נראה כי רק מעט מאוד בני אדם באמת נהנים לטוס. נכון, הסיכוי שמשהו ישתבש במהלך הטיסה הוא קלוש, אבל בכל מקרה - לא מדובר בחוויה מענגת: כפות הרגליים שלכם עלולות להתנפח, האוזניים עשויות להיסתם, ועבור חלק מהנוסעים - אפילו בכי יכול לפרוץ לפתע, ממש כמו בקרב תינוקות.
אתר Science Alert מדווח כי בשנת 2011, ערכה חברת התעופה הבריטית וירג'ן אטלנטיק מחקר שמצא כי 55% מהנשאלים הודו כי עוצמת האמוציות שלהם הולכת וגוברת במהלך טיסה. עוד עולה מהמחקר כי 41% מהגברים טענו כי הם כיסו את פניהם בשמיכה שעל מושב המטוס, כדי להסתיר את דמעותיהם.
המעניין הוא כי בעקבות מסקנות המחקר, הטמיעה החברה בסרטי הבטיחות שלה מסרים הכוללים מידע על התופעה, בדמות "אזהרה רגשית לקראת הטיסה".
ג'ייסון סולומונס מחברת וירג'ין אטלנטיק אומר כי סערת רגשות מסוג זה צצה ועולה בשל ההימצאות בסביבה לא מוכרת. "בזמן הטיסה, אנו מבודדים. השארנו מאחור את יקירנו או שאנו מצפים להתאחד עמם שוב", הוא אומר. "אנו עצבניים, אנו עייפים, אולי גם לגמנו משקה אלכוהולי במועד שאנו לא רגילים לכך". לדבריו, לכל העומס הרגשי הזה מצטרף הסרט שבו אנו צופים בזמן הטיסה. "השילוב של טיסה וצפייה בסרטים מהווה קוקטייל רגשי סוער במיוחד".
פחות חמצן - יותר בכי
ישנם מחקרים המציעים כי הטיסה עצמה מחוללת שינויים במצב רוח, משפיעה על מערכת החושים שלנו ואף גורמת לנו לעקצוצים ולרצון להתגרד יותר. כל זה אינו מפתיע בהתייחס לעובדה שלחץ אוויר נמוך עשוי להפחית את רמות החמצן בגוף במידה ניכרת, לעתים אף בכ-25%. זאת לצד העובדה שמיזוג האוויר עוטף אותנו בסביבה יבשה למדי.
אותו מחסור חמצן בתאי הגוף מכונה "היפוקסיה", והוא כאמור משפיע גם על מצב התודעה שלנו, על המחשבות שלנו ואף על תהליך קבלת ההחלטות שלנו. לכן, אין זה פלא שאנו חשים פגיעים יותר בזמן טיסה, במיוחד אם אנו טסים בגפנו ומוקפים בזרים מוחלטים במשך שעות ארוכות.
חוקרים מסוימים מתחום האבולוציה טוענים כי, בין השאר, הבכי מהווה שריד להתנהגות שנועדה לבסס התקשרות ולחזק קשרים חברתיים. וכך, תיאורטית, הבכי יגרום לזרים לחוש חמלה כלפי הבוכים ואף לנחם אותם. וכך, ככל הנראה, בסביבה פגיעה ולא שגרתית, ההתנהגות הראשונית, ה"פרימיטיבית" שלנו, תופסת פיקוד ומסייעת לנו למצוא בני ברית.
לבד בין זרים
מאידך, הרי אנשים מבוגרים בוכים בציבור רק לעתים רחוקות. הם ירשו לעצמם לבכות רק כאשר הם לבדם - מה שגם נוטה להגביר את תחושת ה"לבד". לכן, ישנם חוקרים שיטענו כי לסביבה המנוכרת במטוס יש אפקט זהה. וכך, למרות שאתה מוקף אנשים, צפה ועולה תחושת בדידות גדולה.
וישנו עניין נוסף: במהלך טיסה במטוס, ישנן מעט מאוד הסחות דעת. כאשר אתה בבית, אתה צופה בטלוויזיה, משחק בטלפון או משוחח עם חברים או בני משפחה. במטוס, כל האופציות הללו אינן קיימות. וכך, כאשר אף אחד לא מחפש אותך או מסמס לך, וכאשר כולם סביבך שקטים יחסית, קל לך יותר להתמקד בסרט הדרמטי שמוקרן במטוס. הוסיפו לכך את כל הפקטורים שהזכרנו קודם לכן - וקיבלתם מתכון כמעט בטוח להתייפחות.
כמובן, תמיד ישנו הסיכוי שאתם בסך הכל עייפים. קמתם השכם בבוקר, התברברתם ברחבי נמל התעופה ואתם מותשים - מה שלכשעצמו מביא לפרץ רגשי. כך או אחרת, כדאי בהחלט לדעת שאם זה כבר קורה לכם - זכרו שמדובר בתופעה נרחבת ואתם בהחלט לא לבד.