה הוא חם ולבבי. "לפני שזמביה זכתה לעצמאות היגרו אליה יהודים שהגיעו לדרום אפריקה ומשם עלו צפונה לליווינגסטון", מסבירה רונית. "למקומיים לא היו כמעט כל תשתיות, והיהודים השיגו לעיר תקציבים מבריטניה, הקימו בתי ספר ופיתחו את תשתיות המסחר". היא מוסיפה כי הקהילה היהודית של זמביה הצטמקה לאחר קבלת העצמאות באמצע שנות השישים, עד שלבסוף עברו היהודים האחרונים לעיר הבירה לוסקה.

הזיכרון היחיד כיום לקהילה היהודית שחיה במאה הקודמת בליווינגסטון הוא כמה קברים עתיקים שהתגלו בשנים האחרונות, את חלקם צריך היה לשפץ, ומבנה ששימש כבית כנסת ונמכר מאז לכנסייה המקומית. סמל מגן הדוד שהתנוסס על המבנה נמחק אמנם על ידי המקומיים אבל במבט מקרוב עדיין אפשר לראות את עקבותיו. הרשקוביץ מספרת שבימים אלה נעשים אל מול הרשויות המקומיות ניסיונות להציב במקום לוח זיכרון שיתאר את ההיסטוריה של המבנה ויפרט על אודות ההיסטוריה של הקהילה היהודית בעיר. כיום שני חדרים במוזיאון הרכבת מוקדשים לקהילה היהודית, ולמי שמגיע לעיירה מומלץ להקדיש שעה קלה לביקור בו ובבית הקברות.

איך מגיעים: אתיופיאן איירליינס מפעילה שתי טיסות יומיות מתל אביב לאדיס אבבה באתיופיה, ולאחר עצירת ביניים של כשעתיים ניתן להמשיך מהעיר לשדה התעופה "מפלי ויקטוריה" בזימבבואה. מחיר כרטיס הטיסה מתל אביב למפלי ויקטוריה הוא כ-650 דולרים. משם יש להמשיך בנסיעה של כשעה אל ליווינגסטון (Livingston) בזמביה, או לקחת טיסה פנימית לשדה התעופה הבינלאומי של העיירה. נסיעה באוטובוס בהחלט אינה מומלצת והיא מתוארת באינטרנט כסיוט ארוך. בכניסה לזמביה ניתנת ויזה לשלושה חודשים שעלותה 50 דולרים.

מתי לבוא: המפלים נמצאים בשיא עוצמתם בין החודשים פברואר ומאי, לאחר תום עונת הגשמים, ואלה גם חודשים נעימים מבחינת מזג האוויר. החודשים יוני עד אוגוסט מאופיינים בטמפרטורות קרירות בלילות ובבקרים וחמות במהלך היום, והם מתאימים לטיולים באיזור רגע לפני שמתחילים החודשים החמים והיבשים.

איפה לישון: מלון מפלי ויקטוריה (The Victoria Falls Hotel) שוכן לא הרחק מהמפלים בצד של זימבבוואה, וענן רסיסי המים שלהם נראה בבירור מהמרפסות המעוצבות שלו. מדובר במבנה קולוניאליסטי מרשים שנבנה על ידי הבריטים בשנת 1904 על מנת לשכן בו את עובדי מסילות הרכבת, ושיפוץ מקיף שעבר לא מזמן מיצב אותו סופית כאחד מהמלונות הבולטים והיפים באזור. למעדיפים אווירה אינטימית ואקסקלוסיבית יותר לצד שירות אישי, מומלץ לבדוק את מתחם היוקרה של רויאל צ'ונדו (Royal Chundu). זהו לודג' פרטי שההגעה אליו מתאפשרת בסירה בלבד והוא מציע מספר מצומצם של בקתות מעוצבות לעילא, הממוקמות מעל מי נהר הזמבזי.

