לתיירות במרחבים עירוניים יש השפעות חיוביות רבות על התושבים, כמו יצירת מקומות עבודה, הכנסות ממיסים, תרומה לעסקים המקומיים, שימור אתרים היסטוריים ושיפור תשתיות. מסיבה זו הרשויות מוכנות להקצות תקציבים ומשאבים כדי להגביר את התיירות. התושבים המקומיים מקדמים בברכה את ההשפעות הכלכליות החיוביות, אך נאלצים גם להתמודד עם ההשפעות השליליות של התיירות ,שעלולות להשפיע על שיגרת חייהם. דוגמאות לכך הן עלייה בשיעורי הפשיעה, עליה במחירי הנדל"ן, זיהום וצפיפות.
במחקר שערכו ד"ר זאב שטודינר, ד"ר גלית קליין ופרופ' ג'פרי קנטור מהמחלקה לכלכלה ומנהל עסקים באוניברסיטת אריאל, נבדקו עמדות התושבים החרדים לגבי תיירות בירושלים. במחקר נבדקו 1,776 תושבי ירושלים יהודים (חילוניים, דתיים-מסורתיים וחרדים). ניתוח עמדות התושבים בירושלים כלפי התיירות בעירם מעניין מכיוון שמצד אחד, ירושלים, אחת הערים העתיקות בעולם, היא עיר שקדושה לשלוש הדתות המונותאיסטיות: יהדות, נצרות ואיסלאם. תיירים מגיעים אליה בעקבות המורשת התרבותית והדתית, וגם עקב האתרים ההיסטוריים והארכיאולוגים. מצד שני, ייחודיות זו של ירושלים מושכת אליה גם תושבים שמעוניינים לקבוע את מקום מגוריהם מסיבות אלו. לכן הסבירות לחיכוכים בין התיירים לתושבים היא גבוהה.
על פי מכון ירושלים למחקרי מדיניות, 77% מהתיירים הנכנסים לישראל ב-2016 ביקרו בירושלים. 45% מכלל התיירים ביקרו בוויה דולורוזה ו-68% בכותל המערבי. 20% מחדרי המלון בישראל נמצאים בירושלים. 5.6% מכוח העבודה בירושלים מועסק בתעשיית המלונות וההסעדה. אחוז החרדים בירושלים מקרב האוכלוסייה הוא גבוה מאוד בהשוואה לממוצע הארצי. 34% מהבוגרים (מעל גיל 20) בירושלים הם חרדים (נתון מ-2015). לעומת זאת, אחוז החרדים בארץ הוא 9% ובתל אביב הוא 2%. אחוז החילונים בירושלים הוא 19% בלבד, בהשוואה ל-44% בישראל.
במחקר נמצא, שהעמדה של החרדים כלפי התיירות בעיר הייתה שלילית יותר, בהשוואה לשתי הקבוצות האחרות - החילונים והדתיים. מבחינה כלכלית, הם היו פחות חיוביים כלפי האפשרות שתיירות מביאה למקומות עבודה ושתיירות מביאה השקעות לעיר. מבחינה חברתית, הם דיווחו על כך שיש סיכוי גבוה יותר לקונפליקט חברתי בין התיירים לבין התושבים, ושלתיירות יש השפעה גדולה יותר על שיעור הפשיעה. מבחינה סביבתית, החרדים חשו שהתיירות מונעת מהם לעשות קניות במרכז העיר, ושתיירות יוצרת צפיפות ובעיות תנועה.
חרדים בעלי רווח כלכלי דווקא מבסוטים מהתיירות
ממצא זה יכול להיות מוסבר על ידי "תיאורית המרחק החברתי". היחס של אדם לאדם מושפע מהתפיסה הסובייקטיבית שלו על השוני שקיים ביניהם. אנשים הם סובלניים יותר ומקבלים את האחר כאשר הוא דומה להם יותר. החרדים הם קהילה שמבדלת את עצמה מבחינה חברתית, כלכלית, תרבותית ודתית מקהילות אחרות בארץ, ולכן גם "המרחק החברתי" ביניהם לבין התיירים הוא גדול. לעומת זאת, חרדים שיש להם רווח כלכלי מתיירות, העמדה שלהם כלפי תיירות היא חיובית יותר, בהשוואה לחרדים ללא קשר כלכלי לענף.
בנוסף, מצב סוציו-אקונומי נמוך יותר, מספר שנים גדול יותר של מגורים בעיר והשקפה פוליטית ימנית יותר - מביאים לעמדות פחות חיוביות כלפי התיירות. עמדות התושבים חשובות מכיוון שמחקרים מראים ששביעות הרצון של התיירים מושפעת מהיחס של התושבים המקומיים. ב-1980 אחוז החרדים בירושלים היה 17%. ב-2015 הוא 34%. ב-2030 הוא עתיד לגדול ל-50% ומתוך כך יש להתחשב בעמדות של הקהילה, שהיא דומיננטית יותר ויותר עם השנים, וגם מלוכדת מאוד במחאות שלה.
מתוך המחקר עולה, כי חרדים שיש להם רווח כלכלי מהתיירות הוא דבר חשוב. ולכן על הרשויות לעודד שילוב של האוכלוסייה בענף. במחקר משתקפת הדילמה שבפניה עומדות הרשויות: פיתוח וקידום תיירות אופטימליים תוך פגיעה מינימלית בתושבים המקומיים. על הרשויות להתחשב בעמדות התושבים, למנוע פגיעה בשגרת חייהם, תוך תשומת לב לאוכלוסיות שבהן העמדות כלפי התיירות הן פחות חיוביות. המחקר מעודד מעורבות של התושבים בנושא זה, ודיאלוג בין הרשויות לבין התושבים.