למה חשוב לטייל עם שעון רולקס, ושאר עצות מעולות כשנופשים בעולם

הכירו את פיליפ קוסטו, חוקר אוקיאנוסים, פעיל סביבתי, סופר ויוצר קולנוע ונכדו של ז'אק קוסטו - אקולוג וחוקר ים נודע ומי שנחשב לאבי הצילום התת מימי.

קוסטו הנכד הוא ממקימי עמותה למען איכות הסביבה, שמטרתה לעודד חיי קיימות, והוא מטייל בכל רחבי העולם באופן קבוע לטובת מחקר וצילומים דוקומנטריים בנושא טבע וסביבה. קוסטו התראיין לאחרונה למגזין בלומברג ותאר כיצד נראים הרגלי הנסיעות של מי שעובר במסעותיו לא פחות מ-200 אלף קילומטרים בשנה, וסיפק כמה תובנות ועצות שימושיות.

"אני אוהב אוכל, ועם כל המקומות שאני מבקר בהם, ובכן, פעמים רבות האוכל לא טוב במיוחד ולכן אז אני נוהג לקחת איתי מיכל נסיעות קטן עם מלח ופלפל. כשהייתי בן 17 עשיתי סמסטר קיץ של חודש בספרד, ואחד הדברים שהם לא מצטיינים בו שם זה הפלפל שאתה מקבל במסעדות - ממש מאובק וחסר טעם, אז קניתי קצת פלפל גרוס שיהיה איתי. במקומות רבים גם לא היה מלח טוב. אני לא אוכל פירות ים, אז היה לי תמיד קשה בספרד כי זה היה טורטיה, טורטיה, טורטיה, טורטיה שוב ושוב ושוב. כשיש מלח ופלפל טובים, זה ממש יכול לעשות את ההבדל.

"מאז יש לי ערכת תבלינים קטנה שאני לוקח איתי לכל מקום, פאוץ' נסיעות מלא בבקבוקים קטנים. כשצילמתי במוזמביק עם BBC היינו במשך כמה ימים וכפר קטן, וכל מה שהיה לאכול שם היה אורז וקוקוס. היה לי את השכל להביא איתי קצת אבקת ואסבי, שזה דבר שלא מתקלקל, וכל מה שצריך זה רק לערבב את זה עם קצת מים. זה פשוט שינה את הכל".

"עבדתי על פרויקט בסינגפור, וחייל לשעבר אמר לי שכדאי שתמיד יהיה לי עלי שעון יפה. לא בהכרח לנופף בו, אבל שתמיד יהיה אותו. לאותו חייל היה לו רולקס מפלדת אל-חלד שהוא ענד כל הזמן. הוא אמר לי שלא משנה לאן אתה נוסע, שעון טוב - כמו רולקס - הוא כמו מטבע, וזה משהו שאתה תמיד יכול להשתמש בו כדי להוציא את עצמך מצרות. אנחנו תמיד שומעים את העצה שלא לקחת איתך שום דבר יפה מדי כשאתה מטייל, אבל העצה של החייל הייתה חכמה ומעשית. מאז אני תמיד עונד שעון שאפשר לסחור בו ושתמיד יכול לעזור להוציא אותי מתסבוכות".

"אני תמיד מתכונן לגרוע ביותר ולכן תמיד אני תמיד נושא עמי מטען נייד מסוג MyCharge. זה הטוב ביותר שמצאתי, וניסיתי רבים מהם. המטען הזה יכול להטעין טאבלט וטלפון כמה פעמים, והוא מתחבר ישירות לתוך השקע בקיר, כך שאפשר להשתמש בו בתור מטען בחדר המלון. זו בעצם סוללה ותקע, שניהם במכשיר אחד".

"אני בררן כאשר זה מגיע לאוכל. כשאני למקום מסוים אני תמיד קצת בחרדה עד שאני יודע שיש מקום שאני יכול לקבל בו ארוחה טובה. אני אמנם תמיד עושה הרבה מחקר, אבל מדי פעם אני משתמש בטריק קטן: תמצאו מלון נחמד, גם אם אתם לא ישנים בו, וגשו אל שוער המלון, שהם תמיד מאוד יעילים ומלאי ידע. תגידו לו 'בדיוק עשיתי צ'ק אאוט ואני נוסע לשדה התעופה, אבל לפני שאני עוזב הייתי רוצה ארוחה אחרונה ונחמדה. על מה אתה ממליץ?'

"אחת הארוחות הטובות ביותר שאכלתי אי פעם הייתה בפרנקפורט, בעצירת ביניים של 12 שעות בדרך למוזמביק. לא היה לי מקום ללון בו ולכן שוטטתי ברחובות, וניגשתי למלון חמישה כוכבים. עדיין יש לי את המסעדה שהמליץ עליה שוער המלון שמורה בטלפון שלי תחת השם 'מסעדה מדהימה בפרנקפורט'"

"אני מסתכל על תפריטים במסעדות. דגל אדום בשבילי הוא תפריט עצום - שהרי תפסת מרובה, לא תפסת. אי אפשר להיות טוב במאות דברים שונים, אז אם זה תפריט ארוך מאוד של 25 מנות או משהו - אני מעדיף להימנע. במיוחד במדינות שאין בהן תקנות חובה של תברואה.

"טריק נוסף, במקרה ויש לכם ספקות האם לאכול במקום מסוים, לפני שאתם מתיישבים לאכול בקשו להשתמש בשירותים כדי להבין את רמת הניקיון של המקום. אם אפשר, נסו להציץ על מעבר לפינה כדי לראות אם רצפת המטבח נראית נקייה".

"הייתי בפפואה גינאה החדשה כשהייתי בן 16 ועבדתי עם ד"ר יוג'ני קלארק, מומחית לכרישים. היינו על החלק הדרומי-מזרחי של כדור הארץ על סירת צלילה קטנה שעסקה במשך כל היום במחקר במים רדודים. זו הייתה חוויה מדהימה שאפשרה לי להתחבר למורשת של סבי. בהמשך נכנסתי לפורט מורסבי, עיר מסוכנת ביותר, שבה אף פעם לא אמורים לעזוב את המלון ללא ליווי. אבל הייתי בן 16, ואיזה בן 16 לא מקבל החלטות גרועות?

אז הלכתי להסתובב, ובשלב מסוים שלושה בחורים החלו לרדוף אחרי. הם נקראו 'נוודים', הידועים לשמצה ככאלה שקודם הורגים אותך ורק אחר כך שודדים אותך. בכנות, ראיתי את החיים שלי חולפים לנגד עיני. כל מה שחשבתי עליו זה שאני הולך למות בתול. למזלי נתקלתי בשלושה שוטרים, והם הצילו את חיי.

"בהמשך הביקור הגעתי לאזור של שבטים מקומיים, וראיתי מסכה מגולפת מעץ עומדת למכירה בחנות קטנה. חשבתי לעצמי שעברתי כאן חוויה משנת-חיים, אז אני הולך לקנות את המסכה הזו כמזכרת. לרוב תרבויות הילידים יש תרבות של מסכות, ומאז אני תמיד מחפש אותן כאשר אני נוסע, ויש לנו קיר בבית שעליו כולן תלויות. על גב כל אחת מהן אני רושם באיזו שנה הוא נרכשה ומהיכן היא הגיעה".