בית כנסת של יהודי ליווינגסטון שהפך לכנסייה זמביה. רונית הרשקוביץ, מערכת וואלה! NEWS
צילום עבר של בית הכנסת של יהודי ליווינגסטון, שהפך לכנסייה/מערכת וואלה! NEWS, רונית הרשקוביץ
בית כנסת של יהודי ליווינגסטון שהפך לכנסייה זמביה. דוד אברהם, מערכת וואלה! NEWS
וכך נראית הכנסייה כיום, ללא המגן דוד בחזית/מערכת וואלה! NEWS, דוד אברהם
תיירים ספארי רונית הרשקוביץ בזמביה. איתמר גרינברג, מערכת וואלה! NEWS
ליווינגסטון משמשת כבסיס למטיילים בפארקים של זמביה. הרשקוביץ וחבריה המקומיים/מערכת וואלה! NEWS, איתמר גרינברג

המין הנדיר ביותר בפארק הלאומי זמבזי: ההומו ספיאנס

מאה קילומטרים ממפלי ויקטוריה במורד נהר הזמבזי, שוכן הפארק הלאומי זמבזי התחתון, סמוך למפגש הגבולות של זמביה ומוזמביק. זה אולי לא הפארק הגדול ביותר בזמביה, אבל מיקומו הגיאוגרפי והיסטוריית השימור שלו הופכת אותו למוקד מושלם למפגשים קרובים עד תדהמה עם חיות הבר של אפריקה. משפחות גדולות של פילים, חבורות של היפופוטמים רעשניים, להקות של אריות ולביאות, תנינים בגדלים שונים, נמרים, צבועים, זברות, קופים, סוגים שונים של של אנטילופות, להקות תאו אפריקני ומאות מינים של ציפורים ייחודיות - הפארק הלאומי זמבזי התחתון הוא ביתם של כל אלה, והם כולם מגיעים אל מימי הנהר שזורם בחלקו הדרומי. כאשר אני שואל את המדריך המקומי מהו המין הנדיר ביותר שאפשר למצוא בפארק, הוא עונה בחיוך: "ההומו ספיאנס".

הסיבה שחיי הטבע בזמבזי התחתון בין הנהר להרים נותרו כה עשירים, בניגוד לפארקים אחרים שנעלמו מהם מיני בעלי חיים לבלי שוב, נעוצה כאמור בהיסטוריה של המקום: רק בשנות השמונים הוא הוכרז כפארק לאומי ועד אז הוא היה שמורת החי הפרטית של נשיא זמביה. ככזה, לא ציידים ולא תיירים הורשו להיכנס אליו, ומי שהרוויח מכך הם בעיקר בעלי החיים, שנהנים מאזור טבע ענק ובתולי לגמרי וחיים בו את חייהם בלא כל הפרעות. רגולצייה מוקפדת מביאה לכך שהחיות אינן מוטרדות מנוכחות של אותם הומו ספיאנס מוזרים, שמגיחים מעת לעת בג'יפ, חמושים במצלמות במקום רובים, ובכך מתאפשרת חוויית ספארי של צפייה בבעלי החיים בעיסוקיהם ממרחקים של מטרים ספורים בלבד.

הקרבה לפעילות החיות, בין אם אלה תנינים מתחממים בשמש, קופי ורווט מלקטים חיפושיות או פילים הורסים בתיאבון עץ אומלל, היא כמעט בלתי נתפסת. "אנחנו יכולים לעשות את זה רק כי אנחנו מכבדים את החיות ולומדים אותן", אומר לי פרסלי, מדריך הספארי המקומי, בזמן שאנחנו בוהים בלביאה רובצת תחת שיח ומלקקת גור בחריצות. "הדבר הכי חשוב זה לתת לחיות את המרחב שהן צריכות, מה שאנחנו מכנים 'האזור הקריטי' והוא שונה מבעל חיים אחד לאחר. זה מרחב שאם ניכנס אליו יקרה אחד משני דברים - או שהחיה תברח ותיעלם, או שהיא תסתער לקראת מתקפה".

אני אומר לפרסלי, שנולד וגדל באזור הפארק, שרק לפני כמה ימים ראיתי בפייסבוק סרטון וידאו (ויראלי!) של פיל תוקף מכונית, כמעט הופך אותה על יושביה, ואז מתיישב עליה ומוחץ את חלקה הקדמי. "אנחנו לא מאפשרים לדברים כאלה לקרות", הוא מבהיר בקור רוח. "חיות תמיד יתנו סימנים לכך שהן אינן מרוצות מהנוכחות שלך. פיל, למשל, יניע באופן מסוים את הראש והאוזניים שלו או ירוץ לעברך כמה צעדים ויעצור. לכל חיה יש שפה, פשוט צריך להכיר אותה". כל צפייה בחיות מוגבלת לכחמישה ג'יפים, והשהייה לצדן מוגבלת לכרבע שעה בכל פעם. אני מוצא עצמי מוטרד מהעובדה שהחיות אינן מוטרדות מהנוכחות שלנו. "בזמן שחיה בפארק מסתכלת על ג'יפ, היא מזהה אותו כיחידה אחת שלא מהווה עבורה איום", עונה פרסלי לתהייה שלי. "זו הסיבה שהירידה מהג'יפ אסורה, כיוון שחיה שתבחין בבן אדם הולך על שתי רגליים - האינסטינקסט שלה יהיה לברוח למרחק שבו היא תרגיש מוגנת ואולי אפילו לתקוף. אבל הגי'פ הוא נייטרלי עבורן בדומה לרוב האלמנטים האחרים בפארק".

ברחבי הפארק פזורים כמה וכמה לודג'ים שמאפשרים לינה בתנאי עילית בין הסוואנה לנהר ויציאה ישירה מהם לפעילויות ספארי שונות בחלקים שונים של היום. הקרבה לחיות הבר מאפיינת את כולם: טיולי ג'יפים, שיט על הנהר בסירה או בקאנו, דיג רגוע או טיול רגלי. מדריכי המחנות, כולם מקומיים בעלי רקורד הדרכה עשיר, מפליאים בידע מפליג על עולם החי והצומח המקומי. במיומנות מרשימה הם מזהים את הקריאות, הריחות והעקבות המעידים על הימצאות בעלי החיים ויודעים איפה למצוא אותם. הלודג'ים בנוים כולם מעל פני הקרקע וללא גדרות על מנת לאפשר מעבר נוח לבעלי החיים. נתקלתי גם בפיל עסוק וגם בחזיר יבלות צעיר בעת שיטוט בשבילי המתחם בדרך לארוחת הבוקר, וזה הפך עניין שכיח למדי. שכיח אולי, אבל עדיין מסעיר.

דרכי העפר בזמבזי התחתון מתפתלות בין שלל מראות מרגשים. מנופי סוואנה סבוכה ופראית דרך יערות ירוקים עתיקים ועד מצבורי שלדי עצים מתים שהרסו הפילים. לצד יובלים קטנים שוקקים, בתוך נחלים יבשים משובצי מינרלים נוצצים בשמש ולצד לגונות ירוקות המהוות בית הארחה צפוף של ציפורים וקופים עסוקים בליקוט חרקים. פעילות טבע קדחתנית ניכרת מכל פינה בפארק הזה, שהוכרז כאתר מורשת עולמית של אונסק"ו, והיא לא פוסקת לרגע. פילים חוצים את הנהר ושוחים אל איים ירוקים במרכזו, עדרים גדולים של אימפלות מקפצות באלגנטיות בין שטחי מרעה, היפופוטמים עצלים צוללים ועולים מן המים בקריאות רמות ואריות רובצים, ישנים, ממתינים לרדת החשכה לקראת היציאה לציד. אבל לא הכל פסטורלי: באחד הימים איתר פרסלי נמרה אורבת לאימפלה צעירה, תחתית שרשרת המזון של הפארק. לא הג'יפ במרחק עשרה מטרים ממנה, המצלמות שכוונו לעברה או קריאות ההתרגשות והתדהמה הפריעו לה להתקרב בערמומיות אל הטרף, לזנק עליו, לחנוק אותו באיטיות למוות ולגרור אותו אל עבר עץ גבוה. אם לא הייתי חושש להחמיץ כל שניה מהמראה הנדיר, הייתי וודאי משפשף את עיני בתדהמה.

פילים זמביה. דוד אברהם, מערכת וואלה! NEWS
לכל חיה יש שפה. פיל שמניע אוזניים זה לא סימן טוב/מערכת וואלה! NEWS, דוד אברהם
ספארי זמביה. איתמר גרינברג, מערכת וואלה! NEWS
חוויית ספארי של צפייה בבעלי החיים ממטרים ספורים בלבד/מערכת וואלה! NEWS, איתמר גרינברג
פארק לאומי בזמביה. איתמר גרינברג, מערכת וואלה! NEWS
השטחים בלתי נגמרים, ומבינים את זה באוויר. פארק לאומי בזמביה/מערכת וואלה! NEWS, איתמר גרינברג

העץ שנענש על ידי האל

מעל 60 סוגי יונקים שונים ולא פחות מ-400 (!) מינים של בעלי כנף חיים בפארק דרום לואנגווה (South Luangwa National Park), הפארק השני בגודלו בזמביה המשתרע על שטח של מעל 9,000 קמ"ר - כמעט חצי משטחה של מדינת ישראל. רק 300 אלף איש מבקרים בפארק מדי בשנה, עובדה שהופכת אותו, לצד גודלו העצום, לא רק למקום מחייה נוח לחיות הבר אלא גם ליעד תיירותי שמאפשר חוויית ספארי מבודדת יחסית. נהר הלואנגווה שעובר בו הוא רדוד ברובו ומותיר בסביבתו לגונות שוקקות, ולכן חביב במיוחד על פילים (חצי מהפילים של אפריקה מתגוררים כאן), היפופוטמים (הנתון הרשמי הוא לפחות אחד לקמ"ר) וג'ירפות ייחודיות (מי שלא ראה גור ג'ירפה סקרן לא ראה חמידות מימיו). נוסף על כך נמצאת פה צפיפות הנמרים מהגבוהות ביותר באפריקה כולה, ואפשר אפילו לפגוש כאן בו באחד ממיני בעלי החיים הנדירים והמסקרנים ביותר בכל היבשת: כלב הבר האפריקאי, שנדחק לכאן מהאזורים המיושבים והצליח לשגשג פה בלהקות קטנות.

בעלי החיים נצפים מכל כיוון אליו מביטים בדרום לוואנגווה, מהאוויר, מהמים ומהיבשה, אבל אחד הדברים המרשימים ביותר בפארק הוא דווקא דומם - עץ הבאובב. העצים הללו, שגילם יכול להגיע עד 2,000 שנה, יכולים להכיל מעל 120 אלף ליטרים של מים המאפשרים להם לשרוד גם בתקופת בצורת ארוכה. הגודל העצום והצורה המשעשעת מהפנטים במבט מלמטה, המבנה המרשים מסביר מדוע המקומיים מחשיבים את העץ לקדוש, והגזע השמנמן והתפוח שלהם פשוט דורש חיבוק. האגדה המקומית מספרת שהעץ שהתרברב ביופיו מול העצים האחרים נענש על ידי האל וניטע על ידו הפוך, כך שענפיו ועלעליו הם בעצם השורשים. באחד הלילות הוגשה באחד הלודג'ים הגרסא המקומית והמשמחת לפינה-קולדה המבוססת על פירותיו הגדולים של הבאובב. הטעם: מתוק וחמצמץ, טרופי ועפיץ. איזה עץ נהדר.

הפארק הלאומי דרום לואנגווה יפה אמנם במהלך היום, אבל יש דברים שרואים רק בלילה. חלק ניכר מהדרמה בסוואנה מתרחשת רק לאחר רדת החשיכה, בחווית הספארי הלילית, והפארק הזה הוא אחד היחידים שמאפשר בו לעשות את זה. ליווי של מדריך מקומי ומאבטח חמוש ברובה הוא הכרחי כמובן למי שרוצה להישאר בחיים כאשר הלאופרד והאריות יוצאים לצוד, מלווים לעיתים בגורים שנמצאים בתקופת התלמדות. ההיפופוטמים, שעושים רושם ביישני במהלך היום ומעדיפים להיות במים, מדדים בלילה עם רגליהם הקצרצרות אל היבשה בחיפוש אחר דשא טרי. מעניין ומבהיל היה לגלות שהחיה המשעשעת הזו אחראית למספר הגבוה ביותר של הרג בני אדם באזור, ובין 10 ל-20 איש בשנה מוצאים בזמביה את מותם בהיתקלויות לילית עמה.

שטחו העצום של הפארק והיעדר כל יישוב אנושי במרחק של אלפי קילומטרים, מאפשרים צפייה ייחודית במינה בשמיים זרועי הכוכבים. שביל החלב מעולם לא הצדיק כך את שמו, וצפייה בבוהק הלבן המפעים של הכוכבים כאשר ברקע הפסקול המקורי של חיות הסוואנה, היא חוויה לא פחות מאשר מדיטטיבית.

"זמביה היא מקום ייחודי, יש בה 20 פארקים לאומיים - האחוז הגבוה ביותר של פארקים באפריקה", אומרת לי ויקי נאלה, מנהלת הלודג' "ליון קאמפ" שנמצא בתחומי הפארק. "היא הופכת לאחרונה ליעד פופולרי, כי מדינות אחרות כמו זימבבואה השכנה הרוסות בגלל הפוליטיקה, למרבה הצער". ויקי ובעלה שמנהלים את המקום ואחראים על הקמתו, מגיעים בכלל מדרום אפריקה. "זו גם מדינה נהדרת", היא מוסיפה. "אבל הפוליטיקה שלנו מקשה על תיירים להרגיש בטוחים להגיע. זמביה ובוטסוואנה הן שתי מדינות באפריקה שמאופיינות ביציבות פוליטית". היא מציינת כגורם נוסף גם את הרגולציה המקומית. "חוקים זה דבר אחד, ולאכוף את החוקים זה דבר אחר", היא אומרת בחיוך. "יש בזמביה חוקים מאוד נוקשים באשר לתיירות באזור על מנת לשמור על הפארקים. אני, למשל, לא יכולה לגדל כאן בלודג' צמחי תבלין או ירקות שלא גדלים בפארק באופן טבעי, ואנחנו משלמים לאנשים בעיר הסמוכה שיגדלו את הירקות עבורנו. אני אפילו לא יכולה לשתול פרחים בעציצים! מגיעים לכאן פקחים באופן קבוע כדי לבדוק את זה, וטוב שכך".

איך מגיעים: העיר הקרובה לזמבזי התחתון היא בירת זמביה לוסקה (Lusaka). גם אליה אפשר להגיע באמצעות אתיופיאן איירליינס מתל אביב לאדיס אבבה, אולם מחיר הטיסה גבוה יותר ויעמוד על כ-870 דולרים. מפעילי הלודג'ים השונים מעניקים שירות איסוף לאורחיהם משדה התעופה בלוסקה אל מקומות הלינה שבתוך הפארק, וטיסות קצרות במטוסים קלים (חוויה בפני עצמה) יוצאות מלוסקה ונוחתות בשטחים המיועדים לכך. העיר הקרובה ביותר לדרום לואנגווה היא מפוואה (Mfuwe) אליה אפשר להגיע בטיסת פנים מלוסקה, וגם ממנה יגיעו נציגי הלודג'ים לאסוף את האורחים בנסיעה שאורכת כחצי שעה.

מתי לבוא: לכל עונה ייחודיות וקסם משלה. חובבי ספארי רבים מעדיפים להגיע בעונת המעבר שהחל מסוף אפריל שכן זו מאופיינות באקלים יבש, בנוף ירוק ובצמחיה שאיננה עבותה ומאפשרת לזהות חיות בקלות. החודשים יוני ויולי הם אידיאליים - הצמחייה מתחילה להצהיב והחיות מתחילות להתרכז באזורי הנהר וכך זה נמשך עד אוקטובר. מנובמבר ועד מרץ לח וגשום ולכן זו תקופה פחות מומלצת לספארי, והדרך אל לודג'ים מסוימים בלתי אפשרית עקב הצפות. החודשים אלה דווקא מומלצים במיוחד לחובבי ציפורים שכן מדובר בעונת הנדידה.

איפה לישון: אחד הלודג'ים הפופולאריים בפארק דרום לואנגווה הוא מחנה אנאבזי (Anabezi Camp) המשקיף על נהר הזמבזי, ונמצא בין הסוואנה והנהר. כל אחד מעשרת האוהלים היוקרתיים מצויד בשכשוכית פרטית ומרפסת הצופה אל המים, והם אפילו מצוידים במקלחת תחת השמים הפתוחים. המחנה ליון קאמפ (Lion camp) שבפארק דרום לואנגווה שופץ השנה ועוצב מחדש במראה מודרני ונקי, והוא נהנה ממיקום מבודד הרחק מהמולות התיירים.

*הכותב היה אורח בזמביה של חברת "ספארי קומפני" ואתיופיאן אירליינס

עץ באובב זמביה. איתמר גרינברג, מערכת וואלה! NEWS
גילו יכול להגיע עד 2,000 שנה. עץ באובב/מערכת וואלה! NEWS, איתמר גרינברג
היפופוטם ספארי זמביה. איתמר גרינברג, מערכת וואלה! NEWS
הרוצח הקטלני ביותר בספארי. בכל שנה מתים 20 איש ע"י היפופוטם/מערכת וואלה! NEWS, איתמר גרינברג
לביאות ספארי בזמביה. איתמר גרינברג, מערכת וואלה! NEWS
מנוחת הציידות. לבחאות נחות בסוואנה בזמביה/מערכת וואלה! NEWS, איתמר גרינברג
נמר ספארי זמביה. איתמר גרינברג, מערכת וואלה! NEWS
בואנ'ה, אתה נמר!/מערכת וואלה! NEWS, איתמר גרינברג
לודג' זמביה. איתמר גרינברג, מערכת וואלה! NEWS
עוד לודג' מפנק על שפת האגם בספארי של זמביה/מערכת וואלה! NEWS, איתמר גרינברג
ספארי זמביה. איתמר גרינברג, מערכת וואלה! NEWS
מגוון בעלי החיים העשיר בזמביה הוא כמעט בלתי נתפס/מערכת וואלה! NEWS, איתמר גרינברג
ירח מלא בזמביה. איתמר גרינברג, מערכת וואלה! NEWS
זיהום אור לא תמצאו שם. ירח מלא בזמביה/מערכת וואלה! NEWS, איתמר גרינברג
שיט באגם זמביה. דוד אברהם, מערכת וואלה! NEWS
אפשר להתקרב לחיות גם דרך המים. שיט בנהר בזמביה/מערכת וואלה! NEWS, דוד אברהם
ג'ירפה זמביה. דוד אברהם, מערכת וואלה! NEWS
מי שלא ראה גור ג'ירפה סקרן, לא ראה חמידות מימיו/מערכת וואלה! NEWS, דוד אברהם

טרם התפרסמו תגובות

הוסף תגובה חדשה

+
בשליחת תגובה אני מסכים/ה
    4
    walla_ssr_page_has_been_loaded_successfully